עומקים

רק התחיל השבוע וכבר אני מבינה כי הוא יהיה מאופיין בנסיעות ונסיעות אוטובוסים בפרט

אני לא מאושרת מכך אבל אני אוהבת את תחושת העשייה, התחושה שאני זזה לאנשהו

היא תחושה נהדרת. מהרגע שהגלגלים זזו

תחושת התקיעות והמועקה שעמדו לי בגרון מהבוקר נבלעו למטה

התחלפו באיזשהו תכלית של עשייה

נראה לי שהראיון הלך טוב, אבל באמת שאי אפשר לדעת.

ובכול זאת אני מקווה.

אני רוצה לצייר אבל גם עוצרת בעדי

באתי היום בידיעה שאני אחזור ואצייר

אבל יש לי כאב ראש מטורף וידיעה ברורה

שהדבר שאני אמורה לעשות הוא ללכת לישון

קיצי סיפר לי חוויות הופכות עולם,

אני חושבת שלא התנהגתי בסדר

אז אני יודעת שתקרא את זה

דע לך שאני רוצה שתבחר מקצוע שתוכל לראות את עצמך עושה 20-30 או לנצח

ולא רק מקצוע בגלל הכסף, אפילו אם אני תאבת בצע לא קטנה

אני אוהבת אותך ולכן יותר חשוב לי

שתהיה מאושר

בתחנת רכבת קטנה בדרך הביתה

נתקלתי בהמון חברים של חברים

ובחורה אחת שלמדה איתי תאטרון

אני לא יודעת מה גרם לכלנו להתקבץ מאותה נקודה

כלנו היינו מישובים שונים

אבל כנראה שאיכשהו הזמן גרר אתנו למיקום דומה

או וזה אני חוששת התשובה האמתית ישראל מקום קטן

כל זה הזכיר לי כמה יותר פעילה הייתי

בכמה קהילות הייתי אקטבית

זה גרם לי קצת לחייך לזיכרון

קצת לדאוג מהעתיד

אבל בכול זאת נחמד לדעת שאיפה שלא אסע

מישהו מכיר אותי

אפילו אם הוא מכיר אותי רק קצת

באמצע התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

הגיח איש לא מוכר

לא היה זה דבר חריג 

רוב האנשים שם לא מוכרים

זוהי תחנה בה הקוד מכתיב אלמוניות אפרורית

ואם אפשר אז עדיף אחת שקטה ונעימה

אבל הוא לא היה מספיק אפרורי למקום

אלמוני הוא היה ללא ספק

ומה שעניין אותי בזר הזה בניגוד לזרים האחרים

היה הדרך הלא רגילה בה הוא חבש את כבועו מניחו בזווית הגנטלמנים

גנטלמנים הם דבר שאומרים שפס מהעולם, כך שלא ממש ציפתי למצוא אותו בעולם התחתון הזה

הוא התמתח לגמרי ,ושחרר את גופו בתנועה

הוא מרד בעולם הזה, מרד בגבולות ובעיקר בגבלות הגוף האנושי

והם..לא הקשיבו ,לא ראו, ולא שמעו

המשיכו להסתרר ולעבור מהר ולהקשיב לקוד של התחנה

אבל זה בסדר הוא לא רקד בשבילהם הוא רקד בשביל עצמו

לרגע שלם הוא היה חי זוהר מעל העולם הזה

ניגשתי אליו הוא חייך

ואז..רצתי לאוטובוס