עומקים

אני רוצה כבר המון זמן לכתוב בבלוג והמילים פשוט לא יוצאות לי.

או יותר נכון אני כותבת שורה שנראת לי בסדר וכל יתר המילים לא נראות לי נכון.

החלטתי שאם רק שורה אחת תיהיה הכתיבה אני עדיין אעשה מזה פוסט חדש.

סבתא מצד אמא לא רוצה לדבר איתי אם אני לא אלך איתה לרב.

זה לא איום שמחזיק מים אם היא לא תדבר איתי עבורי זאת תיהיה פשוט הקלה.

אני מאוד מקווה שאמא לא תנסה גם לכפות עלי.

נמאס לי מכפייה דתית ונמאס לי שלא משנה כמה אני עוזרת זה אף פעם לא מספיק.

אני כול הזמן נעה בין הרצון לשכור דירה לעובדה שגם בלי לשלם על אחת כמעט ואין לי כסף.

אני יודעת שאצל אמא אני חייה במותרות אבל מחיר החופש מתחיל להרגיש יותר ויותר כבד.

אומגד

אני מתחילה עבודה חדשה מחר

ואני אהיה ספרנית

*רוקדת ריקוד ניצחון קטן*

לראשונה מזה שנים

אני פאקניג מחכה ליום ראשון

כן תאחלו לי שלא יפטרו אותי תוך שבוע כמו בעבודה הרצינית האחרונה

כי זה די יפיל אותי לקרשים....

הרגע הזה שאת מגלה שיש לך שרירי רגליים שלא ידעת עליהם

מכול הסיבות הנכנות