| 5/2009
חובבי האשליות
לא באמת קיימת
לפני זמן מה סיימתי לקרוא את הספרון החביב "The European Revolutions, 1848-1851" מאת Jonathan Sperber.
תמיד קיימת בי חיבה רבה לספרי היסטוריה, גם אם מדובר בספרי עזר לסטודנטים ולא כאלו המתיימרים להיות למביני עניין בלבד.
הספר הזה, העוסק באירועים הפוליטיים באירופה היבשתית בין 1848 ל-1851, הוא תמצית מצוינת לשנים הסוערות והוא ממקם את האירועים על הציר שבין המהפכה הצרפתית מ-1789 למהפכה הבולשביקית של 1917.
מרתק לראות דימיון בין תקופות שונות.
כך למשל, בשנות הארבעים של המאה ה-19, משבר כלכלי חריף ריחף בחלל האוויר. יבולים דלים בשנים 1845 ו-1846 הביאו למיתון מתמשך ב-1847 (באירלנד, היבול הדל, נוסף על שלטון בריטי חמדני, המשבר בחקלאות הביא לרעב כבד).
ירידה בתנאי המחייה, הווה אומר אנשים רבים הרוויחו פחות כסף, אם לא נזרקו ממעגל העבודה כליל, ונדרשו לשלם יותר (בין אם במיסים רבים יותר ובין אם מחירים שהעמירו), הוציאו את האנשים לרחובות ברחבי אירופה - מדינות איטליה, האימפריה האוסטרית, מדינות גרמניה, צרפת וכו'.
מזכיר במקצת את 2008 ו-2009? מיתון, אבטלה, מהומות עניים בנוגע למחירי הלחם.
כמובן, הבדלים רבים קיימים כגון מדינת הרווחה של הייתה מוכרת באמצע המאה ה-19 (יעברו עוד כמה שנים עד שביסמרק יישם זאת בגרמניה) שמשמשת כמין שסתם לשחרור לחצים, מיקור חוץ של צרות למדינות שכוחות אל (ובכן, כך נראה הדבר כלפי המתגוררים במדינות היותר שמנמנות), מטוסי סילון, אינטרנט ועוד כהנה וכהנה.
אך תמיד נחמד לראות את דברי קהלת בן דוד שמלך בירושלים לפני אלפי שנים - אין חדש תחת השמש - ממחזרים את עצמם.
למי שחי ב-2009, המיתון הנוכחי הוא רעה חולה.
למי שייקרא עליו ב-2169, הוא עשוי להיות שורה בספר לימוד, ספר לימוד שלם או פיסת מידע שמעולם לא נחשף אליה.
בכל אופן, הסיבה בגינה אני מזכיר את הספר היא אחד העניינים שעלה על סדר היום ב-1848.
השם "אביב העמים" (The Springtime of thePeoples בלעז), ודאי מוכר לחלק מהקוראים.
בקצרה, רבים מהעמים שהיו תחת שלטון אימפריות ברחבי אירופה, החליטו להילחם על הגדרתם העצמית (כחלק מאותן מהפכות שהספר עוסק בהן, שכאמור היו להן סיבות כלכליות ואחרות ולא רק לאומיות).
לחלקם היו מדינות שאבדו במרוצת השנים (פולנים והונגרים הם דוגמא טובה לכך). אחרים מעולם לא היו קיימים כיישות מדינית (סלובקים הם דוגמא אחת). ואחרים היו מאוגדים ביישויות מדיניות רבות הקטנות ממדינת הלאום המוכרת (הגרמנים והאיטלקים למשל).
בכל אופן, תיאור מדויק של אביב העמים לא תמצאו בשורות אלו.
רק אומר שהתוצאות לא היו מיידיות. חלק מהדרישות זכו למענה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אחרות עדיין משחקות תפקיד עד ימינו (למשל נסו למצוא נוסחה מוצלחת למיעוט ההונגרי החי בדרום סלובקיה).
הלאומיות היא עניין משעשע למדי. היא צעירה למדי, ביחס להיסטוריה האנושית כמובן. אך אם זאת, כבני התקופה רובנו נתקשה לדמיין עולם בלעדיה.
אולי זה הזמן להמליץ על הספר על "קהילות מדומיינות" של בנדיקט אנדרסון, שם מיתוס האומה מופרך לו.
ברם מבט מפוכח, יגלה את הפגמים הקטנים והמרגיזים שכל תנועה לאומית ניסתה להדחיק.
למשל השפה. היום עם אמצעי תקשורת מתקדמים ומערכות חינוך "לאומיות" אולי חלקנו יתבלבל ויחשוב שמדובר במוצר מוגמר שתמיד היה שם. אך הניבים והדיאלקטים השונים הפזורים בכל מקום קדמו לשפות ה"רשמיות". לפחות רובם הגדול, כי שינויים קשה לעצור.
