| 7/2003
על הדברים העצובים שקרו והרגשתי בחודשיים האחרונים
בדרך כלל אני לא מרבה להביע רגשות בבלוג, אבל בהחלט יש פעמים בהן אני חורג ממנהגי וכותב על הדברים שמציקים לי, לא כדי לזכות בתגובות חמלה חלילה, אלא בעיקר לארגן את מחשבותי ולפרוק את העול ולהפיג את הצער.
עברו כמעט חודשיים מאז סיון ואני נפרדנו (אוף, רק התחלתי לכתוב וכבר עין ימין שלי מתחילה לדמוע), למען דיוק ב-23 ביולי ימלאו חודשיים לפרידתנו (אבל מי סופר, YEAH RIGHT).
ולא התגברתי על זה, להיפך, מיום ליום נהיה לי רע יותר וכל מיני מחשבות טורדות את מוחי.
איפה סיון עם עכשיו, עם מי היא נמצאת, למה היא לא עונה לי לטלפון...
וההתנהגות שלה לא עוזרת לי. היא הרבה פעמים לא עונה כאשר אני מתקשר, הרבה פעמים מתוך בחירה (למה אתה מתקשר אלי עשר פעמים [התשובה כי לא ענית בתשע הפעמים שקדמו]), לא מספרת לי לאן היא הולכת ועם מי וזה משאיר אותי במתח עצום והמעמסות בלתי רגילות.
כמובן, זה לא שהיא חייבת לי דין וחשבון, היא אף פעם לא הייתה חייבת, במיוחד עכשיו לאור העובדה שאנחנו לא חברים, אבל בכל זאת, הייתי מצפה מאנשים שהיו חברים במשך שנתיים וחצי לשתף אחד את השני בחוויות ובמעשים איש של רעהו. כך לפחות אני נוהג כלפיה.
אני מכיר את סיוני יותר מידי טוב, ברוב הפעמים, גם בלי שהיא תגיד לי, אני יודע בדיוק מה היא מרגישה (או כך לפחות אני חושב), אני יודע מתי היא עצבנית, מתי היא רגועה, מתי היא עצובה ומתי היא שמחה.
לפני שעתיים וחצי, התקשרתי אליה, אחרי שסיימתי לראות את אחד הסרטים החביבים עלי (FUNNY GAMES), אחרי בשיחה קודמת ב-23:55 היא אמרה לי שהיא לא בבית וכנראה שהיא לא תהיה עד מחר (ואני ציינתי שמחר זה עוד חמש דקות), בשעה שתיים היא אמרה לי שהיא ישנה, אבל כפי שאמרתי אני יודע איך היא נשמעת שהיא ישנה והיא לא נשמעה ישנה במיוחד כאשר היא אמרה לי את זה.
יכול להיות שהיא באמת ישנה ואני לא זיהיתי נכון את הטון בקולה, אבל משהו מפריע לי לחשוב כך ונראה לי שזו היתה סתם דרך להתנער ממני.
אני זוכר את אותו יום שישי בו נפרדנו, היא באה אלי לביקור בן שעתיים, במהלכו הקפצתי אותה לרכבת ושם היא אמרה לי את מה שאמרה.
בהתחלה לא לקחתי את דבריה ברצינות וחשבתי לתומי שתוך זמן קצר נחזור, כי כבר היו לנו משברים בעבר והתגברנו עליהם.
ברוב חטטנותי, נברתי בכל מיני דברים שהיא כתבה שהבטחתי לה שלא אקרא (וכמובן מיד לאחר מכן אמרתי לה, משום שאני לא מסוגל לשקר ואף להסתיר את האמת), וקראתי כל מיני דברים.
קראתי על רגשות שלה כלפי, ביניהם אהבתה אלי, על כך שמפריע לה שאני החבר הראשון שלה והיא לא רוצה להתעורר יום אחד ולהרגיש תחושת החמצה.
