עומקים

המילים שלא נאמרות הם אלו שאני הכי סקרנית לשמוע

לו רק יכולתי להציץ לשנייה לחיי האחרים

לחיי האנשים בעברי ובהווה, לרגעים קצרים שאני חושבת עליהם

לו רק יכלותי לראות מעל למסכת הבשר וישר למחשבות.

משלי אליהם ומאליהם אלי.

את בצלאל קשה לתפוס,זה לא דבר מפתיע אבל מחר 

אני אעמוד ואשמע את הדחייה הסופית

אני לא מסוגלת לחפש עבודה לפני

נאחזת לא נאחזת בתקווה טיפשית

הציור מתקדם ממש טוב אם אסיים אותו ואולי אפילו עוד אחד לפני אוקטובר

ואולי אפילו את הבד הקטן (אם אני אמצעה איפה הוא מתחבא לי.), יהיה לי סיכוי גם להציג.

ככל שאני מתקרבת לסיום הציור, כך נעשה לי יותר קשה לאחוז במברשת ולצייר אותו

הדמות שם היא לא אני פיזית, אבל הדילמה מוכרת בכאב.

רק מרומזת בו מי שרוצה יגע מי שלא, יתבונן יקח מרחק וילך.

חזרתי מבילוי אצל הדודה,פתח לי הרבה את הצד הנשי.

קשה שלא בבית שכולו מעוצב להפליא ואפילו לשקית האשפה סרט ורוד.

היא שאלה מתי ארזה ואני שאלתי מתי תחתן ושתינו לא חושבות שהדברים יקרו,

אבל לא נגד.

עברו שמונה חודשים מאז סיימתי את החלק באמנות של התואר אני מסתכלת מה עשיתי אז ומאז

ואני רואה את הדברים הבאים:

1. "צייר לי חלום"-פרוקיט שיקום בית ספר גבראלי בחיפה,לאוכלסיית מיעוטים

2."הנושא הנדון:קניין רוחני"-תערוכת הסיום של התואר, "מרובעת"-שם התערכונות שלי שם שהוצגה בחלל קטן ומרכזי

3. "אם הלשון בחוץ"-תערוכת היחיד הראשונה שלי,חלל האלטרנטבי הסלונה בתל אביב יפו

4."פנים אל פנים"-תערוכה קבוצתית בברים יאנג אוניברסיטה המורמנית בירושלים,תערוכה לאמנים מתחילים שסיימו את ויצו,חיפה ובצלאל.

5. "נאמנות ובגידה"-תעורכת תרומה קבוצתית לשישה צבעים בחלל האלטרנטבי "הגדה השמאלית" בתל אביב (ששיך בעצמו לעמותת מרחב תרבותי חלופי)

אני מסתכלת על כל אלו ואני חשה השגיות

שזה מרשים אותי כי יש לי נטייה לבטל הכול, כשדברתי על זה עם הפסיכלוגית

הרגשתי ממש רע כי מצד אחד כן הופעתי הרבה ומצד שני לא ראיתי שקל

ואתם יודעים צבעים ובעיקר הבדים עולים כסף

אבל אם יש משהו שלקחתי מהדיכאון האחרון שלי זה את העובדה שלהביע את עצמי יכול להיות חשוב

לפחות בשביל עצמי והיי אפילו עם לי גרוש מזה ,זה לא די מדהים שאנשים אחרים גם אוהבים את זה?

אז החלטתי לעלות לפה את התמונות שעשיתי מאז סיום התואר לא יהיו הרבה גם המצב הדכאוני הקשה עלי

ולמעשה לקח לי חודש כמעט רק לגעת במכחול ובכל זאת לפחות עשיתי משהו

הציורים יצגו לפי סדר כרנולגי כלומר הציור האחרון שציירתי יהיה האחרון ברשימה והראשון שציירתי יוצג עכשיו

וכשתגעו בהן ,הן יגדלו

 *כל הציורים באקרליק 

שם: מריה של האמבטיה

שם באנגלית: Mary of the Bath

מי שימצא מה לא בסדר בשם יקבל חיבוק

אחד מן הציורים היותר אהובים על אמא שלי בנתיים

שם: חשיבותו של מפגש חברתי

שם באנגלית: the Importance of Socail Meeting 

מה שלא רואים זה שיש מאחורה יותר ליכלוכים אפורים של עיר

שם: סוד הגן הנעלם

שם באנגלית:secret garden

שתי דברים שימו לב לכך שיש פה בתוך הציור, ציור קטן של נוף ושמש שצירתי מעין תמונה בתוך תמונה

פה התחיל כבר ההשפעה של התרופות להגמר למרות שעוד לא נראה שאיפשהו התת מודע שלי הבין הרבה יותר מהמודע

שם: רצונות מנוגדים

שם הציור: Different Directions

למקרה שזה לא מובן הדמות עם הראש בקיור זו אותה הדמות שיוצאת מתוך המראה

הלשון הרבה יותר יפה בציור המצלמה סירבה להראות את זה

זה בעצם הציור האחרון שלי

זה שציירתי וסיימתי היום אחרי המצב האובדני כבר

עצוב אבל הופעתי ביותר ממקומות מאשר הציורים שהספקתי לצייר

בלא עבודה מסודרת תקציב עברתי מכמות של ציור לשבוע לציור פעם בחודשיים

בכל זאת יש לי  כמה מסקנות

הראשון שעברתי מדיקנאות למצבים,ממצבים של כמה אנשים שהגעתי לשיא שלי שזה שלוש 

חזרתי שוב למצב של היחיד,המקמות שאני מציירת הם מאוד של בדידות

ושעדיין הנושא של החרדות והלחימה של החיים מול המוות עדיין משפיע על הציור שלי

הפסקתי לצייר תמיד בתוך ריבוע אבל תמיד ריבוע עדיין מופיע בעבודה

הציור פעמים רבות עוזר לי בהתמדדות אין לי ספק שאני כבר לא אחזור בזמן הקרוב לזמן עבודה של ציור בשבוע

אבל אני כן יכול להתקדם יותר, יש לי בד שאבא הבטיח לי ועוד אחד שאקח מאמא לרכבת בשבת 

ועם באמת יקבלו אותי לעריכת וידאו בעמותה אז בכלל אוכל להרשות לעצמי לעבור את מחסום המטר בד

נו..., אז מה דעתכם?

