עומקים

כולם אומרים לי שזו תקופה 

מעגל, הם אומרים

ואת צריכה לצאת מזה

את צריכה להאמין שתצאי מזה

אנחנו מאמינים הם אומרים

כולם מאמינים

אז למה אני לא?

למה אני לא יכולה לראות סוף אחר רק התאבדות?

למה אני לא מצליחה לראות את זה כ"רק תקופה"?

למה אני לא מצליחה, פשוט לא יכולה להאמין?

למה אין לי שום ראייה אופטימית שאני אצא?

כרגע כל מה שאני יודעת זה את הכאב הזה

ששוטף מעיניי כל היגיון אחר

הכאב הזה הוא לחם חוקי

ואני לא רואה את עצמי מרגישה אחרת

אני רוצה לראות פתרון אחר

אבל אני לא

אני מיואשת 

תחושות הלב שלי הן כספינה בלב ים

כל פעם הם נעים בחוסר איזון לאן שהרוח נושבת 

וכסופה בים המעגל הסוחף מתנדד מהר מכיון אחד לשני

מדרום לצפון ממזרח למערב

שבשבת הרגשות שלי נעה בהיגיון פנימי שנעלם ממני.

בין אושר לרעד, שמחה לאסון.

אני נאבקת כי חיי תלויים בזה,

אני נאבקת אף שלעיתים קרובות איני רוצה בחיי

are you my jully sailor man?

שוב מחשבות על התאבדות, ואז קצת יותר ממחשבות

עמדתי שם הייתי כל כך קרובה לנסות ואז סבתא הגיעה

את הבוקר בילתי בלהסתרר במיטה שלה אחרי שלפני לא הצלחתי לישון

אני לא רוצה להחליט החלטות,אני לא עומדת בזה

אל תלחצו עלי אפילו שאני בת 25 

כל מה שאני רוצה היום זה להעלם

אני מרגישה כל כך רע

לא מרגישה שמגיעה לי לחיות

מרגישה שאני חולת נפש וזה עושה לכולם רע

אבל אין לי שליטה על זה, ועדיין אני לא מסוגלת להפסיק להאשים את עצמי

למה אתם חושבים שמגיע לי לחיות

למה אתם שומרים על חייה

למה הכאב הזה לא נפסק

בגיל 25 החיים שלי באמצע מפסיקים , כבר ארבע חודשים שאני בקושי חייה