חזרתי משבועיים בשומקום. מה שאומר שטכנית אני כאן (HOME SWEET HOME), אבל מעשית אהיה ודאי עסוק בהשלמת פערים של שבועיים, כך שנא לא לצפות לשצף קטעי איכות שיפורסמו בבלוג זה בעתיד הקרוב (ואוף, יש כל כך הרבה מה לכתוב).
להלן אכתוב על מספר דברים שיצא לי להרהר עליהם, בין כל זריחה לשקיעה ובין כל שקיעה לזריחה שצפיתי בהן בשבועיים האחרונים והיו כה רבות...
חגה חנוקה (אני מניח שכל הזכויות לבדיחה הלא משעשעת שמורות לעלית ובדיחות בזוקה)
אתם מריחים את זה?
כן, חנוכה מתקרב ואיתו ריח הסופגניות...
כמו סופגניות המבושלות בפח שמן שניצוק מפך שמן, כך גם מחירי הסופגניות טופחים להם מידי שנה.
פעם סופגניות עלו כמה עשרות אגורות, היום המחיר של סופגנייה מרקיע שחקים ולא ירחק היום בו לסופגנייה יוצמד תג מחיר תלת ספרתי... 
הקשר המצרי
לשמו של חג החנוכה, קיימים לפחות שני פירושים. האחד מדבר על "חנוכת המזבח", כפי שמופיע בשיר "מעוז צור" והשם השני מדבר על אחת מחניותיהם של בני ישראל, עת יצאו ממצרים, כאשר חנו בכ"ה בחודש (או בגרסאות אחרות, חנו כ"ה פעמים).
איכשהו, כמעט כל החגים היהודיים מתקשרים בדרך זו או אחרת ליציאת מצרים, האקסודוס הגדול. אגדות רבות נכתבו בנושא, אפילו הגדה אחת, חגים כמו פסח (חג המצות אשר מסמל את היציאה מהעבדות לחירות), סוכות וחנוכה, מסמלים את יציאת מצרים.
בכל דור ודור, יהודים צריכים לראות עצמם כאילו יצאו הם ממצרים (ומהמצווה הזו, באופן לא מפתיע, רבים בוחרים לנשק מזוזה ותו לא, כי הרי זה דבר שקל לדבוק בו, בניגוד לשמירת זיכרון קולקטיבי של שיעבוד והפקת הלקחים).
כן, נראה כאילו כל החגים היהודיים נקשרים בדרך זו או אחרת ליציאת מצרים.
אפילו "חג"* יהודי מודרני אחד, שחל החל מה-11 בנובמבר 2004, נקשר במצרים, אליה הועברה גופתו של הראיס, יאסר ערפאת מבית החולים פרסי בפריז לקהיר, שם נערך לו טקס הלוויה ממלכתי (ומאז הוא הועבר לרמאללה, שם נערך לו טקס הלוויה צפוף, עממי ומלא יריות באוויר).
פשוט הכל נקשר בדרך זו או אחרת למצרים.
וכידוע במצרים, חיים כיום בעיקר ערבים. זו כנראה הסיבה שכאשר בחנתי עיתוני בידור בשבוע האחרון, בשטח הפרסומי, זכיתי לראות מחזות זמר לילדים בנושאים כמו "אלאדין" ו"עלי באבא וארבעים השודדים".
חלק כל כך ניכר מהתרבות בה מחנכים את ילדי ציון בחינוך א-פורמלי כיום (שבעיקר נועד לעשוק את קופת הוריהם בתקופות חופשים) מוקדש לסגידה לתרבות אגדות "אלף לילה ולילה" המספרות על ארצות ערב.
עם כזה מתן תשומת לב לערבים, אני מתפלא שיש בעולם עוד אנשים שמאשימים את היהודים בשנאת ערבים**
*לצערי רבים הישראלים שרואים במותו של יו"ר הרשות הפלשתינית חג, בשוכחם כי בנפול אויביהם, רצוי לא לשמוח.
**כמובן, נעשה במשפט זה שימוש בסרקאזם ויהודים, בהכללה גסה, לא ממש אוהבים ערבים, באשר הם.
ל"ג באבו-עומאר"
אם כבר נגעתי במותו של יאסר ערפאת, אחרי שבוע וחצי של גסיסה, הכרזות מוות, חרטה מהכרזות מוות, הכרזות מוות קליני, הכרזות מוות מוחי ועוד שלל דיווחי כזבים, רציתי לגעת בכינויו הנוסף (שאולי פחות מוכר לדוברי העברית) של יאסר ערפאת - "אבו-עומאר".
אם שמו הוא אבו עומאר, דהיינו אבא של עומאר, אז כיצד לבתו הקטנה בת התשע קוראים זהווה?
