עומקים

יש רגעים בחיים שנחרטים בנו

אני רוצה נואשות לצלם מה שאפשר

לסרוק כל חלקיק עם עיניי

לצרוב למוחי כל שערה, וכל זיז תנועה

כדי שבזקנות ימי גם אם לא אתדהר בכלום

אאסוף לי מחרוזות של זכרנות שבורים ושמחות יפות.

שאהיה עסוקה בסוף ימי בלחייך ולא בחרטה, כפי שבלתי זמן רב מידי מצעירותי גם כך.

חיוכים ושמחות קטנטנים

על שגרת חיים ארוכה,

אוספת את רגעי האושר המהרים וברי החלוף

וכל כך שמחה על שנתברכתי להיות נאהבת,

להיות עם חברים, להיות קצת שמחה על כלום

על זקנתי המתקרבת, על הגעתי המתקרבת לקבר

אבל גם אל מנוחה...קצרה ככל שתיהיה

אני מרגישה מבורכת

על הסופ"ש המדהים שהיה לי,

על היקרים לי שהיו איתי

ומודה לאלו ששמורים אותי במחשבותיהם..

ובנתיים "עוד נתראה שוב , היא אומרת..."

היום הולדת שלי מתחיל עוד יומים

ארקרדו בא, גאטו יהיה

סילפיד תבוא, והחברה שלי תפגוש לראשונה

את הכלבה שלי ואת אחותי הקטנה

*מרגש*

עוד שעתיים וחצי והיא בדרך אלי

בנוסף זו מסיבת תחפשות שוב,

אז אחרי כמעט שנה שלא הפעלתי את היצרתיות שלי

זה נחמד להתחפש עם ארקרדו והחברה♥

היום בדרכי לעבודה ראיתי אישה לא מבוגרת מידי נופלת מהאוטובוס וכמעט מאבדת את ההכרה.

האוטובוס בשונה מהרגיל באיזור עם מדרגות, היא לא החזיקה טוב בירידה והחליקה

איש לא הפיל אותה זה דוקא היה יום קצר ומנומס למדי.

אני,הנהג ומי שמאוחר יותר ולמזלה הרב התברר מאוחר יותר כפרמדיק, והרבה מאוד א/נשים סקרנים היו באיזור.

אני והנהג הקשבנו לפרמדיק, ועזרנו להרים אותה, הוא השאיר אותה ערה, ועזר לה להזכר בנייד

התקשר לבן שלה, והנהג התקשר לאמבולנס.

ברגע שהיא בוכה מזעזוע והכאב בראשה תופח החיים נראו לי קצרים,מפתעים ובעיקר מכאיבים.

אבל עכשיו כשאני בעבודה, הגוף שלי עייף מידי והראש שלי מתעסק במחשבה שאני רוצה לעבור ולא בטוחה איך אני אשרוד שכר דירה

החיים האלו נראים לי קצרים,מטרטרים ובעיקר מכאיבים.