| 9/2009
לילה אליו אני לא שייכת
זוהי שעת לילה אפל למדי ,יחסית ליום קיץ בהיר
כאשר אני מגיעה לראשונה למקום שכזה
ואני באמת לא הטיפוס כל כך לא הטיפוס
מוזיקה רועשת וקיצבית באוויר
היא קלה לריקוד אך חסרת טעם
ובכול זאת יכל להיות גרוע יותר
מסך עשן מתמלא מפי האנשים המעשנים
והם מאפרים לאורך המקום הארוך והצר הזה
ואני כל כך לא שייכת
כמו בסרטי מאפייה אנשים נעים מסביב לשולחן אף הם בריקודים
כוסות ירדות כוסות עלות והמקום המום והצפוף הזה נע סביב
ואני מנסה להתמסר למוזיקה ולהנות, אחרי הכול באתי בשביל שמחת האנשים
אבל קשה לי להנות כך,לסבול את הציפיפות הבהומית
אנשים נצמדים לא בשביל הריקוד האינטמי אלא כי אין ברירה אחרת במקום העמוס הזה
ובן לוקח עוד בן ואני מחייכת אז ככה נראת "הסצנה"
לא משהו בכלל.
ובאשמורת הלילה ותמורות העשן הסתכלתי על זוג בנות
אבל זה רק כאב,ראיתי בפניהם חיפוש חסר משמעות אחר גוף
פנים רעבות בצייד אובססבי
בו הם מחפשים קירבה שלאחר כמה שעות ידחו מעליהם
ולא הרגשתי שייכת
ובכול זאת היה משהו יפה בלראות אנשים נפתחים
הבעיה היא שככול שאנשים אלו נפתחו
כך אני התסגרתי עמוק יותר ויותר
| |
לא מתנצלת
לא צמתי אני לא ממש מבינה את הצום
אני לא ממש מאמינה
ובמה שאני מאמינה הוא שהסבל הפיזי הוא כל כך שיטחי ולא מספק לעומת הנפשי
אז על מה זה כבר מפצה
וסבל נפשי כבר היה לי מספיק
אנשים אומרים שהם צמים לבריאות
אבל אני חושבת שאיזה שלוש וחצי שעות הליכה ברגל
ועוד 3 שעות אופניים מכסות גם את זה
כשחשובים על זה גם את הסבל הפיזי...
לא התנצלתי על הפעולות שלי
אני יודעת שאני לא מושלמת ואני לא מצטערת על כך
אין איש מושלם
בילתי את יום כיפור הזה בעיקר בשביל בריאות המשפחה שלי
דאגתי לאמא שלי ,לסבתי החולה, וחזרתי לרכב על אופניים במשך שעות
כדי לשמח את אחותי,וזה מספיק טוב בשבילי
| |
מצבים ומצברים
"אז את מספרת על שיפור היחסים עם אמא אבל נשמע שיש עדיין הרבה כעס על הרבה משקעים מהעבר,את חושבת שאם הזמן תוכלי לפתוח את זה?" זה קצת שיעשע אותי שהיא העלתה את זה ככה, עד כמה היא ציפתה שזה לא יעלה מן הצד השני הייה את הסרט על אמא ובת בערוץ שתיים ושם הם העלו את זה רק בגיל 40 תזכורות די אירונית היא שאותו ראיתי אם אימי.
הישרתי אליה מבט ועניתי "אני לא יוכלה כול פעם שאנו חזרות לדבר על העבר זה מאוד קשה לאימי,היא לא עומדת בזה"
אני כמעט בתוכה שהיא השליכה מזה שאני לא עומדת בזה אבל זה לא נכון,אני זאת שתמיד נותנת נגיסה מהעבר פה ושם בשיחות איתה
זה מאוד חשוב לי.
