עומקים

אם יש משה שמאפיין את תקופות הלימודים האונברסטית שלי בבלג
זה שעוברת לי אלפי מחשבות בראש ואין לין זמן לכתוב אותם
אין לי אינטרנט קבוע כמו בחדר בבית
ודברים שיוכלים להאמר רק באותו זמן
נאלצים לשתוק לנצח

אני עוברת הרבה חלק לטובה וחלק לרעה
אני באמת שמחה שאני לא עוברת אותם לבד.
אבל זה לא באמת מוציא את הלחץ
יחד עם זאת אני מחפשת את התרגשות המעט אחרת
הדברים הלא לימודים מאזנים אותי
אבל בלימודים צריך יותר להשקיע
אני מחפשת את המשענת ותוהה לאן לזוז

הבעיה היא שלעיתים דברים רצינים נראים כמו שטיות
ושטיות נראות רציניות.עד כשמבינים

יש רגעים בחיים שגורמים לי לרצות לפרוש לאי בודד
הבעיה היחידה עם החשיבה הזו היא שאני יודעת שאני ישתעמם
באי נורא אפילו שאני ימצא סיפורים
לא משפט סיני עתיק אומר:
"מי שטעם את הסושי של לון לא ירצה קוקוס לעולם"
והלא משפט הזה מאוד נכון במקרה שלי

לאחר שיחה עם חברה הגעתי למסקנה שאני רוצה שהשנה האקדמית תסגר
אז נכון תדפק לי עוד שנה,אבל בו נודה בזה זה ממילא כבר קורה
אני לא באמת יהיה מסוגלת להשלים את הכל
אני רק רוצה את שכר הלימוד בחזרה
נכון זה לא ישלם לי את שכר הדירה או שלושת החודשים האחרונים
אבל זה לפחות יתן לי את הלגטמציה למצוא עבודה בלי לחשוש שלמחרת יהיה
לי עומס אסטראונמי

לא שאין לי עכשיו
כי הרי אני אמורה לסבוב פגישות בפרח
עזרה שהם צריכים בצוות עיצוב כי הרי אני מחוייבת ל20 כאלו בשנה
ועוד ללמוד 11 שקספרים ולואיס קרול אחד (עם שני סיפורים אליס)עד סוף שבוע הבא
ומה שמעצבן אותי , זה שכל העולם מרגיש שאני חייב לו משהו
כולם מפנים אלי אצבע מאשימה ודי נמאס לי מזה

אבל יש היום גם 3 נקודות אור
1.החבר שלי סקסי, לא שהיום במיוחד אבל זה תמיד טוב
2.עשו את כל השיפוצים הקטנים בדירה האלו שהבטיחו לי לפני חודשיים
3.קיבלתי מיקרוגל עמד אצלנו בכניסה מקירוגל שכולם הסתבר טענו שהוא לא שלהם אז לקחתי אותו הוא נראה חדש הוא גדול ולעזאזל הוא עובד למה שאני לא אקח אותו...כנראה בגלל שהוא בגודל של הדירה שלי
נו טוב אף אחד לא מושלם^_^

ולו רק כי הנושא החם מצא חן בעיני
הרי לפני הטועים:

אני כן

מאוהבת בחבר שלי
מדברת אנגלית יפנית
מדברת אנגלית אמרקאית
פראנודית ומאמינה לעיתים שחפצים מסוימים יוכלים במידה רבה להיות "חיים"
אוהבת להתחפש ולהתאפר
רוצה להצליח בתור אמנית למרות הבלתי אפשריות שבדבר
מאמינה בעלינתו של שיער ארוך
אני כן מאמינה במשהו רוחני אני פשוט לא באמת מסוגלת להסביר את זה
אני כן אוהבת גם בנות ולא אומרת את זה סתם כי זה אופנתי
אני כן משוגעת ,אבל אני לא מוכנה שאיכלוב ידעו

אני לא

שמלאנית,למרות שאני אוהבת אומנות
ולמרות שאני לא שונאת ערבים באופן אוטמטי
אני פשוט לא בטוחה שיש לנו כרגע עם מי לעשות שלום
אוהבת שמעירים לי על משקל,נחשו מה אם אני שמנה,אני מודעת לזה בגלל זה הרזיתי קצת
אבל זו בחירה שלי. אם אכפת לכם ממני קבלו אותי על כל כובד משקלי
לא בריאה פיזית:יש לי בעיות ברכיים המיגרנות כבר כמעט לא תוקופות אותי אבל תהליך החזרת הסחוס יקח עוד חצי שנה לפחות
מה שאגב מונע ממני ללכת בצורה נוחה על כל שטח שהוא לא ישר
זה לפעמים גורם לי להרגיש כמו בובה שגזרו לה את החוטים
חסרת בטחון:אני לא עם כמיות עתק שלו אבל לאט לאט אני ממלאת את עצמי בחזרה
נורמלית בחברה:אני חושבת שבהרבה תחומים בחיי הפכתי לקצה ולא לעדר ולא מתוך מרד נעורים אלא
פשוט חיים אלטרנטבים בגלל שאני שונה מהרוב אבל לא מכולם.אני היום כבר לא יודעת מה בעצם אם החיים הרגילים
קשה לי להאמין שיש אנשים שכל חיים הם לקום לעבוד לאוכל להזדיין ולישון בלבד וכל היתר שטחי
אני רוצה להאמין שלכולם איפשהו יש את הרווח באמצע.
מגלה עלי הכל כאן: אבל קיבלתי החלטה לכתוב כאן על מה שכן חשוב לי להוציא
למרות זאת לפעמים קשה להוציא את הכל
מספרת סודות:לא בדרך כלל,לא שאחרים סיפרו לי ולא את אלו שאקח לקבר
לא מתחרטת:לפני מספר שנים נשבעתי ביני לבין עצמי.שאני לא בטוחה עם יהיו לי חיים אחרים יותר,
לכן החלטתי שאני יחיה עם כמה שפחות חרטה ויגיע לרגע כמה שיותר קח שלא אמות בלב שבור וחרטה בזיקנתי
שלא הלך אחורה ואחשוב מה היה קורה לו עשיתי זאת
לא בוגדות:הנאמנות שלי לאנשים שמצאתי רועים לחברתי היא כמעט אין סופית,אם אני לא יסתדר עם מישהו בסוף אני יגיד לו את זה ויסיים את זה יפה.אני חושבת שבגלל זה,נכנסתי לשוק כל כך גדול משתי חברות\ידידות עבר שלי שראיתי איך הם נעצו בי את הסכין ואיך הם נעצו את הסכין באחרים,הדרך היחידה לסלוח להם היא שאני מאמינה כי הזמן והמקום שעברו שינו גם אותם. כולי תקווה לכך.
לא הגיונית: חיי הם התגלמות האירוניה באשר היא.
לא יודעת מה המשימה שלי בחיים אבל אני צועדת על השביל הזה יודעת כשבסוף אני ידע למה באתי
.