ניסתי לכתוב כבר הרבה זמן ללא הצלחה,
לרוב אני כל כך טובה במילים, אבל לאחרונה אני לא מרגישה מסוגלת להבעה עצמית.
כולאת בתוכי מחשבות, הן מתעררבות אצלי בפנים מסתחררות בתוך חלל הגוף כמו גזים לפני פתיחה של בקבוק קולה.
קולה ומחשבות, בועות קטנות של הרס עצמי ורחמים.
הרבה אנשים שטפו אותי מעליהם מאז החלה המחלה הנפשית שלי לבלוט.
כל הנאורות שאני רוצה להכיל לא משנה את העובדה שהחברה רואה בי כתם.
הטלפון שלי כמעט השתתק דום מאז הגעתי למחלקת האשפוז, הנייד של רוב המטופלים השתתק.
בזה אני לא באמת מאשימה איש, היה קשה לי לדבר בכלל באותה תקופה.
פחדתי מהצלצול אבל כשהטלפון הסלולרי צלצל שמחתי.
זה היה תזכרות לעולם שבחוץ, סימן שימהו שם מחכה לי.
חברים נעלמו ועוד יעלמו המעטים שהרגשתי ששמרו על קשר מתוך נימוס.
אבל מעטים ישארו, אל המעטים האלו אני משתדלת לבוא בשבעות האחרונים.
אלו הבריחות קטנות שלי ממציאות שאני עדיין לא לגמרי מצליחה להתמודד איתה.
למרות זאת אני כבר לא אובדנית, רק קצת מפוחדת.
לנסיעה שלי השבוע חכיתי כבר די המוןז מן ומאוד שמחתי כשהזדמנות הגיעה
כל השבוע סבתא ניסתה להניע אותי מזה בגלל מזג האוויר
אבל אני בכלל אוהבת גשם.
יותר מידי שעות נסיעה בתחבורה ציבורית אחר כך, מצאתי עצמי מהלכת בחלקי העתיקה של העיר.
הידידה הישנה שבאתי לפגוש קיבלה אותי בזרעות פתוחות וישבנו לאכול בחוץ מזג האוויר היה מושלם
קריר מידי ובלי סימן לגשם.
כשהתכרבלנו ביחד בחדרה רעמים וברקים כבר הופיעו בשמיים,
אולי היה שם גם גשם אך הוא נבלע עם צללי הדאב סטאפ של הבר מלמטה.
צלילים של מרכז עיר חייה ופועמת.
פעם שנאתי את העיר הזו, היום אני מתנחמת בכל מקום בו יש לי חברים ובית להיות בו.
הדיבור והשלמת הפערים היה חלק אינטגראלי מהפגישה.
ולמרות זאת, נראה שגם לי וגם לה היה חשוב יותר המגע והרוך שהוא מכיל.
לפעמים נראה לי שכל המילים בעולם לא יכולים להכיל לפעמים את מה שהתכרבלות אחת טובה מסבירה.
אבל למרות זאת דברנו הרבה, בעיקר כי יש לי פחד משקט.
בבוקר הרגשתי יחסית טוב היו לי רק שתי התקפי חרדה המרכזי בינהם היה כשהלכתי לשירותים
כשאני לבד אני יותר מפחדת, כשאני איתה אני מפסיקה את האובר מחשבות
כשאני בדרך הביתה אני עמוסה במחשבות על האם ואיך אגיע
כשאני בבית אני מלטפת את הכלב שלי עד שהכול נרגע.
שמחתי שהדרך חזרה הייתה גשומה הייתה לי הזדמנות להשתמש במטריה שלי
,עבורי סוף השבוע הזה התחיל מצויין .
האמת שאני גם רוצה מחר גשם עם רעמים וברקים בלילה, אבל זה סתם כי אני רוצה שהכלב יבוא לישון בחדר שלי.
מחר שבת ארוחה משפחתית, בטח שוב נציין מזל טוב לסבא רבא בת ה97
בשעה שאני תוהה איך שורדים את החודש ומשהו הקרובים עד גיל 26.
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
