בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מילה חדש בעברית

טוב, העליתי רעיון למילה חדשה בשפה העברית.

יש אנשים שהם אינטלקטואלים, כלומר יש בהם אינטלקטואליזם, כלומר לפי אבן שושן "הערכת השכל בתורת הכוח הרוחני הנעלה ביותר".

ויש אנשים שהם אינט-עלק-טואלים, כלומר הם אינטלקטואלים רק בכאילו...

על מחשבות ורעיונות

יצא לי להרהר לאחרונה באלו מצבים אני מתיישב לכתוב שיר ובאלו מצבים אני מתיישב וכותב סיפור.

אחרי הרהורים לא מעטים וניסיונות לנתח מה מביא אותי לכתוב כל אחד מסוגי היצירה השונים, הגעתי למסקנה הבאה:

כאשר אני מעוניין לבטא רגש מסויים, אני כותב שירה.

כאשר אני מעוניין לבטא רעיון מסויים, אני בוחר בז'אנר הסיפורי.

כנראה שיותר מידי רעיונות אין לי, מפני שבעיקר אני כותב שירים...

המלצה על בלוג

היצף הבלוגים בישראבלוג, מביא לכך שהסיכוי של בלוג חדש לפרוח, טוב ככל שיהיה הוא קטן. הואיל וסה"כ אין לאף אחד מאיתנו את היכולת לקרוא את כל התוכן שאפילו אתר בלוגים אחד, עם מספר בודד של אלפים, של בלוגים פעילים, ודאי שלא כל הבלוגים בעולם ובוודאי שלא כל אתרי התוכן בעולם, החלטתי לחזור למשהו שעשיתי לפני זמן די רב, להמליץ על בלוג חדש יותר.

הבלוג "שגיא נאור" של שגיא ב. הוא בלוג ביקורת שהגעתי אליו על ידי בקשת הצטרפות לטבעת "בלוגים לוחמים" (הקטגוריה בלוגים לוחמים אגב, אינה מאחדת יוצאי סיירות ויחידות קרביות, אלא אלו שכותבים על נושאים במטרה להשפיע על סביבתם). הוא עושה רושם של בלוג של מישהו שאיכפת לו (מעבר לאכפתיות של "כנסו, תגיבו, יש לי בלוג שווה").

אז תציצו ותחליטו...

השקט שאחרי הסערה

אתמול בלילה הלכתי לים.

יש לי מין תחביב מוזר כזה, אפשר לומר חולשה - ללכת לים, בעיקר בעיתות מזג האוויר המוגדר על ידי רבים כ"גרוע".

החורף היא העונה החביבה עלי, במיוחד אותם ימים ולילות קרים, במיוחד הלילות הגשומים, בעיקר סופות הברקים והרעמים מלאות הרוחות.

אז כפי שכבר אמרתי בפתיחה, התלבשתי טוב והלכתי לים. באופן לא מפתיע, לא היו כמעט אנשים בחוף. החניתי את הרכב ליד הקאמל (חוף דדו דרום) והלכתי לי שעה ארוכה עד חוף הכרמל (ומגדל חוף הכרמל הידועים לשמצה) ובחזרה, כשבדרך מידי פעם עצרתי והבטתי בים הלבן, מואר באור הלבנה במלואה שבצבצה מבעד לעננים בזמן שגלים חזקים הכו בעוצמה בחוף. היה זה זמן הגאות והגאות בשילוב עם הרוחות העזות הביאו את קו החוף קרוב מתמיד לטיילת.

בד"כ הטיילת נמצאת כעשרה מטרים מן הים ואתמול הים התנפץ על אבני הטיילת. סוכות המצילים היו כאיים תמירים בלב ים, הרחק מקו החוף החדש והזמני.

אי אפשר היה שלא להתרשם מהעוצמה שמזג האוויר החופשי הקנה לים ואורות הברקים שנראו במרחקים הפגינו עוצמה אחרת שמזג האוויר יכול להציג ובד"כ בוחר לחסוך מאיתנו את זעמו.

