סגרתי את הקשר עם הפסכלוגית
התערוכה שלי נפתחת
וסגרתי קצוות שהפחידו אותי בסופ"ש,ביקשתי מקיצי לא להגיע למרות שנכוחתו מאוד נעימה לי
מפחיד אותי להיות יומים איתו לבד,אולי גם בגלל שזה לא מרגיש לי בסדר בבית של אמי
ועוד מעט אני נפרדת מהמעונות
כזו אני נפתחת לאט נסגרת מהר
כפי הסיכום אם הפסיכולוגית הבהיר לי:
אני מודה בפה מלא
אני עדיין מפחדת להרגיש
עדיין נוח לי יותר לחסום כדי להגן על עצמי
אני עדיין צריכה שדברים ילכו לאט
אני עדיין חושבת שחסימות הן לא דבר שלילי,הפחד במקור בה להגן
אני גם חוששת שאני לוקחת החלטות מהר מידי בגלל הפחד שלי מהיציאה מהמעונות
יש דברים שלמדתי לקבל שלא ישתנו
יש אנשים שתמיד ישאר להם מקום בלב שלי ויש כאלו שתמיד ישארו אחריהם צלקות
תמיד יכאב לי על קים הבחור שאהבתי ללא תנאים במשך חמש שנים ובשבילו אני הייתי סתם ידידיה
וסטוץ של פעמיים לשבועיים. תמיד אכעס על עצמי שפגעתי בסקיובוס ,תמיד אטעה אם לא הרסתי אותה
תמיד אשאל את עצמי עם עשיתי את הדבר הנכון.
תמיד אעלב מהזאב על שלא שמר את הגבולות שלי , על שלא זכר את החיובי גם ,על העזרה שלי בהקמת הבלוג שלו בו הוא עדיין מביא לינק עם עלבנות לבלוג שלי. אני תמיד אכעס שהוא רק זוכר אותי כ"בחורה שהוזה",ולא "הבחורה שיכלתי להתקשר אליה שיכור בשלוש בלילה והייתה מקשיבה לי", או "הבחורה שיכלתי לחלוק איתה את הביסקסואליות שלי"או אפילו "הבחורה שאהבה לתת חיבוקים" , ואולי אני טועה אבל הרושם שנוצר זה שהוא מקדיש לי שנאה יוקדת כי הגבול בין אהבה לשנאה מה דק הוא.
אני תמיד אכאב,אבכה ואכעס איפשהו בלב שלי תמיד יהיה מקום לזה וזה יהפוך לחלק ממה שהוא אני,מה שמגדיר אותי ומה שהופך אותי לעצמי,אני רוצה שהזמן יתן מעט מנוח וfine toning ,ואז יהיה לי גם תמיד את הסיבות לצחוק, לאסוף פיסות אושר, להרגיש נאהבת ולהיות בטוחה בעצמי וכן גם לדעת להיות זהירה להציב גבולות ולרדת ממצבים קיצונים.
אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה עד לשם אבל אני יודעת שאני מלווה בחברים נפלאים
משפחה שבסופו של דבר אוהבת ותומכת
ושעמוק בפנים אפילו יש לי חוש הומור
זה יקרה כי ביננו הfine tunning עם קים קרה אני כבר לא אסמוך עליו בחיי , אבל כבר סלחתי לו בליבי
אם יש אי שם בין קוראי מישהו שנפגע ממני, אני מבקשת סליחה,
אני בחורה מסובכת ולפעמים לא הכי נחמדה
אבל לא אדם שאוהב לפגוע
עדכון: בסוף קיצי די אוסם יבוא ליום אחד יאיי!!!*נצנצים ודברים רנדומאלים***