אני לא רגילה שדברים מסתדרים לי ככה
זה כבר ארבע שנים שדברים לא הסתדרו ככה.
לא שאני לא עובדת, או לא יוצרת .
אבל אין ספק שחלק מהדברים עם כל הכבוד לעבודה שלי, היא תוצר של מזל טהור
אני לא רגילה שמישהי מאמינה באמנות שלי ככה.
זה לא נכון, אני רגילה שנותנים לי מילות ההערכה
אני לא רגילה שנותנים לי מילגה.
אני לא רגילה שאמן נותן לי המלצה לקחת איתי לבצלאל.
אני לא רגילה שאומרים לי שהם מעוניינם לעזור לי לבנות את התיק עבודות
כי מאמינים ביכלות שלי וכי "את טובה"
.
אז כמובן שמשהו חייב להשתבש
כשכתבתי את השורות למעלה (פרט לאחרונה שהיא תוספות מאוחרת) לא חשבתי שמשהו ישתבש
פשוט הייתי קצת עמוסה ולא היה לי כוח לסיים את הפוסט.
העבודה הולכת לי יפה,יש אפילו סיכוי שאשר ליותר זמן.
הציורים שלי זכו למחמאות, אני חייבת לסיים את הציור האחרון תוך שלושה שבועות
כי יש סיכוי שישתפו אותי בתערוכה.
אבל אז קרה הדבר הקטן הזה, שהוא בעצם לא כל כך קטן
כי הוא גרם לי להרגיש לא נוח בסביבה שקרובה לי.
ואני כל הזמן בודקת את עצמי במקום להרגיש בנוח
זה היה טרגיר והחרדה שלי בעיקר בבית רצה,
לוקח לי מלא זמן להכריח את עצמי לשבת מול הציור.
יצאתי עם בחור נחמד לסרט, וכל הזמן כל מה שיכולתי לחשוב היה "האם הוא רואה בי סקס?"
"האם הוא רק רוצה לזיין אותי?"
בסופו של דבר אפילו נישקה לא הייתי מסוגלת לתת לו.
רק עוד הטרדה מינית,אפילו אחת די קטנה.
אפשר היה לחשוב שאחרי שנים של אלימות מינית אני אתרגל.
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
