עומקים

 זה יהיה כל כך צפוי שזה עצוב

אבל עדיין קיוותי, הייתי חרדה והרגשתי מוזר

עד עכשיו אני לא יודעת מה אני מרגישה

אני בקהות חושים.

לצאת מהרכב שלו בידיעה:"הנה זה כל מה שרצית מגבר ראית? יופי

עכשיו לכי ותעזבי את זה, אל תגעי בזה,זה לא שלך."

זה היה הדבר הכי קשה בעולם

אני לא יודעת מה הוא מרגיש

הוא סיפר משהו אחר לי וללון

אז מה נכון

למי הוא שיקר לי החברה שהוא היה איתה כמעט שנה וסמכה עליו

או ללון הידיד הוותיק?

גאטו אומר שהוא משקר כנראה לעצמו, ואולי זה נכון

בלו מנדי מתנגן לי בראש בלופ

מה אני מרגישה, מה אני אמורה להרגיש בכלל

אני מרגישה כמו בועות סבון

כן, בועות סבון ריקה מתוכן ממשמעות נועדתי להתקיים לשניה עוד מעט אפול

גאטו אומר שאני מתמודדת בצורה הרבה יותר טובה ממה שהוא חשב

זה בגלל שהדבר הראשון שעשתי הוא להקיף את עצמי בחברים

אני לא בוכה ליד אנשים,אני בוכה לבד בבית

חשבתי שאני אבוא בלילה והתקפל על המיטה לכדור והתחיל לילל

אבל לא במקום זאת עפתי בדימיון רציתי להגיע רחוק

 רחוק וטעיתי האם במקום החדש והבודד הזה

אני יהיה מאושרת

החברים היו מאוד תומכים כולם

לפני כמה זמן לא מזמן פגשתי ידיד שספיר

לי שאצלו כל ידיד הוא חלק מהשבט שהוא אימץ

ועכשיו אני מתחילה להבין אותו מעט

 אני עדיין אוהבת אותו

אבל הוא כבר לא אוהב אותי

אולי אני צריכה להתרגל לזה....

חשבתי שזה יהיה פוסט הרבה יותר קצר

אבל אני פשוט לא מפסיקה לחשוב

Blue monday

is still describing my feeling

every one tell me that it will be ok

every one tell me I should feel this

and I shouldn't feel that

but at the end I am still feeling bad

I am not seeing the great glory good that evry body lie about

I just feeling lonley

the more they say it will be good the more feared I am