| 10/2008
על מתי מתחילה בעצם שנה ועל רטרו
בימים אלו, בהם יש הבוחרים לציין משום מה את חגי תשרי ואיתם להרהר על השנה
החדשה שהביאו איתם, אני חושב שצריך לתהות מדוע בוחרת קבוצה, לא קטנה,
לקבוע את התחלת לוח השנה שלה במועד מסויים ולא במועד אחר.
ניקח לדוגמא את ראש השנה היהודי.
א' בתשרי.
למה, בעצם?
מן המפורסמות שבימים עברו, מניין השנים החל בחודש ניסן, אי שם בחודשי האביב. מה שאנו מכנים כיום "ראש השנה" היה למעשה ראש החודש השביעי. לכל היותר אמצע השנה.
אם כבר בוחרים בשרירות לב מועד לחוג בו את השנה, האביב, בו מלבלבים עצים באלפיהם הוא עונה המסמלת התחדשות באופן טוב יותר. אה, כמובן יש הטוענים כי זה החודש בו יצאו בני ישראל את מצרים.
האביב, הוא בטח
יותר טוב מהעונה הנוכחית, הסתיו, בו אני מתהלך לי ברחובות מרכז אירופה
ועצי השלכת גורמים לי להרגיש כאילו הייתי מתהלך בתפאורת הסרט The Tigger Movie (איך שמו תורגם לעברית? "טיגר הסרט"?). כלומר הסתיו הוא עונה יפהפיה, אבל כל קשר בינה לבין שנה חדשה הוא מקרי בהחלט.
גם שמות החודשים, כידוע, לא תמיד היו כפי שהם מוכרים לנו. בדיוק כפי שבלוחות השנה היוליאני והגריגוריאני, פוליטיקה קטנה של קיסרים גדולים, הביאה להוספת חודשים ללוח השנה, גם הלוח העברי על שמותיו, הושאל. למען האמת, פה נעזרתי קצת בבוויקיפדיה (לא שזה בהכרח מקור מהימן, אבל בכל זאת, לצורך עניינינו זה לא בסדר), על מנת לזכור מאיזה מעמי המזרח הקדום, "השאילו" היהודים את לוח שנתם. נקודה מעניינת, שזכורה לי משיעורי הערבית בחטיבת הביניים, היא שבחלק מהדיאלקטים הערביים, השמות המשמשים בלוח השנה העברי, מתארים חודשים מקבילים בלוח השנה הגריגוריאני. הנה הרשימה השנייה פה.
אגב, משהו שלמדתי בעיון בערך בוויקיפדיה, הוא שלוח השנה שכמה מחזירים בתשובה וצאן מרעייתם תמיד דואגים לספר עד כמה הוא מדויק, בצורה שרק "מדענים" כיום מבינים עד כמה הוא מפליא בדיוקו, לא בהכרח כ"כ מדויק.
הכל יחסי כמובן.
הערך כולו הוא כמובן מרתק.
מידת המהימנות של לוח השנה כמובן אינה חשובה. גם היה לוח השנה מדויק להפליא (וכאן נשאלת השאלה מה הוא דיוק? הרי מדובר בקביעת הלוח על פי כל מיני גורמים שרירותיים והדיוק מתייחס רק לאופן המדידה והחישוב של אותם מחזורים. הוא לא באמת חשוב כשלעצמו), עדיין, מדוע לבחור במועד אחד ולא במועד אחר כנקודת ההתחלה?
ואם כבר בחרנו, למה לחגוג ולצהול?
אני מניח שהסיבה לכך טבועה באופי האנושי. בדיוק באותו אופן שאנו מביטים בסיפוק כאשר מד המרחק ברכב מתחלף מ-99999 ק"מ ל-100000 ק"מ, כך אנשים, שמחים לראות שהנה התחלנו/סיימנו עוד מחזור.
הנדירות של המחזורים הללו, נאמר כ-80 פעמים בחייו של אדם, הופכת את ראש השנה לאירוע שטורחים בכלל לציין.
הרי מי יטרח לציין בכל יום את סיום המחזור בן 24 השעות?
כמובן, הסגידה לתאריכים, כפי שאינה הומצאה ע"י היהדות שאימצה לה את מנהגי המקומות בהם חיו להן קהילות היא גם לא נעצרה ביהדות.
דוגמא מפורסמת אחרת היא ישו הנוצרי.