לעיתים היה מדובר בעניין קל לעבור מהדיאלקט המקומי לשפת הלאום הרשמית והנכונה (היינו, אם דברת את הדיאלקט הפריזאי של הצרפתית, דיברת צרפתית). במקרים אחרים, המרחק היה רב מאוד (למשל אם דיברת דיאלקט קלטי בבריטני, אזי היית צריך ללמוד שפה חדשה לגמרי)ץ
עוד עניין נחמד בלאומיות, שיש אנשים המוכנים להקריב את חייהם עבורה (עבור מה בעצם?), הוא הטריטוריה.
אם היה מדובר ב"איבר" חי ונושם, ודאי לא היה מדובר בבעיה חריפה. לאום X יושב בטריטוריה שלו. לאום Y יושב מקדמת דנא בנחלת אבותיו. וכולם חיים בשלום.
בפועל, חלק ניכר מאותן יישויות, רבות על אותה פיסת אדמה.
ככו לדוגמא את הסרטון הזה בו מופיע ההמנון ההונגרי, המהלל כמובן את המגייארים לעומת יתר הלאומים הנחותים. החל מהשנייה ה-9 ועד השנייה ה-13, תוכלו לראות את מפת הונגריה השלמה, בה סלובקיה, טרנסילבניה ועוד כמה נתחי אדמה שנתנו לאומות אחרות הם חלק אינטגראלי מהממלכה ההונגרית. כדי להבין את ההבדל דלגו לדקה 2:07 עד 2:12 וראו את גבולותיה הנוכחיים של הונגריה לעומת אלו מהעבר המדומיין.
כמובן, לבני אותם לאומים יש את כל ההצדקות לכך. אם ניקח סכסוך לאומי אחר, בין התנועה הציונית (עוד חיה לאומית מוזרה) לזו הפלשתינית, אשר רבות על אותה פיסת קרקע קטנה ומעופשת, הרי הצד הציוני רואה עצמו כחוזר לאדמת אבותיו ממנה גורש לפני כאלפיים שנה, הצד הפלשתיני רואה עצמו כמי שישב בארץ במשך מאות בשנים ולפתע, לקראת סוף המאה ה-19, החלו גורמים זרים להתנחל בקרבו במטרה לנשלו.
אלו גם אלו כמובן, מתעלמים מהפרטים שפחות נוחים להם. אלו גם אלו, בוחרים להתעלם ממאות שנים בהם כובשים באו וכובשים הלכו. גבולות הוקמו וגבולות הועתקו.
אם ניקח משפט חביב מהמאה ה-19, אלוהים אמנם כל-יכול, אך הוא לא יכול לשנות את העבר ולכן ברא את ההיסטוריונים.
ויש עוד מוזרויות כאלו ואחרות, הפרטים הקטנים שאמורים לרמוז לכל בר דעת שיש כאן בלוף, שיש מי שמנסה לנצל חולשות אנוש ורצון להאדיר את ה"אנחנו" לעומת ה"הם", על מנת לרתום אותם לצרכיו.
אבל איכשהו, קשה להשתחרר מהרגלים מגונים מהעבר.
אם יש לכם דרכון בו מופיע סעיף "לאום".
אם קיים ארגון בשם "האומות המאוחדות".
אם מדובר בעניין שהורי הוריכם לחמו עליו...
אז זה בוודאי מוצדק.
הלא כך?
וכל זה מוביל אותי לדבלין, אירלנד בשנת 2009.
שם פגשתי את לואי, ילד חביב בן 18, דובר צרפתית שגדל בבריסל שעבר לגור בדבלין מספר חודשים על מנת לשפר את האנגלית.
יום אחד, בעודי מטייל עימו, שטחתי בפניו את הטיעון שבלגיה, מדינת הלאום שלו, לא קיימת.
כמובן, המלצתי לו, בבדיחות הדעת, שיגלוש לאתר המוקדש לנושא ויווכח בכך בעצמו.
ובנימה קצת יותר רצינית, שבימים אלו בהם (שוב) מדברים על קריעת ולוניה ופלנדריה, מעניין להסתכל על בלגיה ולהרהר כיצד בנסיבות היסטוריות שונות, יכולה הייתה בלגיה להיבלע בצרפת ו/או בהולנד במקום לההיפך לממלכה שסועה.
לואי ראה בדברי, שלוו במעט קנטורים על כך שהוא בעצם צרפתי ולא בלגי, דברי כפירה והתקפה אישית.
