ספר מלכים מקיף את תולדות עם ישראל ומלכיו מסוף מלכות דוד ועד סוף ימי יהוכין כ-400 שנה. הספר נקרא מלכים כיוון שהוא עוסק בתולדות ישראל ומלכיו. ספר זה הוא הסטוריוגראפי-ספר שכותב את ההסטוריה-כתיבת קורת העבר תוך הצגת השקפתו המגמתית של המחבר. בספר באה לידי ביטוי האמונה בגמול מצטבר לדורות.
פרק א':
הפרק עוסק בימיו האחרונים של דוד, כאשר הוא זקן ותשוש. מתנהל מאבק בין שני בניו אדוניהו ושלמה ותומכיהם על הזכות לתפוס את השלטון תחת אביהם. אדוניהו-בנו הגדול של דוד (שנשאר בחיים לאחר מות אבשלום) רואה את עצמו מועמד לגיטימי למלוכה. אך נתן הנביא ובת שבע (אם שלמה ואשת דוד) מסכלים את תוכניתו של אדוניהו ומשפיעים על דוד שיכריז כי שלמה ימלוך אחריו.
פסוקים 1-4: בפסוקים אלו יש שפע של פרטים המראים את חולשתו של דוד ואת תשישותו. דוד כנראה בן 70 אך חייו המורכבים והקשים מקרבות וממלחמות עייפו אותו עד מאוד והחלישו את בריאותו. עבדיו הרופאים מציעים פתרון כיצד לחמם אותו והם גם מבצעים אותו. מביאים נערה יפה וצעירה שתשמש כסוכנת, מטפלת בדוד. יופיה של אבישג מודגש כדי להסביר את חולשתו של דוד. למרות יופיה המופלג והקרבה הפיזית ביניהם-דוד לא ידע אותה.
תפקידם של הפסוקים: הפסוקים מביאים אינפורמציה חשובה על המשך העלילה. הפסוקים מהווים אקספוזיציה להתרחשויות. הופעת אבישג השונמית חשובה להבנת סופו התרגי של אדוניה בפרק ב'.
פסוקים 5-10: מעשיו של אדוניהו:
מכין לו רכב, פרשים, חיילים- כבוד בפני העם כולו.
תומכים:יואב בן צרויה, אביתר הכהן
"ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן..."
מזמין את כל בני המלך, בני יהודה...
אדוניה בן חגית היה בנו הרביעי של דוד. בנו הבכור אמנון נרצח ע"י אבשלום, כנקמה על אונס תמר. בנו השני כלב רק מוזכר בשמו אך לא ידוע מה עלהבגורלו. בנו השלישי אבשלום היה אמור להיות יורש העצר אך הוא מרד באביו ובסופו של דבר נהרג ע"י יואב בן צרויה. ובנו הרביעי הוא אדוניהו.
אדוניהו מתנהג כמלך ומגייס את הפרשים ואת החיילים שירוצו לפניו כדי לחלוק לו כבוד בפני העם כולו כמלך עתידי.
פסוק 6: "ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית?"
למילה עצבו 2 משמעויות:
1. עצר אותו. הכוונה שדוד ראה את מעשה אדוניהו אך לא עצר אותו.
2. העציב אותו. הכוונה דוד לא גרם עצב לאדוניהו ע"י מתיחת ביקורת על מעשיו.
אנלוגיה: הגינוי לאדוניהו נבנהע"י אנלוגיה\השוואה לאבשלום: אבשלום מרד במלכות ומי שמתנהג כמוהו גם הוא מורד ולכן יש לגנותו.
פירוט: למרות שאדוניהו בפועל לא מרד באביו, יש דימיון בין התנהגותו לבין התנהגות אבשלום שכן מרד באביו. מעשיו של אדוניהו פסוק 5: "אני אמלוך, ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו"
מעשיו של אדוניהו דומים למעשיו של אבשלום ספר שמואל ב' פרק טו פסוק 1: "ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו."
המחבר מבליט את הדימיון בין אדוניהו לאבשלום באמרו: "וגם הוא טוב תאר מאוד" כלומר גם הוא יפה כמו אבשלום שעליו נאמר בספר שמואל ב פרק יד פסות 25 "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל..."
המחבר מציג שלוש סיבות שגרמו לאדוניהו לשאוף לקבלת המלוכה.
1. "ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית" כנראה דוד לא היה תקיף בחינוך בנו כדי לא להעציב אותו או לגרום לו צער.
2. "וגם הוא טוב תאר מאוד" יופיו החיצוני נותן לו לגיטימציה למלוכה כפי שהיו מלכי ישראל הקודמים
3. "ואותו ילדה אחרי אבשלום" אדוניהו נולד אחרי אבשלום, ולאחר מותו של אבשלום נשאר אדוניהו הגדול בבניו של דוד ולכן ראה עצמו כיורש עצר מתאים.
פסוקים 15-31: בת שבע ונתן לפני דוד
דברי נתן (מה לומר לדוד)
"הלוא אתה אדוני המלך* נשבעת לאמתך לאמור, כי שלמה, בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי" (13)
"ומדוע מלך אדוניהו?" (13)
דברי בת שבע לדוד
אדוני* אתה נשבעת בה' אלוהיך לאמתך כי שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי" (17)
"עתה הנה אדוניה מלך" (17)
נתן הנביא הציע לבת שבע לכנות את דוד "אדוני המלך" כדי להעניק לו כבוד ורשמיות. בת שבע מציגה אותו כ"אדוני" אך לא מכנה אותו מלך כדי להכניס נימה אישית ואינטימית לבקשתה (כדי לא לפגוע בכבודו היא מציגה את עצמה כ"אמתך".)
בת שבע מוסיפה על דברי נתן, ששבועתו של דוד הייתה בשם ה' ובכך מדגישה שיש תוקף חזק יותר לשבועתו. אם יפר אותה יעשה חטא חמור כלפי ה' שנשבע בשמו.
נתן ניסח את המלכת אדוניהו כשאלה ואילו בת שבע מציגה את המלכתו כמשפט עובדתי כדי להציג את החומרה במעשהו.
~המשך יבוא~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