קונספירציה!
(או שלא) 
נשק חם/קר
זוכרים שבחור עם שם של שפיץ פלייר (אולר משוכלל), ישראל לדרמן, שפך תה חם על חברת הכנסת יעל דיין, כאשר זו ביקרה בחברון?
לדרמן גרם לדיין כוויות חמורות והורשע בתקיפתה.
נזכרתי באירוע הזה לפני מספר ימים ולא הצלחתי להגיע להחלטה האם מדובר היה בתקיפה בנשק חם או בנשק קר...
למישהו יש תשובה נחרצת?
דו"ח גלישה סלולארי - התרשמות אישית
הואיל וכמעט ולא ביקרתי בבית בשבועיים האחרונים והואיל והייתה לי ההזדמנות לגלוש באינטרנט הסלולארי המוצע על ידי חברת פלאפון חינם אין כסף, באמצעות מכשיר SK-5400, זכיתי לבדוק מעט את התכנים המוצעים בפורטל ZOOM של פלאפון.
ראשית, אני מוכרח לציין ולהבהיר דבר מרכזי שלא עולה בפרסומי חברת פלאפון ואני מניח שהוא דומה גם בשאר המכשירים הסלולאריים המאפשרים גלישה באינטרנט באמצעות טכנולוגיית WAP ואחרות - הגלישה באינטרנט זללנית בטריות!
גלישה באינטרנט, מבזבזת משום מה יותר מכוחה של הסוללה הסלולארית, מאשר שיחת טלפון. אולי זה בגלל המסך שמאיר לאורך הגלישה, אולי זה סתם בגלל באג בתגנון המכשיר, אבל לאחר גלישה של כשעה או שעה וחצי, הצלחתי לגמור לגמרי בטרייה שזה עתה יצאה מטעינה...
זו נקודה חשובה, במיוחד כאשר מתחשבים בעובדה שהמכשיר הסלולארי, הוא מכשיר נייד ולא תמיד קיימת האפשרות להטעין אותו, כך שאורך חיי הבטריה עשוי להיות קריטי והגלישה באינטרנט עשויה להתגלות כבזבזנית משאבים חיוניים לא קטנה.
ובהנחה והבעיה הטכנית של זלילת בטריות לא מפריעה לכם ובחרתם לגלוש באינטרנט הסלולארי, ובהנחה שגלישה על מסך פצפון וללא מקלדת לא מרתיעה אתכם, סביר להניח שמהר מאוד תבינו ש"כותרות וואלה" ו"כותרות YNET" לא ממש מספקות תוכן שאפשר להסיק ממנו משהו, בשל התמציתיות שבדיווח ואי הבאת ההקשר ממנו לקוחה הידיעה.
לאחר שתבינו את זה, כנראה שתפנו להורדת רינגטונים (צלצולים, זמזומים, שירצולים, שירים, נעימות וכו'). אפשרות "מלהיבה" שלמיטב ידיעתי עולה 3 שקלים חדשים בעבור כל שיר...
בעולם אחר הייתי עשוי לחשוב שמדובר במחיר הוגן, אבל בעולם בו אפשר להוריד בצורה חוקית למהדרין שיר מלא בפורמט MP3 מהאתר של חברת אפל, דרך חנות iTUNES, במחיר של דולר אמריקני אחד (או 99 סנט), לקיחת שלושה שקלים על מנגינה או בדרך כלל נעימת הפזמון בלבד, נראית לי עושק לאור היום (בהנחה שאתם לא גולשים בלילה).
שלא נדבר על כך שגם כאשר בוחרים להוריד שיר המכיל גם מילים ולא רק מנגינה, השיר מכיל רק מילה או מספר מילים בודדות, כמו בדוגמא בה אני האזנתי לשיר "סוד" בגרסת הכיסוי של "רוני" לשירו של "אדם" (והרי המשותף בין רוני לאדם, שהביא לביצוע הקאבר - לשניהם רק שם פרטי, ללא שם משפחה) וכל מה ששמעתי, תוך כדי זמזום הפזמון היה "תגלה לה את הסוד", בעוד בשאר הפזמון, נאלצתי להסתפק בהאזנה למנגינה בלבד.
שלא לדבר על כך שבחלק מהשירים, שלא אומנים אחרים, אפילו לא מדובר בביצוע של האומן המקורי.
וכל זה בעולם בו חברות מתחרות מציעות מכשירי טלפונים סלולאריים המשמיעים MP3 כרינגטון.
אבל, יש מי שמשלם...
ואחרי שהורדנו (או עדיף - בחרנו לוותר על הורדה) שירצולים למכשיר הסלולארי, הגיע הזמן לבדוק את מדור הבדיחות.