הוא חזר ואמר שבלגיה אכן קיימת, בריסל היא בירתה של אירופה והוא הציע שלל הוכחות, בין הצגת דרכונו וכלה בהזמנה לביתו בבריסל לבוא ולהיווכח שבלגיה אכן שם (לא תודה, כבר הייתי. אבל אולי נבקר שם שוב בהזדמנות).
כמובן, אינני מאשים את לואי שלא השכיל לראות את מה שכיום הוא מובן מאליו עבורי.
יתכן ותחלופנה מספר שנים עד שיבין את שאמרתי. יתכן ולעולם לא יבין.
הוויכוח עימו היה מרתק עבורי, שכן זכיתי לראות, בפעם המי יודע כמה, כיצד מעדיפים אנשים את האשלייה המוכרת על פני הלא נודע.
ואגב, לאומיות, הנה סרטון חדש על פקיסטן, "המדינה המסוכנת ביותר", שמדגים חלק מהאיוולת שבהגדרות הלאומיות ומה שהן נושאות עמן.
לאומיות היכן שהיא לא אמורה להיות קיימת
ישנה תכונה אנושית אחת, אני לא בטוח לגבי השם הרווח, אך הייתי מכנה אותה אינרציה.
הרעיון הוא שכאשר בני האדם נתקלים במשהו חדש, הם מנסים ליישם עליו תפישות ויוריסטיקות מוכרות על מנת שיהיה מובן.
דוגמא אולי תבהיר זאת טוב יותר.
כאשר מתפתחת טכנולוגיה חדשה, במקרים רבים נוטים אנשים להשתמש בה בהתאם למה שהכירו לפני כן ויחלוף עוד זמן מה עד אשר הטכנולוגיה תעמוד בזכות עצמה.
המכוניות הראשונות למשל, דמו להפליא לעגלות אותן החליפו ורק אחרי זמן מסוים החל העיצוב להתחלף כי מכונית היא לא עגלה, לפחות לא רוב המכוניות.
וכך יש אתר אחד, מנוע חיפוש ועוד כל מיני אפליקציות נלוות, שונות ומשונות, אשר ודאי שמעתם עליו.
הנה קישור, למי שהחמיץ.
גוגל הוא אמנם מנוע חיפוש שסורק (או לפחות מתיימר לסרוק) את "כל" האינטרנט ללא הבדל שפה ומיקום.
בפועל, האתר הזה לאומי בצורה מחרידה. אין זה פלא שלואי רואה בבלגיה דבר מובן מאליו.
זה מתחיל בברית המחדל. זיהתה גוגל שאתם גולשים מכתובת IP במדינה מסוימת. כברירת מחדל, יוצג בפניכם האתר בשפתכם הלאומית.
שוב, במקרה הבלגי, תאלצו לבחור אחת מבין שלוש שפות (הולנדית, צרפתית או אנגלית. אנגלית כברירת מחדל), אך הדבר ייראה בעיניכם טבעי.
וממשיך בתוצאות החיפוש.
אם תשהו באוסטרליה ותחפשו בגוגל תקבלו תוצאות אחרות מאשר, נאמר בבריטניה, גם אם תחפשו את אותו צירוף מילים. אלא אם כמובן תטרחו לשנות את העדפות המיקום והשפה שלכם. אבל כמה באמת כבר טורחים?
כמובן, גוגל כחברה עסקית מעודדת זאת ומעודדת מכך.
כאשר החברה מוכרת מודעה, היא מעדיפה להעניק למפרסמים אובייקטים מפולחים, בין היתר על פע מיקום גיאוגרפי.
יתכן וכאשר תחפשו פיצוציה סמוכה, זו ברחוב השכן ודאי תהיה עדיפה על זו שברחוב אוקונל (וסליחה עם כל הקוראים מדבלין).
אך כאשר אתם מחפשים מידע התלוש ממקום ומזמן (אה, כמובן, חדש הוא טוב יותר, אבל זה כבר עניין לקטע אחר)...
אני יודע, אין עניין אופנתי מאשר לקטר על פוסטמודרניזם ורלטיוויזים.
אולם לפחות ב"מבחן גוגל", עולמנו הרבה פחות פוסטמודרני ורלטיווי משאולי ציפיתם.
כפר גלובלי אולי בתיאוריה. בפרקטיקה ביצה מקומית, יהא מקומכם אשר יהא.
אני לא בטוח אם זה רע או לא.
אבל חשוב לפחות לשים לב לכך.
לבי לבי עם המזרח
ואם באשליות עסקינן, לאחרונה אחי שלח לי קישור לאתר הבא תחת הכותרת "אחד האתרים הטובים יותר שראיתי בזמן האחרון" (בדקתי את את האתר בחודש מרץ. היום ניסיתי לפתוח אותו ואווסט הזהיר אותי מפני תוכנה מזיקה).
