עומקים

נראה לי שאני צריכה לעשות סמל חדש לבלוג

ברצינות הקצב שבו גונבים את זה הציור הנוכחי הוא פנומנאלי.

אני כמובן מבינה אותם אני זוכרת למה התאהבתי בו

ובגרסה ששפוצה על ידי מישהי במיוחד לבלוג הזה עוד יותר 

בכלל תמיד מרגש אותי לדעת כמה לאנשים אכפת

הבאסה שאני בכלל לא יודעת מה עוד יכול להתאים לי

התרגלתי לסמל הזה אני אוהבת אותו.

אולי אני צריכה להשלים עם זה שבעידן האינטרנטי שום דבר לא נשאר שלך לנצח

אז כן רקע חדש לבלוג מקווה שהוא נחמד בנתיים

השבוע עובר לי בטיל אני ממצמת והחיים חולפים

ואולי זה טוב.

אמא טוענת שאני יוצאת יותר מידי מהבית

אבל אחרי שנתיים שלא יצאתי בכלל ,אני פשוט לא מקשיבה.

אני מרגישה צורך להתעסק בדברים ולפגוש א/נשים כמו אוויר לנשימה.

אבל הקיץ עומד להגמר ועמו בטח משהו ירגע.

אחת הקבוצות החברתיות תל אביביות סגורה עד אוקטובר

ואולי אחרי השבוע הבאה גם השנייה.

וארקרדו גם סגור בביתו לתקופה הקרובה, מה שמוריד את הסיכוי שאראה אותו בקרוב.

עדיין אין לי ספק שאפילו בלי חברה אמצע את עצמי

אקרא את הספרים ,אצייר, אסתחבק עם אחותי.

אני בטוחה שעדיין יהיה לי כיף

אבל קצת חבל לי, אני אתגעגע לא/נשים.

 קמתי לא מזמן אבל מה הפלא הלכתי לישון מעולפת על המיטה ב19 

*התחלתי את הפוסט ב3 וחצי*

ארבעת הימים האחרונים היו עמוסי חוויות.

ראשית כל איקון השנה היה שלושה ימים, ולשם שינוי

בניגוד לכמה שנים טובות, הגעתי לכול אחד ואחד מהם.

ונהנתי בצורה שאני לא יכולה לתאר.

צחקתי בצורה שלא עשיתי הרבה זמן.

הייתי בין אנשים רבים וטובים.

ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לסילפיד, שהייתה שם הכי הרבה בשבילי.

שנתנה לי צומי כשהייתי צריכה למרות הרצון לחבק ולבלות עם החבר החדש.

שאמרה דברים מטופשים להחריד שגרמו לי לחייך ואפילו הסתכנה חלק מהזמן בכך שחתול חופר תשמיד את העולם.

תודה לעולם שהצליח לא להיות מושמד אגב 

ותודה לחתול חופר על הערות הקומיות, ותחושת ה"ואוו אני לא הסוטה היחידה בעולם"

ובעיקר על האובר אנרגטתיות המטורפת והייב ההיפי הזורם והשמח עם כולם

את אחת מהישיות היחידות שהייתי רוצה ללכת אתן לחנות סקס.

ואני מערערת על סטריטתיוך הלא קיימת תמיד!

*אל תתווכחו איתי שתודות כותבים בסוף עכשיו 4 בלילה הסיבה שעצרתי כאן היא כי התודות יכלו להמשך לאין סוף היו כל כך הרבה אנשים מקסימים *

ראיתי את סקיבוס, או את מה שנשאר ממנה בכול מקרה.

היא השתנתה אין ספק.

היא היתה מוקפת בחברות, והיה קשה לדעת האם היא שמחה כי היא הייתה אחת ממארגנות תחרות התחפשות

ומהניסיון המועט שלי  אחריות כזו היא מספיקה להלחיץ כל אדם.

שונה אבל תמיד יפה , לא היה לי נעים הרגשתי שכול מבט שלי היא חדירה לפרטיות שלה

שכל הסתכלות שלי היא נעיצת עיניים ומי נתן לי את הרשות בכלל ,הרי יצאתי מהחיים שלה.

בכול זאת חלק מהזמן המשכתי להסתכל, לפני שלוש שנים פחדתי להביט ועכשיו פחדתי להסיר את המבט.

מצחיק אבל לראות את ברווז היה לי יותר קל, כנראה שנפרדתי ממנו מהסיבות הנכנות.

היה נחמד שנשארנו ידידים. 

