עומקים

לפי אפקט הפרפר (למעשה לפי תוארית הכאוס)

פרפר שמנפף את כנפיו בצד אחד של העולם, גרם להוריקן בצד השני.

ולי יש תחושה שאיפשהו בצד השני של הכדור

טיפה התנפצה אל אגם,והשינוי יצר אדוות בתוכי.

למדתי על האיש העירום הצורח משמחה אחרי האמבטיה בבית הספר

דרך משעשת להסביר מה שכולם יוכלים במראה עיניים לדעת

מים מתאזנים לפי הכלי, ונראה שזה נכון גם כשהכלי הוא אני.

אני מתאזנת, ותוך כדי אני משתנה.

השינוים בולטים בפרטים הקטנים.

אני מטופחת יותר

אני מצליחה לרזות מעט

אני קונה טיפה יותר

א/נשים יותר מחמאים לי על המראה..הבגדים..השיער...התכשטים

פשוט מחמאים לי על דברים קטנים.

אני עושה ספורט ואפילו מצליחה לרוץ איזה שתי דקות.

ברור לי שאני עדיין אני במהות,אבל ממילא אף פעם לא ידעתי להגיד מה זה אומר.

היום לקחתי פסק זמן מהתנועה המתמדת של חי בגלל האזכרה של סבא.

עמדנו שם ,אמא , אני, סבתא, הדוד ואחותי הקטנה.

כשאני לוחשת לדוד בשקט מילים בערמית ,ואז בעברית והוא אומר אותם בקול.

הפעם האחרונה שראיתי את סבא שלי מצבו הייתה בלתי אפשרי

הוא היה בבית חולים מרותק למיטה, ומחייך

הוא התעקש לקום כשהרופאים לא הרשו ולצעוד איתי עד לחלון.

הוא לא חייך סתם זה היה חיוך מהלב ומבריק.

אספר לכם שהמיטה הזו הוא הספיק לקום שוב.

כנגד דעת הרופאים, על המחלה הזו הוא התגבר.

הוא אומנם מת כמה ימים אחרי אבל במיטה שלו,בשינה שלווה.

שלו כמו האדם שהוא היה.

כל התוכניות שלי להיום בוטלו פרט לאחת שפשוט שונתה

יצאנו לטייל עם הכלבה הנפלאה שלנו

אני,אחותי וידיד טוב.

העפנו בלון סיני,זוהר כתום עף לשמים וחיבק את הכוכבים.

ואני מצאתי את הדרך שלי באמת לחשוב על סבא, על האיש שהיה.

ומכיוון שלא כולם מכירים בלונים סינים

אני רוצה למצוא את המילים שיחצבו את הדרך אל הלב שלך

שימסו את חומת הקרח שאני מרגישה מהמקום שבו תמיד נובעת אש.

אבל יש לי הרגשה שהמילים היחידות שיכלות להתאים הן לא מילים אלא חיבוק.

הייתי באה לבית שלך, אבל אמרת שאין איפה ללון.

האמת שזה קצת מצחיק אותי, כי בכול מקום אחר פשוט יכלנו לישון ביחד.

ובכול זאת מעבר לחיבוק החם ,רצון טוב, וכמה מילים מגומגמת עם המון כוונה .

אנסה עוד מילה אחת, אתה מימלא יודע את ההמשך

"שלך"