הים פלט כל מיני דברים מוזרים, פסולת שאנשים השליכו אליו, מי יודע מתי. הרבה צמחיה בשלבי גסיסה מתקדמים נפלטה לחוף. השמשיות שבד"כ אנשים מבוגרים יושבים תחת צילם בקיץ, היו בתוך הים.

כאשר הלכתי אתמול והגלים העזים הכו בחוף לידי, לא יכולתי שלא להיזכר בתחילת ספטמבר האחרון, עת טיילתי במייג'ימה (MIYJIMA), אי קטן וחביב באי הונשו שביפן שנמצא כשעה נסיעה מהירושימה ועוד כרבע שעה הפלגה במעבורת.

במייג'ימה, האי שידוע בשער שעל המים, ביקרתי עם בחורה גרמניה בשם לינה שפגשתי יום קודם לכן ונתקענו יחדיו בתחת הרכבת של הירושימה, בזמן שטייפון בעוצמה 16 השתולל בחוץ, הפיל עצים וניפץ שלטים.

הואיל והטייפון הכה גם במייג'ימה, כאשר ביקרנו באי, יפנים רבים שקדו כמו נמלים על תיקון הנזקים שהותיר אחריו הטייפון (בעיקר המון צמחיה פזורה בכל מקום, עמודים שבורים ואפילו מקדש אחד שנפגע בצורה משמעותית). לא יכולנו לטייל בכל המקומות שרצינו לטייל בהם באי, הואיל וחלק מהשבילים היו חסומים בשל עצים שקרסו.

בכל מקרה, הטיול בחופה של חיפה הזכיר לי מאוד את אותו יום לפני כחודשיים וחצי ביפן.

זה גם הזכיר לי עוד אירוע אחר מחודש פברואר השנה, באותו מקום, אבל אני מעדיף לא להזכיר אותו בפורום זה, על אף שהוא היה אחד הלילות הקסומים שהיו לי בשנה האחרונה ובכלל. כאשר אני חושב על אותו לילה, קיבלתי החלטה שעד היום משפיעה עלי, לטוב ולרע.

נחמד לקבל את ההחלטות האמיצות, דווקא באותם לילות סוערים, המעוררים את הרגשות מחד ומשקיטים את הנפש מאידך.

טוב, מספיק לרשום גיבובי דברים בלתי נהירים לכלל, אני מביא כאן שתי תמונות ממייג'ימה, האחת תמונה שלינה שלחה לי של המקדש שניזוק בקו החוף והשניה תמונה שאני צילמתי, של צמחיה שנפלה על אחד השבילים, שמאוחר יותר התגלה כחסום לחלוטין בעקבות הסופה הקשה שפגעה יום קודם לכן.

MIAJIMA ביום שאחרי הטייפון של ספטמבר 2004- צולם על ידי

מקדש פגוע ב-MIAJIMA, ספטמבר 2004, צולם ע"י Lena Schnabl

הגוזל עוזב את הקן (תודה לאל)

לסיום, אני רוצה לשלוח ברכות לבחור בשם אלכס פולונסקי שהחל ממחר יהפוך לחלק אינטגראלי של צה"ל (שיש הטוענים כי מדובר בראשי תיבות של "צבא הכיבוש לציונים"). למיטב ידיעתי אלכס לא מרוצה מהשיבוץ המיועד לו (הוא מ-8% שלא הביעו מוטיבציה לשרת בקרבי) ומעוניין להיות צלם או כתב צבאי.

אני משוכנע שיהא שיבוצו אשר יהא, בעוד שנתיים וחצי אלכס יריח את הסוף ולא ירצה להשתחרר, מה שיוביל אותו לחתום קבע לשנים ארוכות ולגמור את הקריירה כרס"ב שפעל למען בטחון המדינה...

בקיצור, שיהיה לאלכס בהצלחה (ושיפרש את זה כיצד שמתחשק לו) ולכל שאר בית ישראל ופלשתין שבוע טוב.

(וגם לשאר הבתים בעולם, לא יפה להתייחס רק לארץ ישראל המנדטורית)

אלעד

אלכס פולנסקי - ילד בן 16 שצה"ל בחר לגייס