| 7/2003
צרות היום, התקופה והחיים (וגם דברים שהם לא צרות)
הנה כמה דברים שהופיעו היום בעיתון (וגם כאלו שלא) ולפיכך הם אקטואלים (או שלא):
הפנסיה
ודאי חלק מהקוראים ישאלו מדוע אדם בן 21 שנים וחצי מתעסק בנושא הפנסיה ואם הם צעירים יותר (אפילו בכמה ימים, רמז דק ללילך) זה אף ייראה להם נושא רחוק ולא להם, אולם הנושא הזה מסתבר אקטואלי בימינו יותר מתמיד ודווקא לבני הדור הצעיר.
כצעד מתבקש לאחר המהפיכה התעשייתית וכוחם ההולך וגובר של הפועלים, חוקקו במשך השנים חוקים סוציאלים רבים ושונים, ביניהם חוקים אשר הגבילו את שעות העבודה, חוקים אשר מנעו העסקת קטינים (או כפי שכל נער ממוצע יודע, חוקים אשר אמורים לספק הגנה לנערים שכן עובדים), חוקים אשר קבעו שכר מינימום וכן חוקים סוציאלים רבים אחרים.
אני אתמקד באחד החוקים החשובים ביותר, אותו חוק אשר בה להסדיר את עניין הפנסיה, אותו ביטחון סוציאלי שמעניקה החברה בה עבד מסויים (ואם לא אז המדינה, על ידי המוסד לעושק לאומי, סליחה, ביטוח לאומי).
בד בבד עם התפתחות המדע והעלייה ברמת החיים בעולם המערבי, חלה עלייה בתוחלת החיים הממוצעת, אשר כיום מגיעה למעלה מ-80 (בעיקר בקרב נשים) בחלק ממדינות העולם המערבי.
עוד מגמה שמסתמנת בעשרות השנים האחרונות בעולם המערבי, היא הולדת פחות צאצאים, בשל התפיסה שמיעוט צאצאים, פירושו יותר עושר וסיכויי הצלחה למעט שכן נולדים.
חיבור שתי המגמות הנ"ל, הביא להזדקנות האוכלוסיה, כלומר כיום חי במדינות המערב אחוזגדול יותר של מבוגרים (כאשר אח שלי אמר בשדה התעופה זקנים, אז מישהי התנפלה עליו : "איך אתה מדבר, יום אחד גם אתה תהיה זקן", כך שאני משתמש במילים הפוליטקלי קורט) ושיעורם בקרב האוכלוסיה רק הולך וגובר.
נוסף על בעיית של הזדקנות האוכלוסיה, שבסופו של דבר תוביל את כולנו במוקדם או במאוחר לתהות מי יטפל בכל אותם מבוגרים, קיימת בעיה של מבנה לקוי של קרנות הפנסיה השונות.
לא אכנס לנושא סבוך זה (בעיקר כי אינני מבין או מתיימר להבין בו עד תום), רק אסביר בכלליות כי הקופות השונות אשר אליהן הפרישו העובדים כסף רב במהלך חייהן הולכות ומתרוקנות ועקב כך צוברות גרעונות (במקרה הזה הן משלמות יותר פנסיה לגימלאים מאשר קבלת הפרשות מאנשים עובדים) כך שכבר בימינו הולכים ומתגלה אותו מחדל אשר יביא לכך שתוך מספר שנים, ייאזל הכסף בקופות ולא יהיה מהיכן לשלם לגימלאים הרבים (שמספר הולך וגדל כבר אמרנו).
אז יש מי שהנושא קרוב ללבו והתעורר ומנסה לעשות רפורמות בתחום, שעיקרן הפחתת התשלומים מחד והגדלת התשלום מאידך. רבים האנשים צרי האופקים אשר רואים רק את עולמם, אשר מתרעמים (ושוב, מנקודת מבטם בצדק), על הרעה בתנאים והם יוצאים, בעזרתה הרבה של ההסתדרות, למאבקי טיטאנים אשר מטרתו של כל אחד מהצדדים היא לנסות להראות מי חזק יותר (הסתדרות או ממשלה) וכל אחד מאמין שהנקודה אותה הוא מייצג היא החשובה ביותר.