והיה גם דבר אחד, שהרתיח אותי, שהעלה את חמתי, שכאשר מדדתי את לחץ הדם רבע שעה לאחר מכן, עדיין היו היה בשמיים (משהו כמו 170/110).
נודע לי, שכשבוע לפנישההשתחררתי מהצבא, ועשיתי משמרת לילה ביום שישי (לא היתה לי חופשת שחרור בשל הנסיבות) היא יצאה עם מישהו לחוף הים בהרצליה וגם איזו מסעדה, ועל אף שהוא ידע שהיא במערכת יחסים (כלומר יש לה חבר - אותי) הוא ניסה לרמוז לה בעדינות שהוא מעוניין להעלות את מערכת היחסים ביניהם לקצת מעבר לידידות וכאשר היא לא קלטה את הרמז, הוא אמר לה מפורשות את אשר על ליבו ורשותיו אליה.
בסופו של דבר, סיון ניפנפה אותו באלגנטיות, כלומר היא היתה בסדר והוא יצא החלאה הנוראה שמנסה לגנוב את החברה שלמישהו שטוחן כעת בצבא (וברגע שזה נודע לי, הרגשתי הזדהות עצומה עם אותם חיילים קרביים שחוזרים הביתה פעם בחודש ואז מגלים שלחברה שלהם נמאס והיא יוצאת עם מישהו קצת יותר קל"ב), אבל דבר אחד מאוד הפריע לי מאוד בסיפור, וזה העובדה כי סיון לא סיפרה לי על זה כאשר זה קרה וגיליתי את זה רק בדיעבד, כחודשיים אחרי ובמיוחד בנסיבות שגיליתי, בעקבות הפרידה שלנו.
הרגשתי נבגד, התפוצצתי מבפנים, אני מוכרח לציין שאחת ולתמיד הבנתי את הביטוי "עלה לו הדם לראש", כי כאשר אתה עצבני באמת (ובאמת אני חייב לציין שבדרך כלל אני רגוע ולא מתעצבן בקלות) לחץ הדם עולה ואתה מרגיש את זרימת הדם למוח בבת אחת בצורת דקירות חדות.
כאשר קראתי את זה,בכיתי, וכאשר הגעתי למצב שאני יכול לדבר בצורה שיבינו אותי מעבר ליבבות, התקשרתי לסיון, היא לא היתה בבית, לסלולארי היא לא ענתה, התקשרתי בערך עשר פעמים, כדי לוודא שהיא באמת שמעה את הטלפון.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, יצאתי לסיבוב הליכה בשכונה, חשבתי להתיישב ולראות את הנוף, אבל הגעתי לשכונה חדשה שבונים ולא מצאתי ספסל לשבת הצופה לכיוון הנוף של מפרץ חיפה והגליל, כך שאחרי כחצי שעה חזרתי הביתה בלי שהיתה לי הזדמנות לשבת ולהרגע, אלא להיפך, רק לצבור מחשבות על כל מיני דברים שאולי קרו ואותם לא ידעתי, במיוחד דברים אקטואלים שיתכן והובילו את סיון להפרד ממני, כמו חבר חדש למשל, שהיא לא סיפרה לי עליו, בדיוק כמו על אותו בחור בים, אולי בעצם היה מדובר באותו בחור שהציעה לה מה שהציעה ואחרי חודשיים היא החליטה שהיא נענת להצעה...
