לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עומקים


לחישות קטנות, מחשבות רבות, דברים שעוברים, כשיותר מידי חושבים

Avatarכינוי:  lily_ kane

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2020    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אז


לא מתתי סתם שתדעו

 

אני עובדת

עובר עלי יותר מידי

ואין לי סבלנות לעדכן

 

*חיבוק לכולם*

נכתב על ידי lily_ kane , 23/3/2013 18:11   בקטגוריות התנצלות, נפשי, פילוסופי, קצר, שחרור קיטור  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סגירה,פתיחה,סגירה


סגרתי את הקשר עם הפסכלוגית


התערוכה שלי נפתחת

 

וסגרתי קצוות שהפחידו אותי בסופ"ש,ביקשתי מקיצי לא להגיע למרות שנכוחתו מאוד נעימה לי

מפחיד אותי להיות יומים איתו לבד,אולי גם בגלל שזה לא מרגיש לי בסדר בבית של אמי

 

ועוד מעט אני נפרדת מהמעונות

 

כזו אני נפתחת לאט נסגרת מהר

כפי הסיכום אם הפסיכולוגית הבהיר לי:

אני מודה בפה מלא

אני עדיין מפחדת להרגיש

עדיין נוח לי יותר לחסום כדי להגן על עצמי

אני עדיין צריכה שדברים ילכו לאט

אני עדיין חושבת שחסימות הן לא דבר שלילי,הפחד במקור בה להגן

אני גם חוששת שאני לוקחת החלטות מהר מידי בגלל הפחד שלי מהיציאה מהמעונות

 

יש דברים שלמדתי לקבל שלא ישתנו

יש אנשים שתמיד ישאר להם מקום בלב שלי ויש כאלו שתמיד ישארו אחריהם צלקות

תמיד יכאב לי על קים הבחור שאהבתי ללא תנאים במשך חמש שנים ובשבילו אני הייתי סתם ידידיה

וסטוץ של פעמיים לשבועיים. תמיד אכעס על עצמי שפגעתי בסקיובוס ,תמיד אטעה אם לא הרסתי אותה

תמיד אשאל את עצמי עם עשיתי את הדבר הנכון.

תמיד אעלב מהזאב על שלא שמר את הגבולות שלי , על שלא זכר את החיובי גם ,על העזרה שלי בהקמת הבלוג שלו בו הוא עדיין מביא לינק עם עלבנות לבלוג שלי. אני תמיד אכעס שהוא רק זוכר אותי כ"בחורה שהוזה",ולא "הבחורה שיכלתי להתקשר אליה שיכור בשלוש בלילה והייתה מקשיבה לי", או "הבחורה שיכלתי לחלוק איתה את הביסקסואליות שלי"או אפילו "הבחורה שאהבה לתת חיבוקים" , ואולי אני טועה אבל הרושם שנוצר זה שהוא מקדיש לי שנאה יוקדת כי הגבול בין אהבה לשנאה מה דק הוא.

 

אני תמיד אכאב,אבכה ואכעס איפשהו בלב שלי תמיד יהיה מקום לזה וזה יהפוך לחלק ממה שהוא אני,מה שמגדיר אותי ומה שהופך אותי לעצמי,אני רוצה שהזמן יתן מעט מנוח וfine toning ,ואז יהיה לי גם תמיד את הסיבות לצחוק, לאסוף פיסות אושר, להרגיש נאהבת ולהיות בטוחה בעצמי וכן גם לדעת להיות זהירה להציב גבולות ולרדת ממצבים קיצונים.

 

אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה עד לשם אבל אני יודעת שאני מלווה בחברים נפלאים

משפחה שבסופו של דבר אוהבת ותומכת

ושעמוק בפנים אפילו יש לי חוש הומור

 

זה יקרה כי ביננו הfine tunning עם קים קרה אני כבר לא אסמוך עליו בחיי , אבל כבר סלחתי לו בליבי

אם יש אי שם בין קוראי מישהו שנפגע ממני, אני מבקשת סליחה,

אני בחורה מסובכת ולפעמים לא הכי נחמדה

אבל לא אדם שאוהב לפגוע


עדכון: בסוף קיצי די אוסם יבוא ליום אחד יאיי!!!*נצנצים ודברים רנדומאלים***

נכתב על ידי lily_ kane , 10/8/2010 14:02   בקטגוריות אמנות, אורך חיים, ביסקסואליות, התנצלות, חברים, חרדות, חשבון נפש, מחשבות, מיניות האדם, משפחה ודאגות (אותו הדבר), נפשי, נשיות, פילוסופי, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בגידה (בגדתי בך בזה שנפרדתי ממך)


כל יום קמתי בבוקר והתמוטטתי מחדש

כל יום נכנסתי להתקף דיכאון וחרדה

כל יום קיבלת סאמאס שאומר שעדיין אוהבים אותי

וזה כואב לי אני עדיין בחרדה

אבל אני מבינה שאני ככה לא יוכלה לתת לאף אחד כלום

המשפחה שלי לא תקבל את זה ואני עדיין לומדת

ואני נכנסת ויוצאת מקשרים אובססבית בזמן האחרון

מאז דמיאן כל קשר שאני איתו מגדיר אותי

אין קשר שבו אני שלווה גם לבד

הגיעה הזמן שאני אלמד להיות לבד

אולי הגיעה הזמן לקחת תרופות שייצבו אותי?

אני מרגישה צורך אז למות

אבל אני יודעת שזה לא יעזור אם אני אמות מה אני אשנה?

 

אני בגדתי בך,נפרדתי ממך למרות שאת אהבת אותי ואני אכזבתי אותך

אני לא ראויה לחיות

וככה אני בוגדת במשפחה שלי

היא רוצה שאני אם בן ,מאושרת ועם משפחה

אני לא יודעת מה לעשות,מה נכון מה לא

עוד מעט מתחילים לי הלימודים

 

ולמרות הכל כשהגעתי להחלטה הבנתי את זה יחסית בשלווה

דיברתי התיעצתי עם אלפי אנשים ורק כשהבנתי

שאני אוכל לתת לך כלום באמת

רק שהבנתי שאני באמת לא אוכל להיות איתך

החלטתי

 

אני בכתי הרבה המחשבה שלי עדיין אובדנית

אבל אני צריכה לצאת מזה

אני צריכה להיות שלם ולרצות לחיות נכון?...

 

אלוהים,אני אדם נורא

אני מקווה שאני אמות בגיל 23

ולמרות שהכל גדול עלי מדי החיים הכל

אני מקווה לשרוד, אבל רוצה למות...

גאטו בבקשה דבר איתי אני צריכה רוגע...

 

את כועסת עלי בצדק

בבקשה תוצאי עלי את הזעם מגיעה לי

אני אדם נורא בואי עם סכין והרגי אותי אני ארשום פתק התאבדות

 

אבל לא שנינו רוצות לשרוד בסוף...אני כל כך מבולבלת

וכל הזמן בפנים רצות אין ספור מחשבות כל היום

נכתב על ידי lily_ kane , 27/10/2008 15:55   בקטגוריות ביסקסואליות, התנצלות, מגדר, מיניות האדם, משפחה ודאגות (אותו הדבר), פחד, אהבה ויחסים, עצב חיים טהור, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
93,022
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)