ולמה זה מעניין אותנו?
כי מה לעשות, הזמן לא נע אחורנית, אנחנו הולכים ומתבגרים, יום יבוא וגם נזדקן ולכן חשוב שכבר עכשיו נדאג לעתידנו וגם אם מסתכלים על העתיד הקרוב יותר, בעיות כלכליות של רבבות קשישים, לא יעשו טוב גם לצעירים שבינינו שיצטרכו לשאת על גבם את הנטל.
מי שמעוניין להרחיב קצת יותר אופקים בבעיות מוזמן לקרוא כתבה שהתפרסמה היום במגזין העסקים של מעריב מאת דוד ליפקין אשר הביא את דבריו של פרופסור יהודה כהנא.
וקצת על חו"ל
וכידוע לא המצאנו כאן בארץ דבר (למעט אולי ה-ICQ), כתבה נוספת באותו מגזין מעריב עסקים, מספרת על המצב באירופה, אשר סובלת אף יותר מהזדקנות האוכלוסיה.
אני זוכר שלאחרונה יצא לשמוע מפיו של אבא של סיון, שצופה הרבה בטלויזיה בצרפתית (איזה כיף לדעת הרבה שפות, אבא שלי למשל דיבר עברית, אנגלית וגרמנית ברמה ממש טובה והוא שלט, יותר ברמת ההבנה ברומנית ואיטלקית [היה משעשע לשמוע אותו מדבר רומנית עילגת עם פועל רומני שתיקן לנו פעם את מכונת הכביסה], גם סבא שלי היה דובר הרבה מאוד שפות - ביניהן עברית, אנגלית, פולנית, אידיש, צרפתית והוא שלט בשפות סלביות נוספות כגון רוסית אוקראינית ואחרות - אני זוכר שהוא התגאה שהוא תיקן כל מיני ילידים פולנים בשפתם), על השביתות בצרפת שסופר עליהן בכתבה, ועל הבעיה הגדולה של הפנסיה באירופה, כך שהנושא לא היה חדש לי בקריאה היום.
דבר שכן חודש לי בכתבה, היה הורדת גיל ההצבעה באוסטריה ל-16.
הדבר הקרוב ביותר לזה, הוא הורדת גיל ההצבעה ל-17 בבחירות המוניציפאליות וגם זה נראה לי תמוהה.
זכור לי פרק של גולשים בזמן (SLIDERS), בו העולם אליו הם גלשו (או לפחות ארה"ב, עליה מדובר בכל הסידרה הזו, בדגש על סאן פרנסיסקו) נשלט על ידי צעירים, אשר הורידו את גיל ההצבעה המינימלי לאזור ה-11 או 12 והנשיא היה בן 18 וכל האנשים שעברו את גיל 30 הוגלו או הומתו (ראיתי את הפרק מזמן ולכן אינני זוכר את הגיל המדוייק ומה בדיוק עשו לאנשים שהגיעו לגיל הזה).
ואני חשבתי לתומי שמדובר בסידרה בדיונית...
מעניין מתי ייקרב היום בו תתממש הסיסמה - העולם שייך לצעירים?!
לדעתי זה גם קצת מפחיד, כי אמנם לרוב האנשים המבוגרים יש קיבעון מחשבתי, אבל ברור שאחת הבעיות של חבר'ה צעירים היא מיליטנטיות וחוסר יציבות, אשר מאפיינים את האנשים בגיל הזה.
אני לא בטוח שבחירת חברי פרלמנט על פי גילם (בנסף על מינם והשקפתם הפוליטית) היא צעד נבון, למרות שלעיתים הגיל בהחלט מהווה שיקול רלבנטי.
ושוב, מי שמעוניין לדלות מעט יותר פרטים, מוזמן לקרוא את הכתבה שפורסמה במעריב.
