לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עומקים


לחישות קטנות, מחשבות רבות, דברים שעוברים, כשיותר מידי חושבים

Avatarכינוי:  lily_ kane

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2020    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זיכרונות מהפסטיבי הראשון


המון עליה במדרגות המון ירידה במדרגות המון מעלית אבל טיפה פחות ממדרגות

המאז"ה 9 נראה קטן יותר ממה שציפתי אבל הוא היה מפוצץ אז זה סימן טוב

לדעתי בכול זמן נתון היו 70 איש בעולם ההרצאות ו100 איש בכל זמן נתון בכנס

האוכל היה טבועני וכולם אכלו בורקסים וקורסאנים של 300 שקל + נגמרו על היום הראשון

היה המון קולה וזה בקושי הספיק ולמרבה  הפלא לא רק באשמתי

סילפיד הייתה מקסימה והגיעה אם כי הסברתי לה שאין לה הרבה אפשריות בנידון 

אבל היא הייתה שם והייתה שמחה ולמחרת הייתה שמחה לראות את החבר.

 

היה לי פאנל, הוא היה מאגניב, הראתי הרבה דברים

מסתבר שכתבתי יותר מידי

מצד שני, היי הצלחתי להנחות פאנל אחרי 6 שעות שינה ביומים 

זה גם טוב.

 

אה כן סיימתי את הכתיבה והמחקר שלי להרצאה שלי עם אינטרנט מקרטע

בעיות רשת ומהירות שנחשבה טובה לפני 10 שנים 

אבל היום תיקנו את הרשת.

 

היית באנדרלנין מטורף הרגשתי טוב עם עצמי

ואז הבחור שיש 19 שנות הבדל בניינו

התסיס אמירות מכוערות כלפי וכלפי יתר המארגנות

למרות שכלל לא בא.

הניסיון לפייס אותו רק גרם לקללות מצד אדם שיכור ועצבני

 

אני לפעמים תוהה מדוע אני עושה דברים למען אנשים

כשבסופו של דבר הם יורקים בפרצוף.

אבל אני מעדיפה לא להכתים קהילה שלמה בגלל איש אחד.

 

אני רק יודעת שיעבור עוד הרבה זמן עד שארגיש נוח להפתח למישהו שוב

נכתב על ידי lily_ kane , 23/9/2012 17:47   בקטגוריות ביסקסואליות, היסטוריה, מגדר, מחשבות, מיניות האדם, נפשי, משפחה ודאגות (אותו הדבר), פילוסופי, פמיניזם, פחד, קצת עצוב, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



fool day


 


אחד באפריל שמח


 



 


בכלונו יש את הצד הזה


הטריקסטרי המיסתורי 


 


ולפעמים כלנו שמים מסכה


 


ולעיתים מכלונו צריכים להזהר


*חיוך*



אז חג שמח לממזרי העולם


תזכרו שהשוטה בקלף הטארוט הוא המאושר ביותר

 

(וכן הפוסט הקודם עדיין רלוונטי)

נכתב על ידי lily_ kane , 1/4/2011 13:54   בקטגוריות אורך חיים, בשורות טובות, היסטוריה, חשבון נפש, מחשבות, נפשי, פילוסופי, קצר, רוחניות ומיסטיקה, אופטימי, סיפרותי, שחרור קיטור  
58 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קשר משפחתי



בזמן האחרון אני לומדת על חשיבות המשפחה

פתאום למרות הפחדים שלי מהמשפחה שלי המורחבת, שרבים היו רואים בה מהתחלה הרוסה.

למרות כל הסטיגמות אני מבינה, כמה מזל יש לי.


 

כשהייתי בת 12 אנשים ראו בי חריגה כי ההורים שלי גרושים, היום 13 שנה אחרי זה אנחנו הרובץ

ולמרות שזה הרבה יותר נפוץ והרבה יותר קיים עדיין הסטיגמות הן לא נגרמות

אז הנה כמה לנפץ:

 

לא כל ההורים מתגרשים גם מהילדים

לא כל ילד\ה מאשימים תמיד את אחד ההורים

ילד\ה לא תמיד ירגש חיסרון לטווח הארוך אם שתי ההורים טורחים לשמור על קשר.

הורים גרושים שמסתדרים יכולים להעניק יותר אהבה ומרחב בטוח לילד\ה מאשר שתי הורים שהם ביחד ולא סובלים רבים ועוקפים את הבית בצעקות.

 

את האחרון למדתי מהבחור הכי יפה בכיתה ו שהיה אומלל וקינא בי כי ההורים שלו לא רצו להתגרש ולא נתנו לחיות בבית גם לו.

משפחה תומכת גם אם לפעמים מעצבנת זה טוב והידיעה שיש לי אותה ,שיש ימים חמים ובית מפוצץ באנשים עושה לי טוב.

 

אני שומעת כל כך הרבה סיפורים עצובים

הורים מתעללים

הורים שלא באמת שם

הורים מאמצים שפשוט קשה להרגיש אליהם כמו לביולוגים

וזה עצוב לי.

