עומקים

בהיבט המאוד פיזי של המילה ציפתי לעשות הרבה יותר בסופ"ש אבל כבר מאתמול בצהריים-ערב

סחרוחרת וכאב ראש משתלטים עלי,בקושי הצלחתי להגיש את התרגיל לא הספקתי ללמוד יותר

ולא הצלחתי לעשות דברים רבים שרציתי אבל הצלחתי לעשות את דחוף

וגם לדבר אתך לא שיש לי מספיק ביטחון שנהנת לדבר איתי אבל זה עדיין היה נחמד

אני מתבוננת מרחוק ומלמטה

הכול נראה כל כך קטן

אך כל צעד להתקרב נראה כל כך מפחיד

התנגשות חזתית

מתוך רצון להרגיש

המוח שלי במעיין מצב 'קיפאון' הוא כבר לא באותו מצב 'חירום' שהוא היה בו במהלך השבוע שעבר

למעשה הוא אפילו מאפשר לעצמו גם להנות מרגעים מסוימים למרות זאת, זו כבר מזמן לא שלווה וביטחון.

כמובן שזה היה צפוי ברמה מסוימת, אני לא יכולה לצאת מסדר יום מבלי שזה יכניס אותי לחרדות.

למדתי לקבל את מחשבות המוות כחלק שלעולם לא יעבור לגמרי מחיי.

הרגשות שיש לי בזמן שאני חווה את החיים ולא מקשיבה לחרדות של הלפני ללא ספק

שוות את זה, אבל לולא הלימודים וחוסר הרצון לאבד את העבודה. חלק בי היה רוצה להתפרק לגמרי

לא לתפקד לאיזה שבועים או חודש לשבת אפרקדן על המיטה למצוא איזשהו מרגוע ופשוט אז להתחיל לחיות מחדש

למצוא את כפתור ההתחל שאבד לי.

המדינה לא מכירה בי כחולת נפש, אז אני לא מאפשרת לעצמי להתנהג כאחד, לא משנה באיזה שירותיות אני מחזיקה את חיי

אני על הקצה כי אין מקום אחר שאני אוכל לחיות בו כפי שאני.

כאשר בחור בים התחיל קיבלתי תזכורות כואבת לכמה שאין לי על מה לדבר עם ה"רגילים"

ומצד שני אחרי שנים שלא היה לי בטחון לבגד ים,זה כן מחמיא.

משהו לא רציני אולי מתחיל, אני רוצה שיתחיל חלק ממני לפחות

חלק אחר מת מפחד.

ולחלק אחר כואב שנראה שהאקסית לא תתגבר

היא אומרת שהיא מטפלת בעצמה ברור לי שזה לא תהליך קל או נגמר

אני אשמח אם יהיה לה טוב אבל אני לא יכול להבטיח לה את עצמי חזרה

כרגע אני אשמח אם אני אצליח לקבל את עצמי חזרה