עומקים

יום הולדת שלי החל הבוקר, אבל עבורי הוא החל כבר ביום שבת

כאשר החבר המקסים והסקסי לחלוטין שלי קיצי די אוסם

הכין לי פיקניק הפתעה

ישבנו ככה על שפת נחל לא מזוהם הכל היה ירוק ויפה

האוכל שהוא הכין היה ממש נהדר, הקולה הייתה מציינות 

הרגשתי לרגע כאילו חזרנו לעידן הספר "נשים קטנות"

רק טיפה פחות אנגליים, המקום היה מלא אנרגיה חיובית

ואז הוא הביא לי ספר מנגה מפורט וטוב פרט לבעיה אחת 

אפשר להורג עם המשקל שלו בין בן אדם ממוצע לדוגמנית

אחר כך נסענו לחברים ושם גאטו הביא לי שעון כיס מקסים

אני לא מאמינה שהוא זכר שהקודם נהרס

לא היה לו את הצורה הקלאסית העגולה אלא צורת לב עם מקום לתמונה

משם אני וגאטו תכננו אסטרטגיה מרחיקת לכת כיצד אני והוא

נקח את קיצי בכוח למוכנות מדבקות-תמונות קיציות כדי שתיהיה לי תמונה 

של שתינו בשעון :)

אתמול גם הגעתי למצב שבו יש לי פתרונות תעסוקה כלשהם

בינתיים למשרה הכי טובה (לפחות לשנה הזאת) יש לי ראיון עבודה

היום.

די מצחיק אבל היום יהיה יום די שגרתי

אם המשפחה אני אחגוג עוד כמה ימים כאן

ושבוע הבא עם אבא

אבל זה לא נורא, כי זה סתם גורם ליום הולדת שלי להיות יותר ארוך :)

אז...

תאחלו לי מזל טוב?

באמצע העולם הגדול והבוגר הייתי באמצע חיפוש תעודת הבגרות לצורכי תעסוקה

אלא שאז נתקלתי בקופסא מלאה בנוסטלגית עבר

מצאתי כמה דברים ומלאים וספרים שנראו לי אז חשובים

וכעת נראים מלאים בעצמם

נתקלתי בליכלוך דברים שאני לא יודעת למה לא זרקתי

דברים שאני כנראה לעולם לא אזרוק

ודברים שנראו לי רלוונטים גם לעכשיו ,

החיוך של אחותי הקטנה, בגודל A4 מבחר ציורי המנגה שלי שנראו לי טובים ואותם לקחתי לראיון האונברסטאי לצד הבדים הגדולים

מתוך אמונה מלא שהגודל לא מפיל אותם.

המחקר ואהבה שלי לרוחניות אז, מחברות קורסי הריקי והחיפוש שלי אחר האלים

חשבתי שכבר מצאתי את המחקרים האלו אבל הסתבר שעוד חלק נשאר כאן

אני צריכה להראות את זה לשועלה יש שם את מה שזכרתי על האלים הנורדים :)

את חלקם לקחתי ,על אחרים אני עוד אחשוב.

תחת רצף הבלאגן ומתחת להכול שכנה לה תועדת הבגרות 

כמעין תקווה בסוף בלאגן תיבת הפאנדורה הזה שהיא הילדות שלי

היא הייתה לא פשוטה אבל יפה לדעתי :)

בסוף הסתבר שאם הזמן רק השתפרתי

הציונים שלי באוניברסיטה הרבה יותר גבוההים

מאשר בבגרויות 

עוד מהגנון הם תפסו את העיקרון ,יד אחד למעלה

והאיש במקום האחרון

כי זה קל יותר לדעת מי אתה ברגע שאתה יודע מי אתה לא

"את שונה" הם הצביעו בכיתה ב' , "את מוזרה" הם ציינו בכיתה ד'

"את שקטה" הם אמרו בכיתה ו', "את פריק" הם האשימו בכיתה ח'

הזמן חלף היד נשארה.

עובדת אללים, סוטה, חולה, לא טבעית, חוטאת ועוד

יד גסה רומסת את מה שלי חשוב.

זוהי יד החברה

היד שמכיתה ו' והלאה תנסה לקחת בכוח את מה שלא אתן.

זוהי יד החברה, היא לא מוכנה לגעה ומפחדת מהמישוש

ולכן היא לא מרגישה את האחר.

היא היד המוליכה את ציפורני החרדה שלי

ובמקום לחשוב לרגע 

תמיד יצבעו "אשם!"