מעבר לעובדה שמדובר בהעתקה חובבנית, מלאה בשגיאות כתיב, זכר/נקבה והקלדה (באופן גורף, אני האחרון שיימתח על שגיאות כתיב והקלדה ביקורת, אבל כאשר מדובר באתר תוכן רשמי של חברה בסדר גודל של פלאפון, אני מצפה שתהיה הגהה להחומר), האתר בנוי מקטגוריות בדיחות "קלאסיות" - בדיחות עמים/עדות, בדיחות בלונדיניות ובדיחות פוליטיות.
אחרי מספר בדיחות בלונדיניות שהתגלו כמוכרות ונדושות, בחרתי להיכנס לספרייה של בדיחות פוליטיות.
אנסח את התרשמותי בצורת משוואה מתמטית פשוטה :
בדיחות פוליטיות = דוד לוי
למעלה ממחצית הבדיחות שנתקלתי בהן עסקו באגדה מבית שאן - דוד לוי. מי שהיה שר, חבר כנסת ונעלב מקצועי. מי שהכריז בגאווה שחבריו לליכוד השוו אותו לקוף שירד מן העצים ב"נאום הקופים" המפורסם. האיש שידע להכניס עצמו לכל מקום באמצעות מניפולציות פוליטיות.
הדוד לוי הזה, הוא ה"אידיוט" בבדיחות האידיוטים, שאיכשהו הוגדרו כבדיחות פוליטיות.
כאילו חסרים לנו עוד "דוד לוויים"...
אם דוד לוי לא היה קיים, היה צריך להמציא אחד כמוהו.
משהו דנטאלי
צפיתי בטלויזיה בשבוע האחרון!
זה די נדיר, אבל היה לי קצת זמן וטלויזיה רב-ערוצית (ערוצים כמו ערוץ 1, ערוץ 2, ירדן 1, ירדן 2 וזהו), אז צפיתי בטלוויזיה, אפילו בערוץ השני הידוע לשמצה שהחל לאחרונה להתחנף למועצת הרשות השניה שתבחר בקרוב שני זכיינים מתוך חמישה אפשריים.
עקב כך, נחשפתי גם לפרסומת של תאגיד הרשע "קולגייט-פלמוליב" (שנמצא ברשימה השחורה של חברות המבצעות ניסויים בבעלי חיים).
הפרסומת שראיתי הייתי פרסומת למשחת השיניים קולגייט.
סופר בפרסומת שקולגיייט היא משחת שיניים המומלצת על ידי רופאי השיניים...
נו באמת!
כיצד אפשר לסמוך על המלצה שכזו?
לרופאי השיניים הרי אינטרס מובהק שנבקר אצלם לעיתים קרובות, רצוי עם חורים עמוקים, דורשי סתימה ואם אפשר גם טיפול שורש.
אז קבלו את המלצתי שלי, אדם שלא מזוהה עם אף רופא שיניים - לעולם אל תקנו משחות שיניים (ומוצרים בכלל) שזוכים להלצות של רופאי שיניים (ורופאים בכלל).
הרי הם מקבלים הרבה מאוד כסף בעבור ההמלצה הזו, כך שחשיבות גדולה, אין להמלצה הנ"ל.
צבא עבדים
בשבועיים האחרונים הכרתי אדם, המועסק בארבעת השנים וחצי האחרונות דרך חברת כוח אדם בבנק מסויים.
ותק של 4.5 שנים ושכרו מסתכם ב-18 ₪ לשעה.
הוא חי עם זה. הוא רק בן 28, רווק וללא משפחה. אבל שכר המסתכם לכדי 3,500 ₪ בחודש, לא נשמע מפתה, במיוחד לאור העובדה שאין לו קביעות וחרב הפיטורים כבר הונפה מעל ראשו של הבחור לא פעם אחת ולא פעמיים.
הואיל ואין לאותו אדם בגרות (ואני בספק אם הוא מסוגל להוציא אחת), הוא הופך להיות כלי משחק, בדומה לכלים בשחמט, חייל בצבא העבדים של חברות כוח האדם שבאופן תיאורטי יכולות להפוך חייל פשוט ל"מלכה" כל יכולה, אבל בד"כ לא מהססות לשרוף ולהקריב את החייל הפשוט שבלאו הכי מוגבל בתנועתו.
אחרי 4.5 שנים, בהן עבד בארגון, מעולם לא זכה להטבה כספית משמעותית, הבטחה לגב כלכלי בדמות קביעות. מבחינת הבנק וחברת כוח האדם הוא עדיין אותו כוח עבודה זול שאפשר לאיים עליו כל יום בפיטורים.
