עומקים

אני רואה אנשים פה חולים בדברים קשים

ואני מרגישה רע להתלונן

אבל היה לי39.6 אתמול והמוח שלי תוגן כביצה

לדברי הרופא "יש לי דלקת גרון מהממת" אבל אני לא מרגישה כאב גרון

כי יש לי סחרחרות וכאבי ראש כל כך חזקים, שאני לא מצליחה להרגיש את השאר.

בכל זאת לולא אמא והרופאה לא היו מתעקשות

הייתי חוזרת לעבודה ישר היום

לא שזה הגיוני מאוד

הלכתי 15 דקות בחוץ חזרה הביתה מהמרפאה

והתחילו לי אמא של כל הסחרחרות

אבל אני חדשה בעבודה, ואני מפחדת שיפטרו אותי.

אני יודעת שזה לא חוקי אבל יהיה מאוד קשה להוכיח קשר בין הדברים.

רגעי הכלבה שלי הכי מהממת בעולם:

הכלבה שלי רואה בבוקר שאני חולה, היא באה לאמא ונובחת ,מקשקשת

לא נותנת לה לנשום ומביאה אותה אלי

הכלבה שלנו תמיד יושבת עם אמא בחדר מחשבים כשאמא בבית

אבל מכיוון שהיא רואה שאני חולה אז היא באה לשבת איתי בחדר כי היא מרגישה שצריכים לדאוג לי.

היא מלקקת עם הלשון הקטנטנה שלה שלא גדולה בהרבה מזו של חתול את הראש שלי כשהזעתי

ואז כשהרגשתי טוב היא דאגה לניקיון יסודי משהו של כף הרגל

שיחה מתחילת השבוע מהדדת לי בראש.

ידיד שלי ואני מברכים אחד את השני, ב"תמצא זיון במהרה" הרגיל.

ואז הוא אומר לי "ברור שאין לך כסף את יוצאת כל הזמן"

ואז אני משיבה לו "ברור, אני לא יכולה להשאר יותר מידי בבית אני מתחרפנת".

לא, המילים שלו לא פגעו  בי.

מצבי הכלכלי סביר, לא יותר מזה אבל סביר יותר משלו.

זה המשפט שלי בשיחה שאני בוחנת כל פעם מחדש.

"אני מתחרפנת" - זה מבזיק על דברים שאני מעדיפה להשקיט,תחושות שאני מעדיפה להכחיש. 

טוב יותר , טוב פחות.

"קללה על שתי הבתים".

גם את היום הזה אני לא עושה בבית, לפחות לא אחד רישמי.

ביקור ידידים שדי עסוקים מידי לגשת לראות אותי.

אבל זה לא לגמרי אשמתם, אני לא לגמרי נגיש.

אבל אני כן רגועה יותר כאן...

אנחנו כאן ארבעה אנשים ואני עוד צריכה ללכת.

מצאתי עבודה יציבה, התחלתי לשמור על משקל

התחלתי להכיר יותר א/נשים.

למה אני לא רגועה? למה אין לי מנוחה? למה משהו מרגיש לי זר בפנים?

כל כך לא נכון.

האם יש נכון לאנשים כמוני?

לפני שנה בדיוק מת ידיד שלי לוחם נורדי אדיר

אדם שבמבט ראשון היה כל כך חזק וחיי.

אבל תמיד התמודד בפנים עם ריק וכאב.

קשוח חיצונית מבפנים מרשמלו.

אני יודעת שתמיד חושבים על אנשים שריירים שהם טיפשים.

אבל הוא היה די גאון.

פילסוף לפעמים, לוחם תמיד.

אמא שלו נוהגת לומר שהוא היה מיוחד מידי.

טוב מידי לעולם הזה.

ולבד מידי.

כל כך הרבה א/נשים באו כל כך הרבה א/נשים עוד אכפת ממנו.

חבל לי שהוא לא ראה את זה.

חבל לי שהוא היה בודד מול אנשים

כואב לי שהוא לא סיפר לי.