לפני כשבועיים הפסקתי לקחת את הכדורים הרפואיים
הרופא אמר שהוא רוצה לבדוק בין הגלולות לכדורי החרדה
המשקל וליקוי הלמידה זה עלול לסבך
(האמת שבבדיקה שגרתית הסתבר שיתכן שאצטרך להפסיק את הגלולות)
חשבתי שאני במצב הרבה יותר טוב מבעבר
ויותר מזה חשבתי שלא נעים לי לקחת עוד כסף מאמא
השבועיים הראשונים היו די בסדר
ואז אתמול הגיע,
התחושות הרעות מהבטן,
החרדה המחשבות המפחידות
עד שתיים לא יכולתי להשתלט על עצמי
מבפנים הרחקתי את כולם ,לא הבנתי למה איש נמצא איתי
חששתי, ורציתי בהליכה לרופא המקצועי למצוא משהו
כל דבר שייקח אותי מכאן מהר יותר
כי אני מרגישה שלא נועדתי לחיות עד כאן
באותו הזמן עד הצהריים
איש לא יכל לדעת שזה מה שאני חושבת
אני נראת אותו דבר ,לא מדברת הרבה
אבל גם אני צרודה וכואב לי הגרון כך שזה לא מפתיע
המחשבות ,סיחרור הראש הדרייב הבלתי מתפשר
בין שאלות ולחצים
הכאבים המטורפים בבטן
כל נשימה נהיית קרה יותר
קרובה יותר לתהום
ואיש לא יודע שאני שם
אמא הביאה לי מיים מיוחדים עם טיפול אלטרנטבי
הוא לוקח שלוש שבועות
אני תוהה האם אני אחזיק עוד שלוש שבעות כאלו
בעצם אני יודעת שלא...אבל
היום אני במצב יותר טוב
לא היו לי מחשבות אובדניות
לא הרחקתי אנשים
רק מחשבות אובססביות
נשימות קרות במיוחד
זה כל כך עצוב , אבל אני מרגישה
שכל החיים שלי תלויים בכדור קטן ועגול
שכולי נשלטת על ידי הכימקל האחד שחסר לי בגוף.
אני צריכה לנשום,
הרופא הראשי שלי יהיה שם רק ביום חמישי
ובעוד אני שותקת אני תוהה
אם לא הייתי צרודה, האם היה לי את הקול לספר על הכאב
או אם לא הייתי חולה האם המערכת החיסונית שלי כבר הייתה מצליחה להתגונן
מהתקף החרדה כפי שעשתה כבר בשבועיים האחרונים
או שפשוט נגמר החומר שנוצר בפנים?
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