אז חזרתי הביתה, עצבני ומבולבל עוד יותר, התקשרתי אליה שוב מספר פעמים, שלחתי לה הודעות SMS שתתקשר באופן דחוף. אחרי שעה בערך היא התקשרה אלי לפלא-פון, שהבינה שאני במצוקה נפשית אדירה, ושאנו צריכם לדבר שיחה מעטט ארוכה, היא הציעה שהיא תתקשר מטלפון נייח, היא התקשרה אלי הביתה, דיברנו והיא אמרה שהיא במסיבה אצל חברים, שהיא לא יכולה לספר מי הם, שהיא נשארת לישון שם כי כבר מאוחר ולאחר שסיפרתי לה על מה שקראתי, היא ניסתה להרגיע אותי ולהסביר לי מה באמת התרחש ותירצה את זה שלא סיפרה לי בכך שהיא לא מספרת לכל החברים שלה על כל הדברים שקורים לה (ובכלל זה אני) והיא לא חשבה שזה חשוב לספר לי על כך. לאחר שכבר היה מאוחר והיא היתה ממש עייפה, סיימנו את השיחה.
היא הלכה לישון, אמנם אני הואיל ולא ידעתי כיצד לקבל את הגירסה שהיא במסיבה אצל חברים, במיוחד לאור המחשבות שהתרוצצו לי קודם בדבר חבר חדש, לא יכלתי לישון. אולם סיון נהגה בפזיזות ואני בתושייתי הרבה העפתי מבט בצג השיחה המזוהה בבית ורשמתי בפני את מספר הטלפון שהיא התקשרה ממנו. היה מדובר במספר באזור חיוג 09 (הרצליה), דבר שהעלה את החשדות שלי לגבי האופציה של חבר חדש/ישן מהרצליה.
חיפשתי באינטרנט מה ידוע על המספר, גיליתי את שמות הבעלים של הקו ואת הכתובת ממנה התקשרה סיון וחשבתי מה עלי לעשות.
חשבתי לקחת את האוטו באותו רגע ולנסוע להרצליה ולראות מה שלומה של סיון על ידי צלצול בפעמון הדירה שסיון נמצאת בה, חשבתי לנסוע להרצליה ולהחנות את האוטו צמוד למכונית של סיון ולהמתין שהיא תצא ולשאול אותה לפשר העניין, אבל הייתי מאוד עייף, ונסיעה להרצליה בשעות האלו לא היתה מעשית, לכן חשבתי ללכת לישון לשלוש שעות ולהתעורר בשש בבוקר ואז להמתין ליד המכונית של סיון.
בסופו של דבר, החלטתי שיהיה מדובר בדבר לא נעים לשנינו וחיכיתי לדבר איתה למחרת בטלפון.
בשיחה למחרת בבוקר, שאלתי אותה שוב היכן היתה, היא אמרה שוב שהיא לא רוצה להגיד לי ואז שאלתי אם במקרה הכתובת הספציפית הזו בהרצליה.
היא היתה המומה ואני לא זוכר אם הבינה לבד אחרי דקה איך השגתי את הכתובת או שהסברתי לה, אבלמה שבטוח, שעצם גילוי העניין העמיד אותה במצב לא נעים.
היא הסבירה לי שהיא הייתה בדירה של ידיד, ושהיו שם עוד שני חברים שלו.
ביום שלאחר מכן, נסעתי אל סיון, כי חשבתי שהדרך הטובה ביותר ללבן עניינים היא בשיחה פנים אל מול פנים.
דיברנו ולא היה לה הרבה חדש לספר לי, בשל כך תפסתי יוזמה, שוב עשיתי מעשה בל ייעשה וחיטטתי בספר הכתובות במכשיר הטלפון הסלולארי שלה, השוותי מספרים וכך גיליתי שהיא היתה אצל בחור העונה לשם יבגני, היה ברשותי את מספר הסלולארי שלו ואת הטלפון המטכ"לי שלו (מדובר באזרח עובד צה"ל - איכס).