משלוח SMS מטלפון של בזק
קראתי היום במוסף העסקים (בניגוד למגזין העסקים) של מעריב (כן, קראתי יותר מידי ביזנס היום), כי בקרוב תאפשר בזק לשלוח הודעות SMS מהטלפונים הקווים המשעממים שכולנו הכרנו.
אכן שינוי מרענן שעבר על המצאתו של אלכסנדר בל, אולם כמו כל דבר, גם כאן מדובר במוצר שמגיע לישראל באיחור אופנתי...
בביקורי האחרון באירופה, שמחתי לגלות כמעט על כל מכשיר טלפון ציבורי שהמכשיר תומך בשליחת הודעות SMS, וחשבתי לתומי שמוזר שבארץ אי אפשר לשלוח הודעות כתובות מהבית בכלל...
אני אגב, שולח הודעות כתובות בעיקר מהבית, דרך ה-ICQ, משום שמדובר בחיסכון אדיר, כי הרי משלוח הודעות דרך ה-ICQ הוא חינם אין כסף. קיימות עם זה שתי בעיות עיקריות, האחת היא שמשלוח ההודעות מוגבל לכעשרים הודעות ביום והמשלוח הוא רק לחברות סלקום ופלא-פון (זה די מוזר, כי בהתחלה ניתן היה לשלוח רק לאורנג', אז נפסק השירות באופן מפתיע ללא הודעה ולאחר מכן סלקום חתמה על הסכם עם החברה ולאחרונה גם חברת פלא פון הצטרפה - האם חברת אורנג' שהציגה עצמה כמובילה בחזית הטכנולוגינ [כמו ששאר החברות הציגו עצמן] הולכת ומשתרכת מאחור?).
ובחזרה למכשירים הנייחים, בגרמניה רצינו לקנות טלפון אלחוטי שישמש אותנו בארץ. אחרי הזלת ריר על המכשירים המתקדמים שהיו בחנות האלקטרוניקה (SATURN) שלעולם לא יגיעו לארץ, ניגשנו למוכרים וביקשנו שיפרטו לנו מעט יותר על המכשירים (שכל טלפון אלחוטי שם נראה כמו סלולארי מודרני והסוללה שלו מספיקה לשבוע דיבור וחודשיים המתנה ואני לא מגזים) ואז התאכזבנו לגלות שמדובר שעובדים רק ברשת הטלפונים הגרמנית.
הדבר נראה לנו קצת מרגיז, במיוחד שמדובר באותו קו טלפון בכל העולם. אוף, אפילו בטלפונים אלחוטיים דופקים אותנו כאן בארץ...
היכן בעולם, חוסיין סדאם?
בימים האחרונים הטרידה את תושבי בגדאד קלטת אודיו של הנשיא העיראקי המודח (ע"י נשיא ארה"ב) סדאם חוסיין אשר בה נשמע סדאם קורא לאחיו העיראקים הגיבורים להתקומם נגד הכובש הזר ושבקרוב הוא יופיע ממקום מסתורו בעיראק.
כאילו היה מדובר באלויס פרסלי, החליט סדאם לחזור לקהל מעריציו. אם ז לא היה עצוב, הייתי צוחק. מדובר באדם אשר זכורות לי הערכות מלפני מספר שנים אשר על פיהן נאמד הונו האישי במיליארדי דולרים, כך שגם אם חלק ניכר מהסכום הוקפא על ידי האמריקאים, אני משוכנע שהוא יכול להעלם אי שם במדינת מקלט ולחיות כמו מלך (או דיקטטור לשעבר) את השנים שעוד נותרו לו (סה"כ מדובר באדם אשר עבר את גיל הפרישה בישראל זה מכבר).
בעקבות הפצת הקלטת, נשאלת גם השאלה, האם הנשיא לשעבר עדיין חי ואם הוא חי האם הוא בעיראק.
הקלטת לא נותנת תשובה חד משמעית, על אף שמומחים סבורים שמדובר בקולו של הנשיא, אין הם יכולים להיות בטוחים בכך ובוודאי לא לקבוע האם היא הוקלטה מתי שנטען שהוקלטה (לפני כשלושה שבועות, באמצע חודש יוני) או לפני זמן רב.