החתול שלי עליו דיברתי בפוסט הזה  מת כמובן שהייתי עצובה נורא

נזכרת ושומעת עוד על המורה שבעלה רצח אותה והתאבד

ואז אני שומעת שהידיד שבא בשבילי כל הדרך מירושלים גילה התאבדות אצלו במשפחה

בשונה ממני לא היו שום נורת אזהרה בחור צעיר,נשוי ואופטמי, שום דבר מזה לא יוצר היגיון

העולם לאחרונה נראה כי כמוצף מתאבדים אבל אולי אני רגישה מידי

בשיחה עם הידיד הזה גילתי חלק מחייו שלא ידעתי נראה כאילו ילדתו הייתה מוצפת בצל גדול של מוות

ואז שאלתי מה גרם לו בסופו של דבר לאחוז בחיים וזה הייתה התשובה

"במקום לוותר על זה החלטתי בסופו של דבר שאני מעדיף ליצור לעצמי עולם ולגור בו..... גם אם זה עולם מעפן ולא מרשים וגם אם זה עולם שלא מתאים עם שאר בני האדם, אבל משהו שלי."

זה מאוד נגע לי ללב ,והחלטתי שזה רגע שישנה את החיים

אז החלתי לנסות ליצור פוסט אופטמי יותר

וחשבתי איך לעשות את זה

אז החלטתי שאני אשתף בכמה תמונות שלי, לרוב קשה לי לשתף בצילום כי אני רואה את זה כאמנות שלי ומפחדת שאם פרסמתי את זה לא יקבלו את זה בשום מקום ומצד שני האינטרנט כיום הוא המקום הכי טוב להתגלות לא?

לרוב אני מצלמת אנשים  אבל לא יצאתי, היום קצת לחצר לשאוף אוויר והחלטתי לצלם כמה דברים

לחיצה על כל תמונה תגדיל אותה

את שתי הפרחים האלו אני לא מזהה אם אתם יודעים את השמות בבקשה ספרו לי כי סבתי ששתלה אותם שכחה

וזה חילזון כל הצילומים האלו התחילו באשמתו אני לרוב לא מצלמת חיות אבל תראו איזה קונכיה הוא חילזון ממש נדיר

וגם ממש מהיר 3 דקות אחרי הצילומים הוא כבר נעלם וזה לא שהוא בלתי נראה על הגדר הירוקה הזאת

אחרי מה שקרה לחתול מהבית של אמא החלטתי לצלם את החיות בבית של אבא שלפחות חס וחלילה יקרה משהו תיהיה לי מזכרת מהם בראים

הם לא כל כך שיתפו פעולה

הכרית הזאת שאתם רואים נקרא סנו כן אני יודעת לא מקורי

אבל ככה זה לא אני בחרתי הוא הסקי סבירי שהשגנו מצער בעלי חיים, וכן זה הסקי גזעי

הוא מאוד ידודתי ואוהב, אם הגנבים לא יקחו את האוכל שלו הוא בטח גם יראה להם איפה הדברים

אל תתנו למבט התמים ולשומן שסוף סוף יש עליו להטעות מדובר בחתול ממזר בעל ציפורנים חדות שאוהב להיות בחצר

אני אחד מהאנשים יחדי הסגולה שיעקב מוכן לשבת להם על הברכיים, אגב השם המצחיק קיבלנו אותו מבית דתי

ככה האישה גילתה שהיא אלרגית לחתולים, הוא לא אהב את המצלמה (למעשה הוא היה מבוהל ממנה) וזו התמונה הכי טובה שהצלחתי להוציא

הדבר האחרון שאראה זה שתי תמונות שלי

כי אמרו לי לחפש דברים שאני אוהבת בעצמי והאמת היא שאני אוהבת להצטלם

אלא לאו דוקא התמונות הכי יפות שלי אלא שהרגשתי שהבאתי בהם

זה היה תרגיל לאמנות לעבוד מתוך תמונת אלבום, באלבום הפרחיים לא ציירו ידניתו היו חלק מהקיר.

 כן , ציירתי על דלת השירותים באוניברסיטה 3 שעות וניקית עם עזרה של ידידה שעה ,וזה לא כולל את האיפור החשיבה על התרגיל זמן הצילום נטו רק הקיר מאחורה ואם הפרחים נראים לכם כעוד משהו כן אתם צודקים

כמו כן הפרח במקור היה מפלסטיק ולא ורד שנייה לפני הקמילה וכן הבחורה לא הייתה אני ונראתה פחות כמו בחור

התמונה השנייה עשיתי במסגרת נסיונות לתחרות פין אפ

אני אוהבת את התמונה הזו כי היא מזכירה לי את קלואדיה מראיון עם ערפד

וזהו תודה לכל מי שהחזיק מעמד

חשבתי להראות גם שתיים שלוש מתמונות הרחוב שלי אבל זה אולי לפוסט אחר

אם אהבתם משהו מהתמונות או יש לכם ביקרות, אשמח לשמוע

ואם ממש אהבתם אז תמליצו :)

הנה לילי שהכריחה את עצמה לכתוב בערב כדי שיהיה לפחות פוסט אחד אופטמי

לילה טוב לכולם