לאחר מכן, שאלתי את סיון מה הקידומת המטכ"לית המסויימת של יבגני, כמובן ששאלתי בצורה כזו שלא תעורר חשד שאני מעוניין לדעת על הבחור עוד פרטים, היא השיבה לי ואז שאלתי מדוע ביום שישי היא שהתה בדירתו של בחור העונה לשם יבגני, שמשרת בבסיס מסויים (אח"כ רק התברר לי שהוא אזרח עובד צה"ל) ושוב היא לא הבינה מאיפה אני שולף את אותם פרטים (ושוב בה הסבר קצר, כי לא התכוונתי לשבור אותה באיזו חקירה, רק להוכיח לה שבסופו של דבר אני אדע כל מה שאחפוץ ולכן כדאי שזה יבוא ממנה).
היא סיפרה לי קצת על הבחור, על מה שהיה באותו יום שישי (שזה לא כזה נורא שחושבים על זה) וזהו פחות או יותר.
אבל עדיין, האש בערה בי, לא ידעתי האם להאמין או לא, האם סיון מסתירה ממני פרטים או שמה שהיא סיפרה לי הוא כל מה שהיה רלבנטי לסיפור.
החלטתי לפעול בשתי חזיתות עיקריות. האחת לפתוח יוזר פיקטיבי ב-ICQ ולדובב אותו על סיפור חייו (לגלות את מספר ה-ICQ שלו, היתה משימה פשוטה, הואיל והבחור שלח לסיון הרבה הודעות SMS דרך ה-ICQ, שכמובן קראתי אותן והכינויים הלבבים שסיון זכתה לו מפיו כמו BABE לא עזרו להפיג את החששות שלי, שבין סיון ליבגני יש משהו לעבר למה שסיון החליטה לספר לי). החזית השניה היתה לדובב אותו באמצעות הטלפון, ע"י ידידות שלי שיקבלו הוראות ממני מה לעשות וידווחו לי מה קורה (וגם כאן, לא היה מדובר בבעיה גדולה, משום שהטלפונים גלויים, והוא לא היה חושד בכלום כאשר "חברה של סיון" מתקשרת ושואלת כמה שאלות תמימות).
בסופו של דבר, הפעולה לא יצאה לפועל באף אחת מהחזיתות, במיוחד לאור העובדה שביום בו חזרתי לביתי, סיון שוב לא ענתה לי לטלפון, היא לא היתה בבית (דיברתי עם אמא שלה כדילוודא והיא אמרה שאין לה מושג לאן היא נעלמה) ובקיצור, החלטתי לתפוס יוזמה, אחרי שיותר מעשר שיחות לסלולארי שלה לא הועילו.
התקשרתי לבית של יבגני, הוא ענה ושאלתי בקול סמכותי "זה יבגני?", הוא השיב בחיוב ושאלתי אם סיון אצלו. לאחר שהוא השיב בחיוב גם לשאלה זו, ביקשתי לדבר איתה, היא לא כל כך רצתה והוא איך נאמר, לחץ עליה לדבר איתי (היה משעשע לשמוע אותה משמיעה קולות עצבניים על הבחור, אויש, כמה שאני אוהב אותה) ובסוף היא ניגשה לטלפון.
היא שאלה מה היה קורה אם הייתי מתקשר והיא לא היתה אצלו, אמרתי לה שאני מכיר אותה טוב כל כך שאני לא טועה, ואם כבר הייתי טועה, הייתי מדבר איתו ומברר כמה עניינים.
היא אמרה שהיא יוצאת ממנו בעוד חצי שעה (בערך בתשע נראה לי), אחרי שעברה כבר שעה וחצי או שעתיים, והיא לא ענתה לי לסלולארי, החלטתי לראות אם היא כבר יצאה ממנו כפי שאמרה, התקשרתי שוב לביתו ושאלתי אם סיון יצאה או שהיא עדיין אצלו. הוא אמר שהיא בדיוק יצאה, אז ניצלת את ההזדמנות ושאלתי אותו מספר שאלות.