מדובר אם כן באיש מסתורין, אשר מצבו לא ידוע והיו בעבר שמועות רבות על מותו ועל כפילים רבים המחליפים אותו.
הבעיה היחידה, היא שלקלטות המופצות, יש השפעה שלילית על העיראקים, אשר עדיין חיים בצל החשש הכבד ששליחיו של הנשיא או תומכיהם, ינקמו בהם על גילויי התמיכה במערב וביטויי הנעצה נגד הנשיא המודח.
בקיצור, לא הייתי רוצה להיות עיראקי בימים אלו (ובעצם, לא הייתי רוצה להיות עיראקי.).
מתו התאומות האיראניות
לאחר יומיים בהם עבד מסביב לשעון צוות רופאים בינלאומי בסינגפור, מתו לפני זמן לא רב התאומות הסיאמיות אלה ולאדן (מזכיר במקצת ארכיטרוריסט אשר גם הוא, כמו סדאם חוסיין נעלם לפני שנים והחליט להשאיר מאחוריו רק קלטות לקהל מאמיניו).
אז הואיל וכבר כתבתי על כך אתמול, לא ארחיב בנושא, רק אציין שמדובר בסוף די עצוב לסיפור חיים די עצוב, במיוחד לאור מופע השעשועים שהן ערכו בתקשורת, אשר כלל הדגמה מול עיני המצלמות של נהיגה, ישיבה על כיסא, התבוננות באקווריון, משחקי כדור ועוד שלל פעילויות שלא היו מביישות מופע פריק שואו ובמאות הקודמות היו מוצגות על ידי קרקסים שונים אשר ניצלו את מוגבלותן של אנשים, דבר מכוער בעיני.
ורק כדי לשבח את האנשים שעשו פאשלה בעבר, אני מצרף קישור לכתבה של YNET, שבניגוד לפרשת אילן רמון, הפעם הם לא שיחררו הודעה חפוזה על הצלחתו האדירה של הניתוח להפרדת תאומות, אלא פרסמו הודעה בדבר מותן המצער של התאומות.
מפגש ישראבלוג
הנה זה קורה שוב, מפגש ישראבלוג נוסף יוצא לדרך.
בקודם לא השתתפתי (בתירוץ הנפלא שבאותו הזמן הייתי בדרום אפריקה). במפגש הנוכחי, אני לא בטוח שהשתתפותי היא דבר שיתבצע בסופו של דבר, בעיקר כי נכון לעכשיו (וכנראה באופן סופי), המפגש יתקיים בת"א.
זה לא שת"א כל כך רחוקה, אבל אין לי חשק לבזבז כל כך הרבה זמן על נסיעות רק לצרכי המפגש...
לצערי זמני בתקופה האחרונה יקר מתמיד.
בכלל, כל העניין הזה של מפגשים הוא די טיפשי והבנתי שהמפגש הקודם היה די רדוד (וזו רק דעה אחת, הבנתי שהיו כאלו שנהנו).
עד היום יצא לי להפגש רק עם מישהי אחת מישראל בלוג (ע"ע דנה) וגם זה בעמל רב. אני לא בטוח שהמפגש עם שאר הבלוגרים יעשה לי טוב, אני מעדיף להסתתר מאחורי המילים...
זה לא שיש לי באמת מה להסתיר או ממי להסתתר, פשוט העניין מאחורי הבלוגים, לפחות בעיני, הוא הכתיבה והקריאה ואילו המסגרת החברתית היא דבר זניח בעיני.
אז אני מאחל הצלחה למפגש וכל באיו ואני מקווה שבמהרה בימינו יורידו את השם שלי מרשימת האנשים אשר הביעו עניין להשתתף במפגש (אני רק הצעתי חיפה, מפה ועד רצון להגיע הקשר מקרי בהחלט).
הנה פרסומת חינם אין כסף שאני עושה למפגש - לינק לאתר המפגש
אז אלטה ויסטה (גירסה אינטרנטית לאסטה לה ויסטה) and So long.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