האתר, "הפקות המזרח (ע"ר)", יוצא תחת הכותרת "הברירה התרבותית שלך!".
צפייה קצרה בכמה מן הלהיטים החמים שבאתר, הביאה אותי לתהות האם לא היה ראוי לכנות את האתר "הבררה התרבותית שלך!" (ללא ניקוד יש צורך להשמיט אות, אולם כאשר מנקדים, ה"בְּרֵרָה" הופכת ל"בְּרָרָה").
לא שיש לי משהו נגד מוזיקה מזרחית. אני מודע לכך שרבים וטובים חובבים את הז'אנר. אולם אני לא מסכים עם ההגדרה של מי שאחראים למוזיקה הזו כ"יוצרים". כלומר טכנית, הם יוצרים משהו ובכך הם אכן יוצרים מזרחיים. מצד שני, לשים אותם ברשימה אחת עם יוצרים קלאסיים, כאלו שיצירותיהם מעניינות לאחר מאות שנים, קצת קשה לי.
המוזיקה, על מקצבי הדרבוקה שבה, מזכירה לי משהו ילדותי ולא מפותח.
לשון אחר, אם עוגות חול נכללות בקבוצת העוגות, אזי גם מוזיקה מזרחית יכולה להיחשב כמוזיקה. למרבה הצער, אינני מרבה לאכול עוגות חול.
ואחרי ה-disclaimer הקצר בנוגע למוזיקה מזרחית, רציתי להתייחס למשהו אחר, זולת המוזיקה המצויינית, באתר.
תחת "מאמרים ודעות" באותו אתר של "הפקות המזרח", ניתן לקרוא מאמרים מרתקים דוגמת "טיהור אתני בישראל", "הדיכוי של המזרחים בארץ הוא לא רק כלכלי, הוא רוחני, נפשי ותרבותי" או "זין על ערוץ 2" מאת ימין מסיקה שכפי שודאי הצלחתם להבחין מכותרות המאמרים, התפרסם במשלב שפה גבוה.
וכך כותב מסיקה במאמרו על הטיהור האתני שהוא פשע נגד האנושות:
טיהור אתני של יוצרים מזרחיים מתרחש כיום בישראל ע"י מוסדות תרבות שנשלטים באופן טוטלי ע"י פעילים ופקידי ממשל גזעניים, בעלי דעה ותפיסת עולם מערבית אנטי מזרחית, מציאות זו גורמת לכך שהמגזר המזרחי נפגע קשה.
פקידי ממסד אלה
שלא מעבירים תקציבים ליוצרים מזרחיים פוגעים בתחרות החופשית ובהזדמנות השווה.
לדוגמה, יצירת קריטריונים מותאמת ליוצרים אשכנזים באופן אוטומטי חוסמת את דרכו
של כל יוצר מזרחי אותנטי.
פשע נגד
האנושות
מניעת תקציבים
מיוצר מזרחי והעברתם ליוצר אשכנזי גורמת למצב שבו היוצר האשכנזי מתעשר ומצד שני
היוצר המזרחי מאבד תקווה ומפסיק לעסוק ביצירה. התהליך הזה נקרא טיהור אתני של
יוצרים ויצירה מזרחית, ועל פי אמנות בינלאומיות, זה פשע נגד האנושות.
החינוך המחודש
בהגדרות של "מי הוא ישראלי" האשכנזי או המזרחי, מצד אחד, ממשלת
ישראל מתנהגת כאילו החברה הישראלית מורכבת מקבוצה מגובשת אחת, "כולנו
ישראלים", אך כולנו יודעים שזה לא נכון.
מסיקה קורא לממשלת ישראל "לעצור את הטיהור האתני השיטתי הזה".
כמובן, פרופורציה, אינה הצד החזק של ימין מסיקה. גם אם נניח שכל רצונו היה לזעזע את הקוראים, למשוך את עיניהם על ידי הגזמה, מדובר בהגזמה פראית שמגחיכה את הכותב.
זה לא שלא קיימת אפלייה של קבוצות אלו ואחרות בישראל. להיפך, המציאות מראה חברה מעמדית בהתאם לארץ המוצא.
אבל מה לעשות, כאשר מתהדרים בנוצות הפשעים נגד האנושות והטיהור האתני, רצוי לדון בעניינים שאכן ראויים לכך ולא כאשר דנים בהעדפות תרבותיות וניסיון לשמר הגמוניה של אליטה.
ונדמה לי שזו העת לסיים את הקטע
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