היא עמדה להמשיך בנושא עצרתי אותה
"כרגע המצב שלי אם אמא לא אידאלי אבל הרבה יותר טוב, זה לא מה שמפריע לי כרגע, מה שמפריע לי כרגע זה הפחד והכעס שלי על עצמי, החרדות החברתיות והפחד שלי מאינטמיות אז אפשר בבקשה לדבר על זה"
וכך בפעם הראשונה מזה הרבה זמן יצאתי בתחושה שבאמת דיברנו על מה שהכי מציק לי
יצאתי כול כך הרבה פעמים בתחושה שנגררתי איתה לנושאים שפחות חשובים לי ושעיצבן אותי כרגע לתת עליהם פוקס
אבל עשיתי זאת מתוך הנחה של "בטח היא רואה משהו בתמונה המלאה שאני לא", ואולי זה באמת ככה
אבל זו הפעם הראשונה שהובלתי את השיחה ובחיי שזה הרגיש טוב.
קצת אחרי השיחה הזו פגשתי את אליס,נמוכה ילדותית סוטה ,חלומו הרטוב של לואיס קרול
המראה שלה הוא כזה שאנני יוכלה להגדיר רזה יהיה הגדרה לא פרית בעליל ודלה בתוכן
על פניו זו בחורה עם עיני אפור-כחול נמוכה ורזת מידיות אולי אף רזה מידי,אבל הייה משהו כל כך מעבר לזה
שפשוט לא ידעתי להסביר כלל.
על כול פניו ומראיו שמחתי לפגוש אותה,שמחתי שיש מישהו לחלוק איתו את החרדות
מישהו שלא יבוא ממקום בוחן ושופט ,מישהו שמכיר את זה.מישהי ליתר דיוק
הרצון הטוב של הדברים המצחקים שלא קיימים למעלה וגם את סילפיד (פירוש השם: רוח יער) פגשנו שם
האמת שרציתי להפגיש בניהם אף כי זה נראה לי מעט מוקדם
זה היה נחמד היינו שלוש בנות, כששתים מאיתנו בסוף היום הכריחה את השלישית לא לברוח לדייט שלה
זה היה משעשע למדי.
הסתכלתי על סליפיד בסוף היום ושאלתי "אז מה את חושבת עליה"
סילפייד ענתה "היא כמעט שפויה", חייכתי עליה "אז יש לה עוד סיכוי"
סילפיד הנהנה בהתלהבות "כן אחרי הכול היא רק כמעט"
ושניינו שוב צחקנו בקלתינו שגרמו לאליס ורבים אחרים לטרואמה שלא ניתן להסביר
בדף אינטרנט צנוע זה.
את כול זה הייתי בטוחה שאני ארשום הרבה יותר מוקדם היום
נכון מעכשיו אני עובדת מוקדם יותר אבל החזרה באותה השעה הקלה
אלא שמזה כמה ימים סבתא, אמא של אמא
שומרת את דאגותיה לעצמה והיום הפסיקה והלכה לרופאים
הבדיקות הדחופות לא העלו כלום
שזה היה טוב ללא המחלה הייתה כו ברורה כקיימת
ולכן עכשיו אחרי יום מטרטר שבו אני נעשת לאמא בעבודות הבית
(השלמה בין מריבות, בישול ,יבוש כלים,עזרה לילדה עם אנגלית,לוודא שלילדה אין כינים
תליית כביסה ,הכנסת הילדה לשינה בזמן,הכנסת עצמי לשינה בזמן,לקום לעבודה וחוזר חלילה)
ואמא נעשת עייפה כמו סבתא בטירטוריה אחר פיתרון רפואי לסבתא
(דרך בדיקות רופאים דוקטרים וכעת נסיעה והשגחה אליה בבית חולים)
לפני כחצי שנה כבר הייתה לי הרגשה רעה לגבי סבתא,על כך שהיא לוקחת כול דבר כול כך ריגשית
העובדה שהיא מאבדת דם בצעדים איטים מבלי שיבינו מה יש לה
לא ממש עוזרת למנת האופטמיות שלי
ועדיין בצורה מעותת זה יום טוב
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
