נראה שכול פעם שאני באה לכתוב המוח שלי חושב משהו אחר
וכל פעם שאני מנסה לעקל יום אחד מגיע האחר,
יש לקצב המסחרר הזה יתרון כלשהו בלגרום לזמן לעבור ואני משתדל ומקווה שאני לא עומדת במקום.
עוד יומיים אני מנסה לעצור תערוכה ועוד יום אני צריכה לעצור בה
ואם יהיה לי מזל הגרון שלי יועיל לתפקד
והחום שאני מכחישה כי אין לי יתחיל לרדת
אז כן זה תערוכה קטנה ועדיין holyfuck
ואני אצטרך לדבר ....שיט
אני אהיה כנראה ממש בסדר אבל דברים כאלו הם כמו להתעורר בבוקר
הם מלחצים אותי גם כשאין סיבה....
בסופ"ש הקודם היה ארקרדו והייה לי כיף
הרגשתי שכול צומת הלב היא לי
נהנתי, הרגשתי בטוחה,הרגשתי שייכת
התעסקתי באמנות דבר שלא עשיתי הרבה זמן
ואז אלוקרד הלביש אותי כמו נסיכה גותית והלכנו למקמות פאנסיים
באותו סופ"ש רבתי עם בת הזוג, הרוב באשמתי, עברנו את זה.
הגעתי אליה היה יום יפה הכול היה נראה יותר כרגיל ואז לפני יומים היא התקשרה והוציא עלי עצבים כי עבר עליה יום קשה, היא התנצלה הרבה אחרי אבל אני חושב שזה ממש הרחיק אותי לאחרונה...למה?
וזה באמת לא שונה מהרבה ימים אחרים, תמיד הייתי הסלע התומך שלה, בכול המצבים עם האקסית הבעיתית, בחיפוש העבודות, ובדיכאון.
אני מרגיש שכל דרך ההסתכלות שלה על העולם כל כך שלילית, שהפתרון שלה להכול זה התקף של הרס עצמי אבל האם זה באמת עד כדי כך שונה מהתקפי החרדות שלי?, אני מרגישה שיום אחד היא תתלה את עצמה בלי שאצליח לעצור.
זה לא האמון שאמור להיות בין בני זוג, וזה גם לא סיבה להשאר בקשר.
אבל זה גם לא הסיבה היחידה נכון?
עדיין יש רגש
עדיין יש עומק
האם הקשר החזיק עד עכשיו כדי לטבוע?, אני יודע שאני חייב לעבוד על התקשורות אבל אני רצה לחכות אחרי פסח
כדי לראות מה קורה עד אז , ובעיקר אני לא רוצה שתיהיה לבד בחג.
וגם כי אני פוחד, התחושות האלו מעבירות בי מערבלות, ככל שאני מנסה לחשוב בהגיון כך המוח שלי ניהיה יותר סלט.
לא רוצה להיות לבד,
לא רוצה להיות ביחד ולהרגיש לבד
אולי דברים התבהרו כשהגרון שלי ירגע ואני אפסיק להיות חולה
אחרי הכול אני יודעת שיש לזה נטייה להשפיע לי על כל המערכות
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
