עומקים

אני מתקשה להיות אצלה מרגישה כל הזמן במבחן כשאנחנו מתראות

מנסה לזכור שהיא אמא ואוהבת אותי

אבל אני מרגישה כמו חור שעובר ביננו הצד הפנימי שלי מנהל שיחה אחרת ממה שאנחנו מנהלים במציאות.

 בשיחה הזאת נאמרים כל ה"אני מאכזבת אותך","אני לעולם לא יהיה הבת שתרצי", "תהרגי אותי בבקשה, העולם הזה מלחיץ אותי" , "תירי בי","אני רוצה להתאבד

"

אני מודאגת, הערב חברים היה נהדר רק שזה לא גרם לפחדים שלי להרגע כמו בעבר

בלילה לא נרדמתי, יצאתי החוצה להרגע אפילו ב3 בלילה

אנשים ניסו לעזור לי אבל הכל מתדרדר

מצד אחד אנחנו מדברות יותר כמו פעם כבר קל יותר ואת מחייכת

את משתדלת לתמוך יותר, משתדלת להיות שם

מצד שני יש גשר ביננו

אנחנו עומדות משני צדי הגשר

שנינו יודעות, שנינו זוכרות

אבל אנחנו לא מדברים על הפצצה

משתדלים לא לדבר על החור

אלא על חתיכת העץ שמחברת עדיין

אבל אמא המצב הוא שמה והפער ביננו קיים

לו רק הייתי יוכלה להיות באמת רגועה לידך...

עדיין עם שאלות גדולות

עדיין עם חרדות

אבל קצת יותר טוב

איפשהו התגברתי

עכשיו..להתמודד עם השאר