באיקון תמכתי במספר ידידים שלי שיוצרים דברים

וקניתי מהם בכמה שיכולתי, אבל שוב רק מה שאהבתי 

ולא שהיה חסר, ראיתי ידידים רבים מחיפה שלא ראיתי הרבה זמן וגם כמה מרחובות.

הכרתי לידידה חדשה את המקום ואפילו הצלחתי לעמוד באתגר הלא מתוכנן,של להביא ידידה לא גיקית ולגרום לה לשרוד יום בכנס.

אחד הדברים שהכי אהבתי זה לחזור לדבר עם חתול ורוד, ולשבת לדבר על החיים עם כוס ויסקי באיזה בר.

נראה שעשינו מוטבציה אחד לשני ובזכותו באמת הגעתי לכול הימים.

ביום השלישי והאחרון היה משהו עצוב באוויר תחושה לא כיפית של רק עוד קצת לפני הסיום

תכננתי לעשות סיבוב בר שלישי ואחרון עם החתול הורוד, אבל כשחזרתי בערב לא הרגשתי טוב

התקף חרדה, הדבר הנורא aלא היה לי הרבה זמן.

חתול ורוד התעסק הרבה ב'כמעט חבר' הוא חיכה לו הרבה , לא היה לי נעים אז...לא ספרתי לו.

ישבתי על ספסל , הגוף שלי די משותק מבט קדימה ועיניים מתמלאות מידי פעם בדמעות ואני שותקת.

ידידים הגיעו אחת לכמה זמן בסדר מתחלף עד שסילפיד באה וחיבקה אותי בלי מילים, בלי כלום.

קמתי הרגשתי שיש משהו שאני חייבת לעשות, זזתי לאט ודידתי על הנעלים מלמלת "אחד קדימה שתיים אחורה" עד שהתייצבתי.

טיילנו מסביב לכנס וזה היה נראה לי מאוחר מידי, ניסתי למצוא מישהו אבל זה לא היה אפשרי.

סילפיד הלכה לשירותים ואז קלטתי שאני לא רואה את הנייד.

כמוכת ירח קמתי מהר לחפש אותו, אלון מצא אותו היכן שישבתי קודם וכך חזרתי להתיישב על הספסל קפואה.

לפתע הגיעה בחור הוא חייך כל כך הרבה שצד אחד שלי רצה לחייך איתי והשני לבעוט בו ממש חזק.

אבל הוא היה באמת מקסים, ונחמד.

באותו ערב באתי לישון אצלו, עוד לא הגענו לדירה שלו באזור וכבר הספקנו לריב על תפיסות עולם,

הדת היהודית, ואטובוסי מהדרין. בכול זאת קיבלתי בראוניז בערב ופנקיק ענקי בבוקר.

ישנתי בחדר אורחים התקלחתי בחדר אמבטיה נפרד ולמרות שהיה לי חשד שהוא היה שמח ליותר

הוא לא ניסה כלום פרט ללהיות איש שיחה ומארח נחמד , אז הנה שמרתי תודה אחת לסוף.

אני יודעת שאייקון זה כנס משחקי תפקידים מדע בדיוני ופנטסיה

ואני יודעת שאני לא כותבת כמעט על כלום על אלו

כי אייקון בשבילי, תמיד היה ותמיד יהיה האנשים.

למחרת דידתי למרכז הגאה וכשאני אומרת דידתי, אני מתכוונת צעדתי לאט יחסית לצב.

קניתי נעלי פלטופרמה חדשות שאני מאוד מרוצה מהם, הבעיה היא שלוקח לא מעט זמן להתרגל אליהן.

אני נורא אוהבת את המראה שהן יוצרות.

הלכתי להצגה "אפשר לרפא את זה" של האנסמבל הגאה ידידה שלי הצטרפה לשם לא מזמן ויש לה תפקיד קטן.

כמובן שבאתי בשביל לעודד אבל מעבר לכך ההצגה הייתה מאוד מוצלחת, מאוד קשה והזכירה לי המון שאלות אישיות וכואבות.

לאחר מכן באתי לפגוש אותה עם עוד ידידים וידידות ישבנו אכלנו צחקנו ונחמתי אותה על הקשיים.

הסתכלתי עליה בשיוון גורל של אחות לטירוף גידול חתולים או כלבים כעתיד.

הגעתי הביתה, הכלבה חיכתה לי בבית של אמא קפצה בטירוף והתרגשה

הסתכלתי עליה וחשבתי, "זה לא כזה עתיד נורא"