עבר שבוע
*לוקחת נשימה* אהההה!
וזה הי אחד מן השבועות הטובים בחיי
אני יוכלה להגיד שיש לי הרגשה טובה
אני חושבת שהזוגיות הזו מתפחת לכיוון הנכון
אז ראשית אני יציג אותה
קרואים לה מריה אבל כולם מכירים אותה בתור מון
היא יצור מקסים, ציירת בחסד והיא גם גימרית*_*!!!
יש לה שיער אדמוני-חום ,עינים חומות ירקות,היא נמוכה מעט ממני
ויש לה חזה קטן יותר אם כי לא בהרבה
אפשר לראות אותה כאן
איך הכל התחיל
זוהי למעשה הייתה הפגישה שלנו
אבל הראשונה שבה יצאנו לנו באמת לדבר
הייתי במיני מפגש ברחובות
בפעם הראשונה שנפגשנו חשבתי שהיא מדהימה
דיברנו הרבה על קינדום ארטס 2 וצחקנו הרבה אבל באותו הזמן
לא הנחתי שהיא נמשכת גם לבנות.
באותו יום היא נתנה לי את המסנגר שלה
ואחרי שיחה אחת אם כי ארוכה במסנגר קיבלתי את הנייד שלה
לקח לי כמה ימים לגלות שזה למעשה צעד מאוד מאוד מיוחד ונדיר בשבילה
השיחות שלנו כבר מהתחלה היו זורמות הן התחילו מבדיחות
והגיעו לשיחות נפש עמוקות אל תוך הלילה
לא הייתה שיחה שמננה לא נהנתי
אבל הייתה שיחה אחת מרגשת במיוחד
בשיחה הזן גילתי שאחת הנשים היפות בעולם חשבה ותיכננה
כל צעד כדי שאני יתאהב בה
בשיחה זו היא ספרה לי את הרצונות שלה והפחדים שלה
באותו רגע עלה בי צורך עז להיות שם ,לחבק אותה.
אמרתי לה שאני באה וקבענו לעוד יומים
וכך מצאתי את עצמי לראשונה מתרגשת מנסיעה לירושלים
בתחילת הפגישה הייתה לי שמשהו לא זורם אבל הנחתי לזה
רק מאוחר יותר כשהגענו לבית שלה בשניה שהיא הורידה את הנעליים היא חזרה לחייך
"המין הנשי טיפש" היה התקציר שלה לכך שהיא לבשה אותם כדי להרשים תוך התעלמות מהכאב
מה שהיא לא ידעה,שעשתי בדיוק אותו דבר כשבחרתי לבוא עם המגפונים שלי.
במהלך התכרבלות הספונטנית שאלתי אותה אולי את השאלה שהכי פחדתי לשאול
"למה?"
"כי את יצור מקסים, כי את מבינה אותי בהרבה רמות ומסיבות שלא אוכל להסביר"
ואז היא התקדרה לתוך עצמה, היא חשה שזו לא הייתה תשובה מספרת.
אבל זה היה תשובה מספקת בעיני וזה נגע בי מאוד חזק
יש לי כרגע קונפליקט עצום אני רוצה לכתוב הכל ולא רוצה לכתוב אותו
אני כותבת ומחוקת וכותבת
היא חשובה לי עד כדי כך...למרות הזמן הקצר
בסיומו של ערב זה הגענו לתחנה המרכזית של ירושלים
זמן הפרידה התקרב ,לשניניו זו הייתה פרידה מחוסר ברירה
התחבקתי איתה חום הגוף שלה מרגיע
ואז התנשקנו
באותה הנשיקה מאות אנשים נעלמו,המקום נעלם,מושגי המציאות נעלמו
רק היא נשארה איתי שם אלו היו דקות של אושר.
היא הלכה ואני חיכתי לאטובוס כל מה שיכולתי לחשוב היה
שזה היה בלתי נשלט ומלא צורך ככה בדיוק צריכה להיות אהבה אמתית.
הייתי בטוחה שאני ישתגע עד ראש השנה
אבל לא למחרת קיבלתי הזמנה ליום הולדת של מכרה משותפת
מון הוזמנה יום לפני כך שידעתי שהיא תבוא
וכך למרות מעט הכסף ,איחור האטובוס ותקלים סוטים אחרים בדרך
הצלחתי לבוא אם הנגלה הראשונה
אתי הראשונה שהבינה
איך שהיא שאלה אותי אני פשוט הסמקתי ועשיתי פוינטינג עם האצבעות
כולם חייכו אחרי הכל כמה פעמים כבר יוצא לראות אותי בתנוחות אוקה?
גם אתי וגם כל אדם אחר שהיה שם , הם נראו ממש שמחים
חלק אמרו שהם תמיד חשבו שאני מזכירה גירסה בוגרת של מון.
אחרים אמרו שהם תמיד חשבו שאני ומון ניהיה זוג טוב (אבל חלקם חשבו שמון סאמא)
אבל כמעט כולם אמרו שאנחנו נראות חמודות ביחד
זה היה נחמד לראות שאנחנו מוקפים בסביבה תומכת.
אני לא יודעת עם זה בגלל שאנשים התחשבו בנו או נבהלו מאיתנו,
אבל היה לנו הרבה זמן לבד והיו לנו הרבה רגעי פלאפ
אפילו נרדמנו עם ידיים אחוזות בשתי כרסאות סבתא צמודות אחת לשניה.
(מישהו אמר אוטנה?)
ומכיוון שבאותו יום ישנו רק שעתיים כעבור כמה שעות הלכנו לישון שוב
הפעם במיטה של החדר מחשבים.
אני חבקתי אותה צמוד והיא אותי והיא ישנה לי על החזה
הרגע הזה הרגיש חם ונעים
הרגשתי שאנחנו ביחד כמו פרח לבן ויפה שמוציא את העלים
לצערי לאחר חצי שעה העירו אתנו ממרבצינו.
לקראת הסוף היה משחק אמת או חובה
במהלכו היא אמרה
"יש לי הרבה שאלות לשאול אותך אבל לא לעיני הציבור"
בסוף המשחק נגשתי אליה ואמרתי
"אני מקווה שתאשלי אותי מתי שתרצי"
בסיכמו של דבר לבנתיים
אני חושבת שמון גורמת לי שלוות נפש
אני מאוד רוגעה כשאני איתה
ועוד משהו קטן כשאנשים שאולים אותי מה שלומך
אני אומרת "אני שמחה"
ולא "אני חייה" שהיה המשפט שלי כך כך הרבה זמן
מון את מאוד מאוד חשובה לי ואני אוהבת איתך
תשארי איתי, בבקשה
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
