| 7/2003
גם זו חוויית קניות (מסוג קצת שונה...)
חזרתי כעת מהקריון, שם ערכתי קניות בסופר "חצי קופה" לאחר סיבוב קצר בתוך הקניון...
אני חייב לציין שמדובר בקניון די, איך נאמר, מחורבן!
בראש ובראשונה, צפוף מאוד בקניון הזה. הוא יחסית קטן (הוא נבנה במפעל הישן של חברת את"א [אריגים תוצרת ארצנו] שפשטה את הרגל לפני כעשרים שנים ומאז פתיחתו הורחב מספר פעמים), ובתור הקניון הגדול (יחסית) היחידי באזור, נוהרים אליו מלא מתושבי הקריות והכפרים הערבים שבאזור (וגם שפרעם שזו עיר), כך שכמות האנשים למטר רבוע היא לדעתי אחת הגדולות בארץ.
למען האמת, הקריון בשל צפיפותו הרבה, במיוחד כעת בחופש הגדול, הוא אחד הקניונים הבודדים שאני מסתובב בו וחושש באמת ובתמים מכייסים...
אז אחרי שתארתי בכלליות על מצבו של הקניון ותחושתי הכללית, ארד לרזולוציה מעט יותר גבוהה.
תהפוכות הגורל
במרבית המקומות, בהם יוצא לאוכלוסיה הערבית בישראל, לבוא במגע עם "בת דודתה" היבודית, בדרך כלל הערבים עובדים עבור היהודים (אין בכוונתי לזלזל חלילה, אלא להציג את המציאות כפי שאני רואה בעיניים שלי), כך למשל, כאשר צבענו את הדירה של סבא וסבתא, הצבעים היו ערבים, כאשר תיקנו תריסים בבית, החשמלאי היה ערבי וזהו רק קצה קרחון הדוגמאות לכך.
לעומת זאת, בקריון, מרבית העובדים בחנויות הם יהודים (רובם נוער, אבל לא בהכרח), כך שמי שמעניק שירותים לאחר, זה יהודים לערבים.
אני חייב לומר שמדובר בשינוי מרענן שרק עושה טוב בעיניים...
אצלנו, כמו באמריקה
בעודי עורך קניות בסופר, יצא לי לצפות במספר חבורות של יוצאי אתיופיה.
בניגוד לחבר'ה המבוגרים שהכרתי ואלו שיצא לי לפגוש ולהכיר בשירותי הצבאי, אלו שראיתי התלבשו בסגנון, איך נאמר אמריקאי, אבל לא אמריקאי של ג'ינס וטי-שירט, או משהו בסגנון, אלא בגדים זוהר ותסרוקות אפרו וראסטות כמו של האפרו-אמריקאים, למשל בהארלם...
גם במקרה הזה, היה מדובר בשינוי מרענן. אינני אנתרופולוג ואינני מתיימר לשפוט את התופעה התרבותית הנ"ל, אבל מזוית הראייה הצרה שלי, נראה לי כי מדובר בבני נוער, בעלי מחנה משותף בולט (צבע עור) אשר מתגבשים בחבורות, אשר מנסות להסיר מעליהן של אותו אתיופי סטריאוטיפי, אשר מדבר במטא מוזר וחובש כיפה לראשו ומנסות לשוות לעצמן מראה יותר "קולי" (COOL) בנוסח האמריקאי, בהתאם כמובן לחיקוי רדוד של מאפייני לבוש, עיצוב שיער ועוד מספר דברים קטנים...
וקצת על חתונות ואמונות
וזהו לבינתיים, למי שתהה (ואני בספק אם יש כאלו) מה עשיתי בקריות, פשוט הסעתי את אמא שלי לחתונה של בת דודה של בני דודים שלי (זה לא אומר שהיא אחות או בת דודה שלי בהכרח) שהתקיימה באזור.
בדרך חזרה, הצטרף אלינו כטרמפ, בן דודי החוזר בתשובה...
ידעתם שלחרדים יש הסעה במחיר 20 שקלים לירושלים מחיפה (למען דיוק, מרכסים שליד חיפה), כאשר נסיעה באוטובוס של אגד עולה כ-45 שקלים.
פשוט שערוריה, אולי נקים חברת הסעות לחילונים, שתסיע חילונים שרוצים להגיע לכל מיני מקומות בארץ במחיר הגיוני ולא מחיר שחיטה כמו במצב הנוכחי בו כולנו נעשקים על ידי אגד...
ועוד משהו לגבי הבן דוד הזה, לא ייאמן כיצד כל פעם שהוא בנוכחות מישהו מהשילוש הקדוש (אחותי, אחי או אני), איכשהו השהות המשותפת הופכת מיד לויכוח סוער על עניינים של אמונה, והואיל ובן דודי הוא אדם לא מלומד במיוחד, שאת מספר שנותיו בבית ספר, אפשר לספור באצבעות שתי ידיים של יוצא הנדסה קרבית, תמיד איכשהו זה ויכוח לא הוגן בין אנשים בעלי דיעה עצמאית לתוכי שמגמגם משפטים...
לא יוצא מזה הרבה, אבל זה כיף (כל עוד זה קורה בערך פעם בחצי שנה)...
אז זהו לבינתיים, סוף שבוע טוב.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
