| 7/2003
כמה מילים על סוף השבוע שהיה
הנה, נגמר לו סוף השבוע והואיל ואני צריך ללמוד ואני קצר בזמן, אנסה לסכם בכמה משפטים.
אז היה נחמד, סיון הייתה אצלי, לצערי היא הייתה מעט חולה ובגלל זה קצת הלך לשנינו המצב רוח (ומחר היא צריכה לפתוח את השבוע החדש מקוררת וזה ממש חבל לי).
אתמול, היינו בסינמטק בסרט שיקאגו והיה סרט נחמד מאוד, עיקר העיניין בסרט, כצפוי במיוזיקל, היה השירים והמוזיקה שהיו קיצביים ונהדרים (כבר יצא לי לשמוע את פס הקול של הסרט הרבה מאוד פעמים לפני שיצא לי לצפות בסרט, כך שהשירים לא היו זרים לי). נוסף על השירים, גם העלילה הייתה קלילה וחביבה ולא קשה במיוחד להבנה מצד אחד ולא אידיוטית לחלוטין מהצד האחר.
נראה לי שאלך לסרט הזה שוב ביום שישי בתשע, הפעם באולם רפפורט, שהוא האולם הגדול בסינמטק.
ואם כבר כתבתי כמה מילים על הסינמטק, נראה לי שביום שישי הבא, אלך לערב HEAVEY METAL, שאומנם אינו סגנון המוזיקה החביב עלי, אבל אני מוכרח לציין שאני די נהנה בערבי הרוקולנוע הללו, בהנחיית יורם מרק-רייך, האיש מאחורי להקת קילר הלוהטת בעבר (כן, אני מניח שאף אחד מבני גילי לא באמת שמע עליהם, אבל מסתבר שהם היו להקת פאנק מצליחה בתקופה שאני הייתי עולל ואף לפני כן).
מעבר לסרט אתמול בערב, אני וסיון לא יצאנו הרבה מהבית ובמשך הרבה זמן (יחסית) סיון ישנה, למשל היום בצהריים במשך ארבע שעות, ועל אף שזה עשוי להשמע משעמם, אני מאוד נהנתי, ובכלל, אני טיפוס של בית, אני בדרך כלל מעדיף להשאר בבית במזגן, מאשר להתרוצץ בחוץ, בשמש הקופחת ובלחות המטורפת.
במהלך סוף השבוע נפטר מדום לב יו"ר ועד העובדים של חברת החשמל יורם אוברקוביץ', כאשר שמעתי את זה אתמול בלילה בחדשות, הייתי די המום, כלומר הקשר ביני לבין האיש מסתכם בזה ששמעתי את שמו וראיתיו בטלויזיה ולמען האמת הוא הצטייר בעיני כאדם כוחני וגס במקצת (ושוב, מדובר ברושם שקיבלתי בראיון טלויזיה או שניים שלו שצפיתי בהם), אשר העולם ימשיך כרגיל גם לאחר לכתו, אולם הדרך בה הוא נפטר, דום לב (ואכליל גם התקפי לב בקטוגריה), היא דרך שכל כך נפוצה מצד אחד, אבל כולם כל כך מתעלמים ממנה מהצד האחד.
לעולם לא אשכח את אותי יום ראשון, ה-13 בינואר 2002, בו חזרתי הביתה ומצאתי את אבי סובל בעיצומו של התקף לב. גם כאשר אמרתי לו שהוא צריך ללכת לבית חולים, הוא סירב ואמר שזה יעבור, רק אחרי שדיברתי עם אמא של סיון (אחות במקצועה) והיא אמרה שהוא חייב ללכת לבי"ח, הוא הסכים לבוא איתי. לא ארחיב כעת ואספר את כל הסיפור של המשך אותו שבוע, שהיה הקשה בחיי (לדעתי ניתן למצוא חלק מהסיפורים בקישורים בצד), רק אספר שלאחר חמישה ימים אבא שלי נפטר, לאחר ניתוח מעקפים ו-4 ימים בהם הוא לא הצליח לנתאושש מהניתוח.
מה שרציתי להעביר בסיפור האישי הזה, זה שהתקף (או דום) לב, הוא דבר שאינו סימפטי והוא לא גזירה משמים, כי אפשר להמנע ממרבית המקרים על ידי אורך חיים נכון, הכולל שמירה על כושר גופני, המנעות מעישון ושינוי הרגלי האכילה של אותו ג'אנק פוד ומוצרים עיתרי שומן רווי וכולסטרול.
טוב, אז עכשיו אני צריך לחזור ללמוד, ובינתיים אאחל לכולם שבוע טוב (למעט הנוצרים שבינינו, אשר מחר הוא עיצומו של סוף השבוע).
אלעד
ומשהו מגניב אם ביאסתי מישהו, הקישו על הלינק ושימו ווליום גבוה (או לפחות תדליקו את הרמקולים, כי הסאונד המצורף לתמונה הזו ענק)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