שאלתי אותו מה טיב מערכת היחסים בינו לבין סיון. הייצור המחליא הזה שאל אותי אם אני רוצה לשמוע את התשובה בעברית או באנגלית, הואיל ואנחנו בישראל, השבתי שבערית, הוא אמר "ידידים" המשכתי "ובאנגלית?" הוא אמר FRIENDS, המשכתי ושאלתי אותו שאלות אישיות על חייו, על מנת להכיר אותו יותר טוב, אבל אז הוא אמר שהוא לא רוצה לענות וסגר את הטלפון.
התקשרתי לבית של סיון, אמא שלה אמרה שהיא לא חזרה עדין, אבל שהיא אצל חברה שלה וציינה את שמה של אותה חברה (דבר שכאמור לא היה נכון, כי הרי בודאות דיברתי איתה אצל אותו יבגני). אמרתי לאמא שלה שהיא לא אצל אותה חברה, וכאשר היא שאלה אז איפה היא בדאגה, השתי בבכי שהיא אצל מישהו בשם יבגני.
אח"כ דיברתי עם סיון שהגיעה לביתה אחרי הרבה זמן בגלל עבודות בכביש, והיא שאלה אותי בעצבנות מה עשיתי אחרי שדיברתי איתה. השבתי שאמרתי לאמא שלה שהיא לא אצל אותה חברה שהיא סיפרה לה שהיא אצלה, היא שאלה אותי אם זה הכל והשבתי שגם התקשרתי ליבגני לראות אם היא יצאה, היא שאלה אותי על מה דיברתי עם יבגני ואמרתי לה פחות או יותר את תוכן השיחה.
היא סיפרה לי שהוא התקשר אליה מפוחד ושהוא חשב שאני מטורף שעשוי לבוא ולחסל אותו, זה מאוד שיעשע אותי, כי הרי זו ממש לא היתה הכוונה, אלא באמת רק רציתי לברר פרטים על טיב מערכת היחסים בינם ומעט פרטים על הבחור שסיון מסתובבת איתו לא מעט (ובאותו יום שהגעתי אליה לראשונה לאחר שנפרדנו, נפגשנו בעזריאלי, לאחר שהיא הסתובבה איתו שם, או היתה אמורה להסתובב איתו (מבירור שעשיתי אח"כ).
מאז עברו כבר כמעט חודשיים, סיון עדיין מתרועעת עם יבגני, מצד אחד זה פחות גרוע כעת כי היא מספרת לי קצת יותר דברים, אולם עדיין קיימים סודות שסיון לא מספרת לי עליהם (והכוונה לסודות כמו אני הולכת "לטייל" אחזור בשעות הקטנות של הלילה ולא אומר לך עם מי).
במהלך התקופה הזו, היה עוד סיפור מעניין, יום אחד אחד, אמרתי לסיון שיבגני רואה את מערכצ היחסים בינו לבינה בצורה קצת שונה ממה שהיא רואה, בדיוק באותו מובן שאותו אחד דיבר איתה עליו כחודשיים לפני (בצורה קצת יותר רומנטית). אמרתי את הדברים לאור ההודעות שקראתי שיבגני כתב לה ולאור העובדה שבסופו של דבר, מתחת לכל מעטה הרגישות אני גם זכר, ולצערי אני יודע כיצד הראש של זכרים פועל).
יום למחרת, סיון התקשרה אלי ואמרה לי שמה שאמרתי לה נכון ושמעבר לסימנים שאני ראיתי והיא לא הבינה, הוא גם דיבר איתה על זה קצת יותר מפורשות.
אבל סיון, לפחות על פי מה שידוע לי, לא מעוניינת במערכת יחסים בשלב זה של חייה וכך מצאתי את עצמי מנסה למצוא ליבגני שידוך (ואם יש מישהי די נמוכה שחובבת ספרי פנטזיה ונמשכת לגברים בגובה מטר ושישים , בני 22, ממוצא רוסי, מעדיפים לדבר אנגלית ועדיין קשורים בקשר כלשהו למשרד הביטחון שהוא לא מילואים אז היא מוזמנת להודיע לי על כך ואולי יקרה הנס ואני אשדך זוג בפעם השניה השנה).