 

ההורים שלי לא מושלמים ובכל זאת הם שם בשבילי מנסים

לא חשבתי כל כך שאכתוב על ההורים אבל אני מניחה שהמפגש ביום שבת עם אמא מרגש אותי

אני תוהה איך כל זה יראה

 

בכל מקרה יש עוד אנשים במשפחה ומיד אדבר גם עליהם

 

 

אולי דוקא בגלל שכולם מחשבים את המשפחה שלי כהרוסה תמיד הרגשתי חשיבות לשמור קשר טוב עם האחים שלי

אני זוכרת שראיתי לילו וסטייץ בקולנוע ופשוט הזדהתי עם לילו הרצון לתמוך בכולם בגלל שיש כל מעט לא להשאיר איש מאחור

אז יש לי הרבה אחים, אני האחות הבכורה כמובן כולם מנישואים אחרים

אבל אני רואה אותם כל יום, אני חייה איתם עבורי הם מעולם לא היו אחים "חורגים" ואני לעולם לא אקרא להם כך

 

כולם יודעים שמשהו עצוב לי ,כמובן כל אחד ברמה אחרת בהתאם לגיל אצל רובם אבל גם בהתאם לרגישות

כי למשל האח הכי קטן בן ה12 יודע הכול, במובן מסוים קצת חבל לי.

הייתי רוצה עוד להגן עליו מהידע הזה מהדברים שיש בעולם, אבל הוא רגיש יותר והוא הבין

 

גם היה לי משחרר שעם האחות הבוגרת יותר בת ה21 יכלתי לדבר

אני מעריכה את התמיכה שלה את הרצון שנעשה יותר דברים ביחד, את העובדה שכל פעם משהו טוב לה

היא מתקשרת לספר לי כמה החיים יפים, היא לא תקרא  את זה אבל אני רוצה שתדע כמה אני אוהבת אותה כמה

אני אוהבת את כל האחים שלי כמה שהם כל העולם שלי

כי ההורים יעזבו מתישהו והם כל מה שנשאר לי.

 

 

 

חיות-כן משפחה זה לא תמיד דבר ביולגי

החתול האפור של אמא זכרונו לברכה תרם אושר ושמחה לבית ההוא יותר מכל גבר שאמא ניסתה להיות איתו

הכלב המדהים של אבא שדורש לטיפום בעיניים גדולות ושחרות יש חום ושמחה ותחושה טובה כשכול היום הוא מסתובב איתי בכל

הבית גם אם הוא לא מרבה לדבר

והחתול הגינגי הוא עדיין משפחה אחרי כל כך הרבה שנים שבהם הוא בבית גם עם אין לנו קרבת דם ורק קרבת אוכל.

 

 

 

 

 

ואחרון חביב אני רוצה לדבר על הסבתות שלי והדודה

 

אומנם הסבתא מצד אמא לא מתפקדת כלפי מאז שאני במצב הזה

אני מניחה שקשה לה לדעת שאני בדיכאון היא לא באמת רוצה לשמוע שהייה לי ניסיון התאבדות

אבל קשה לי להאשים אותה כי זה דוקא בגלל האהבה שלה, היא כמו אמא שלי תמיד מנסה להראות חזקה בכל מצב

אבל האמת שהיא מתבגרת קשה לה ,היא לוקחת הכול ללב, אני עדיין זוכרת את היום שהיא תפסה את הבחורה בבית הספר היסודי שהתעללה בי

עלתה עד לבית שלה והתוכחה עם ההורים עד שחטפה התקף לב מרוב התרגשות.

תמיד נראתה לה עצוב מידי,היא תמיד בודקת את השירים ,הסיפורים והציורים שלי מאז גיל 12

ודוקא עכשיו כשהיא מבוגרת וקשה לה יותר והיא לא יכולה לעזור לי הידיעה שדוקא עכשיו אני בדיכאון בודאי מדאיגה אותה

אז היא מרחיקה את המחשבה ומתרחקת מהמציאות קשה לה להתבונן על האמת הזו

אבל קשה לי להאשים אותה, מי כמוני יודע כמה זה בעייתי להיות רגישה.

 

אבל הסבתא השנייה מדהימה ,הסבתא מצד אבא עדיין מחזיקה את הבית,מבשלת כל יום לכלנו

ואנחנו  לא מעט אנשים. היא הראשונה שהצלחתי לדבר איתה מהמשפחה אחרי הניסיון,היא שכנע אותי לבוא לא להיות לבד

ולא לנסות עוד הפעם להתאבד, עם רגל בעיתית בלי לומר לי מילה לאט בלי להתלונן היא הייתה עולה כל בוקר באותה השעה עם תה ודבש בתוכו להעיר אותי רק השבוע כשהיא הרגישה שמצבי טוב היא ספרה לי על הבעיות עם הרגל ושהיא לא יכולה להגיע כל פעם סיכמנו שאני אקבל את אותו התה כשארד למטה, בכל זאת אני צריכה לפתח עצמאות, ובכל זאת זה קשה לי מטופש ככל שזה יהיה שהיא לא באה

כי זה היה גורם לי להרגיש שמישהו צריך אותי,הייתי ממש מחכה לתה הזה ללשמוע את הסיפור שמזכיר לה המזג האוויר בבוקר

כלום צריכים לפעמים להרגיש נחוצים

 

לגבי הדודה ,היא אוהבת אותי ,היא נראת תמיד צעירה

היא גל של אופטימיות מהלך בדיוק כמו הסבתא מצד אבא רואים שזו הבת שלה

היא עסוקה נורא אבל באה כשהיא יכולה

וחוץ מזה , היא עוזרת לי לסדר את הגבות :)

 

 

נכתב על ידי lily_ kane , 25/3/2011 02:04   בקטגוריות בשורות טובות, היסטוריה, חרדות, חשבון נפש, מחשבות, נפשי, משפחה ודאגות (אותו הדבר), נשיות, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
90,971
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)