הנה דוגמא, לפני מספר שנים, עלתה ועברה הצעת חוק להפוך כל עובד המועסק מעל תשעה חודשים באמצעות חברת כוח אדם לעובד מהמניין.
קצת לפני שהחוק נכנס לתוקף, נתגלה שמדינת ישראל היא אחד המעסיקים הגדולים של צבאות העבדים נטולי הזכויות והואיל ומדינת ישראל לא יכול להרשות לעצמה להעניק קביעות ותנאים סוציאליים לכל אותם עובדים (עובדי ניקיון ותחזוקה למשל), היא תאלץ לפטר את אותם עובדים, חלקם עובדים עשרות שנים.
במקרה של האדם בו פגשתי השבוע, הבוס שלו היה "נחמד" ואמר לו "אין לך מה לדאוג, אני מעוניין בך ובמידה והחוק ייכנס לתוקף, נפטר אותך ונעסיק אותך מחדש למחרת".
כמובן שההצעה לא עמדה בסוף למבחן, מפני שמדינת ישראל לא יכלה לעמוד בהצעת החוק, או יכלה והעדיפה שלא להביא לפיטוריי רבבות עובדים, אבל עצם התעוזה של אותו מנהל בבנק שבלי למצמץ הציע לאותו עובד ששניהם יצפצפו על החוק, מבלי כמובן לחשוב על הרגשתו של אותו עובד.
הואיל ודיברתי איתו, אני יכול לציין שההרגשה שלו הייתה של "משחק באנשים". הנה הכנסת באה וחוקקה חוק למען עובדים דרך חברות כוח אדם וכולם עושים יד אחת על מנת לפגוע באותו עובד.
וברי ברירה, לא הייתה לו, אחרת היה מצטרף למעגל האבטלה.
לסיום העניין הזה, אני רוצה להבהיר שאני לא חושב שצריך להעניק לכל אדם קביעות באופן אוטומטי בכל מקום עבודה וגם לא שכל עובד חסר השכלה צריך לקבל שכר כמו המנכ"ל באותה חברה, אבל המצב הקיים, בו רבבות, מאות אלפים, הם עבדים של חברות דורסניות ומנצלות הוא בלתי נסבל.
צמיחת המשק היא מטרה חשובה, הפרטה בהחלט עשויה לייעל כל מיני מערכות הדורשות ייעול. השאלה היא מהו המחיר שאנשים משלמים כתוצאה מכך. מתברר שהמחיר כבד - רבבות מובטלים מצד אחד ומנגד רבבות עובדים שעובדים בתנאים שבעתיד יוגדרו כעבדות של המאות העשרים והעשרים ואחת.
אם לכך התכוון נתניהו במשנתו הטאצ'ריסטית, כאשר אמר צמיחה, אני מעדיף שנקטע את שלב הצמיחה בשלב הזה ונגיע לשלב הלבלוב ושלב הבשלת הפירות שלאחריו ונעזוב את הצמיחה המזויפת הזו, המשרתת אנשים שבלאו הכי יש להם מספיק.
מחר
לסיום, שני אירועים מהתקופה האחרונה שמתקשרים לאחד השירים החביבים אלי :
מהומות בחוף השנהב שמעוררות תמיהה באשר להתנגדותם של הצרפתים למלחמות האמריקנים בעיראק ואפגניסטן, בזמן שהצרפתים לוחמים באפריקה.
השקת ספינת דבורה חדשה החיל הים שכמו כל דבר שמיוצר בישראל היא הטובה מסוגה בעולם (כמו טנק המרכבה, הטנק בלי ההילוך האחורי, הסוסיתא, ספינת המדבר שנאכלת על ידי ספינות המדבר ואחרים).
מין צירוף מקרים שכזה שגרם לי להיזכר בשיר הנפלא של להקת הנחל "מחר" :
מחר אולי נפליגה בספינות מחוף אילת עד חוף שנהב
ועל המשחתות הישנות יטעינו תפוחי זהב
מי היה מאמין, השיר הזה באמת "אינו משל ולא חלום"...
מפחיד.
אני רק מקווה ש"הקיץ האחרון" של שפיות זמנית או "סוף העולם" של אביב גפן לא יתגשמו.
וזהו להפעם.
כאמור יש עוד הרבה מה לכתוב, אבל זה יחכה לפעם אחרת.
בינתיים, אתם יכולים ליהנות משלוש תמונות שצולמו במהלך השבוע האחרון...
אלעד
"הזהר לבל תתפסנה אצבעותיך בדלת" - אגד מנסחים יותר טוב ממני
פרפר לילה על אנטנה
הזריחה - צילמתי הבוקר בערך ברבע לשש בבוקר.
להקת ציפורים מתעופפת על רקע הזריחה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