נו, הולדת המשיח עשוי להיות מאורע חשוב לפיו נתחיל במניין השנים.
אבל מתי הוא נולד בדיוק?
אי שם בחורף, בדצמבר או ינואר (תלוי באיזו כנסיה תבחרו).
בכל אופן, חג המולד הוא יום נפרד לחלוטין מראש השנה האזרחית. מדוע אם כן מציינים את השנה ה-2008 (וכמובן, קיימת גם מחלוקת לגבי תאריך לידתו של בן האלוהים)?
כי זה נוח. רוב האנשים, לא ממש טורחים לבדוק את סיפורי המעשיות, אם מתוך עצלות ואם מתוך ידיעה ברורה שהם עלולים לגלות דברים שיערערו את תפישת עולמם.
העיקר שיש איזה סיפור נחמד, על בתולה קדושה שמתעברת ומולידה את מושיע האנושות.
תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מנסים להעלות מפדחתם היכן הייתם כשהתחלף המילניום.
בכל אופן, אם כבר התחלתי לעסוק בחגיגה וציון של אירועים נטולי חשיבות, הנה סרטון הפרופוגנדה הטהורה הזה שהתפרסם לפני זמן לא רב, בו נראה האסטרנאוט הסיני יוצא מהחללית, תוך כדי הקראת מילות שלום לאנושות, מתן ברכה "ספונטנית" (לא יכולתי ללגלג באופן אחר על ההקראה מהדף אל מול המצלמות) של הנשיא הסיני הו ג'ינטאו והתלהבות יוצאת מגדר הרגיל של השדרן.
אי שם בימי המלחמה הקרה, בשנות החמישים והשישים העליזות, התנהל "מרוץ חלל" בין ארה"ב לבריה"מ. היו אלה הסובייטים ששיגרו לראשונה לווין מלאכותי למסלול סביב כדור הארץ ושיגרו את יורי גאגרין ולייקה, לא בהכרח בסדר הזה. האמריקנים מצדם, הסתפקו בהיותם הראשונים (ובינתיים היחידים) לשלוח אנשים לירח, רק משום שהוא שם.
כמובן, לא אפרט פה את כל ההישגים הללו שרשמה האנושות
הנקודה החשובה לעניינינו, שמסעות אנשים לחלל, חדלו כבר מזמן להיות עניין שמעניין את האנושות.
זולת אנשי עסקים שמשלמים עבור המסע (והרי התקשורת ידועה בחיבתה לבעלי ממון) וישראלים שממריאים ולא חוזרים, לא קיימת בקרב השומעים על מסעות אל החלל החיצון אותה התרגשות ראשונית, כמו שלמשל אולי אחזה בהם בסוף שנות הששים, כאשר ניל ארמסטרונג שינן את משפט התעמולה שהוכתב לו מראש, על הצעד הקטן לאדם והקפיצה הגדולה לאנושות.
קפיצה גדולה, לפחות כפי שזה נראה בינתיים, לא הייתה. ימים של מסעות ביקום נראים לעין רק בסדרות וסרטי מדע בדיוני.
אבל הסינים?
כל שחזור הנדסי משתקף בכלי התקשורת שלהם כהישג כביר.
הצורך במינוף הזרמת הכספים לתוכנית החלל שלהם לצרכי תעמולה ברור. אם כבר האנשים מרימים את ראשם משגרת יומם שמונעת מהם לראות את המציאות נכוחה, מדוע שלא יביטו ממש גבוה ושוב יפספסו את הנקודה שאולי הייתה מאפשרת להם לבקר?
אולם בכל זאת, לי, כמישהו שלא ממש מעורב בהוויה הסינית, ההתלהבות המופגנת בסרטון, נראית כמו סרט רטרו רע מימים שתעמולה בין גושית הייתה שם דבר.
לא ששיגור אנשים לחלל או יציאתם לסביבה העוינת המקיפה את הפלנטה שלנו הם עניין של מה בכך.
פשוט סרטי המשך, מטבעם, על פי רוב, פחות מוצלחים מהמקור.
ובינתיים, אני אמשיך להתרגש ממה שחשוב לי באמת ולא מכל מיני שטויות שאנשים מנסים לשכנע אותי שצריך בכלל לטרוח להתייחס אליהן.
סתיו, ברטיסלבה 2008
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