וכפי שאמרתי המצב כיום הוא שאני לא דואג בקשר ליבגני (בהקשר של קשר רומנטי עם סיון כמובן), לפחות לעת עתה, אבל עדיין ההעלמויות האלו של סיון, החללים שיש לי בידיעות לגביה משגעים אותי.
כפי שכבר רשמתי, בערך בחצות, התקשרתי לסיון, היא לא אמרה לי איפה היא, למעט העובדה שהיא לא בבית, כאשר התקשרתי כעבור שעתיים היא השיבה לי שהיא עייפה והולכת לישון, על אף שהיא לא נשמעה עייפה.
אני משוכנע שגם במקרה הזה, הראש המעוות שלי יוצר כל מיני קשרים דימיוניים בין סיון לבין אנשים אחרים, אבלאני חייב לציין שזה מטריד אותי ואני לא יודע כיצד אמשיך ככה.
אני רוצה שנחזור להיות יחד, כפי שהיינו פעם, אבל אני יודע שלפחות בשלב זה היא לא רוצה, כך שאני מנסה לא להציק לה בנושא.
לו רק היתה בידי היכולת לדעת קצת יותר, אולי הייתי יכול להתמודד עם המצב טוב יותר, אבל המצב הוא כזה, כך שאני עובד עצות ואני באמת מקווה שהתקופה הכל כך גרועה מבחינתי תחלוף.
על אף שכבר חודשיים אני לא במערכת יחסים, אני עדיין מרגיש מחויבות עצומה לסיון, הן בעניין חוסר הרצון שלי לרעות בשדות זרים והן בעניין דאגתי לשלומה של סיון (היא לא מבינה שאני מתקשר אליה בלילה, הרבה פעמים זה כי אני חושש שאולי קרה לה משהו נורא, כמו תאונה חלילה וחס) ולכך שהיא עדיין אוהבת אותי ולא עושה דברים שלא הייתי רוצה שתעשה בלי שתספר לי עליהם (ובאמת, אני אהיה מוכן לקבל כל דבר שסיון תעשה, בתנאי שהוא לא יבוא בהפתעה גמורה שתתגלה לי שלא על ידה, כפי שהתגלה לי הסיפור על אותה הצעה בחודש מרץ השנה בחוף הים בהרצליה.
טוב, אני כותב את הדברים הנ"ל כבר במשך יותר משעתיים, בדרך כלל אני כבר בחלום השלישי או הרביעי שלי בשעה הזו ועדיין אני לא עייף ומלא המון תחושות וחוויות מחודשיים האחרונים, שהיו הקשים בחיי (אפילו יותר מאלו שאחרי מותו של אבא שלי) ואני יודע שאני יכול לכתוב על כך ספר שלם.
אבל אני אעצור את עצמי בשלב הזה, הן משום, שלפחות בשלב הזה אני מרגיש שכתבתי את עיקרי הדברים והן משום שאני חייב ללכת לישון על מנת לא לשגע את השעון הביולוגי שלי לחלוטין.
הדברים שכתבתי היו באמת קשים וטראומטים עבורי, ובמשך זמן הכתיבה, התלבטתי רבות אם לפרסם או לא לפרסם אותם, ולבסוף כפי שניתן לראות, החלטתי כן להעלות את הדברים לרשת, על מנת שאולי עוד אנשים שנמצאים או ימצאו במצב שלי, ידעו שהם לא לבד.
זה שכלפי חוץ אני נראה הרבה פעמים שמח, לא אומר שאני לא שבור מבפנים.
אז אני מסיים כאן, שוב עם עיניים מלאות דמעות ואני מניח שעוד כמה דרות אני ארדם, לבד ועצוב בלי סיון שתהיה כאן ותתמוך בי בשעותי הקשות.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
