לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עומקים


לחישות קטנות, מחשבות רבות, דברים שעוברים, כשיותר מידי חושבים

Avatarכינוי:  lily_ kane

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2020    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עיר חדשה


אני פותחת את העיניים מוקדם מידי בבוקר, ועדיין עם העייפות יש קצה חיוך
כי את שם, שוכבת לידי.
גם בריב וגם בכעס, אנחנו עדיין אחת ליד השנייה

כמובן, אני מעדיף כשאנחנו לא רבות.

העיר הזו לא אמורה להיות אבל היא ירוקה יותר
אולי כי היא כל כך קטנה, מסתעפת ומתערבלת עם הערים לידה.
אנחנו הולכות כל כך הרבה ברגל.
ואני מתחילה ללמוד את הדרכים.

ופתאום יש לנו מקופסת טונה שהיא כולה שלנו
דירה קטנה שהיא כולה שלנו.
שכורה ועדיין, מספיק שלנו, ושל שתי החתולות.
יש לנו ריהוט יפה שעוד בדרך ויותר מידי ארגזים שאין לנו זמן לסדר.

בחיים לא אהבתי את פסח, אבל פתאום לסיים מוקדם
ניהיה כל כך הרבה יותר טוב.
והכי חשוב זה שלא התפשרנו על אמבטיה.

מבועט עוד מכול השינוים שצריך לעשות, 
מרגיש שאני צריכה לגדול , להתבגר.
אבל כל השינוים מרגישים יותר לטובה אתך
תעזרי לי להחזיק, אני יותר עדיין ממה שאני מראה
ואני אמשיך להחזיק ולחבק אותך

נכתב על ידי lily_ kane , 2/4/2018 12:43   בקטגוריות בשורות טובות, להטב, מחשבות, משפחה ודאגות (אותו הדבר), פילוסופי, קצר, אהבה ויחסים, אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




נראה שכול פעם שאני באה לכתוב המוח שלי חושב משהו אחר

וכל פעם שאני מנסה לעקל יום אחד מגיע האחר,

יש לקצב המסחרר הזה יתרון כלשהו בלגרום לזמן לעבור ואני משתדל ומקווה שאני לא עומדת במקום.

 

עוד יומיים אני מנסה לעצור תערוכה ועוד יום אני צריכה לעצור בה

ואם יהיה לי מזל הגרון שלי יועיל לתפקד 

והחום שאני מכחישה כי אין לי יתחיל לרדת

אז כן זה תערוכה קטנה ועדיין holyfuck

ואני אצטרך לדבר ....שיט

אני אהיה כנראה ממש בסדר אבל דברים כאלו הם כמו להתעורר בבוקר

הם מלחצים אותי גם כשאין סיבה....

 

בסופ"ש הקודם היה ארקרדו והייה לי כיף

הרגשתי שכול צומת הלב היא לי

נהנתי, הרגשתי בטוחה,הרגשתי שייכת

התעסקתי באמנות דבר שלא עשיתי הרבה זמן

ואז אלוקרד הלביש אותי כמו נסיכה גותית והלכנו למקמות פאנסיים

 


 

 

באותו סופ"ש רבתי עם בת הזוג, הרוב באשמתי, עברנו את זה.

הגעתי אליה היה יום יפה הכול היה נראה יותר כרגיל ואז לפני יומים היא התקשרה והוציא עלי עצבים כי עבר עליה יום קשה, היא התנצלה הרבה אחרי אבל אני חושב שזה ממש הרחיק אותי לאחרונה...למה?

וזה באמת לא שונה מהרבה ימים אחרים, תמיד הייתי הסלע התומך שלה, בכול המצבים עם האקסית הבעיתית, בחיפוש העבודות, ובדיכאון.

אני מרגיש שכל דרך ההסתכלות שלה על העולם כל כך שלילית, שהפתרון שלה להכול זה התקף של הרס עצמי אבל האם זה באמת עד כדי כך שונה מהתקפי החרדות שלי?, אני מרגישה שיום אחד היא תתלה את עצמה בלי שאצליח לעצור. 

זה לא האמון שאמור להיות בין בני זוג, וזה גם לא סיבה להשאר בקשר.

אבל זה גם לא הסיבה היחידה נכון?

עדיין יש רגש

עדיין יש עומק

האם הקשר החזיק עד עכשיו כדי לטבוע?,  אני יודע שאני חייב לעבוד על התקשורות אבל אני רצה לחכות אחרי פסח

כדי לראות מה קורה עד אז , ובעיקר אני לא רוצה שתיהיה לבד בחג.

וגם כי אני פוחד, התחושות האלו מעבירות בי מערבלות, ככל שאני מנסה לחשוב בהגיון כך המוח שלי ניהיה יותר סלט.

לא רוצה להיות לבד,

לא רוצה להיות ביחד ולהרגיש לבד

 

אולי דברים התבהרו כשהגרון שלי ירגע ואני אפסיק להיות חולה

אחרי הכול אני יודעת שיש לזה נטייה להשפיע לי על כל המערכות

 

 

נכתב על ידי lily_ kane , 27/3/2015 23:37   בקטגוריות חרדות, חשבון נפש, מחשבות, מוות, להטב, משפחה ודאגות (אותו הדבר), נפשי, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עברה שנה


אני ובת הזוג עדיין ביחד

חגגנו את זה יפה

היא עוד לא הביאה לי את הבושם שהיא רצתה כי המחיר התייקר

לפחות אני יודעת מה אני מקבלת ליום הולדת

זה מצחיק אבל אני הכי יודעת שהיא אוהבת אותי דרך עט עיפרון

 

היה לה אותו מאז היסודי...היא הביאה כדי לעודד אותי לקראת היום הראשון שלי באוניברסיטה

הדרך השנייה שאני יודעת שהיא אוהבת אותי היא הדרך שבה היא עוטפת את כל ציורי הפתקים הקטנים שאני עושה לה

המקרר מלא בהבטחות לכירבול, ומגנט שלנו מאירוע מחובקים.

 

עשינו גם משהו גדול

אבל אני מעריכה את הרגעים הקטנים

החיים עשויים מהם.

נכתב על ידי lily_ kane , 8/11/2014 19:37   בקטגוריות להטב, מחשבות, נפשי, קצר, אהבה ויחסים, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
90,970
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)