| 7/2003
המשמר האזרחי (או פוסט לעידוד ההתנדבות)
לא הייתי מגדיר את עצמי כאדם טוב, אולם יש כמה ערכים אשר נראים לי חשובים ואני מנסה לשמור עליהם.
אחד מאותם ערכים שאני רואה לנכון לקיים אותם, הוא הערך התנדבות.
כאשר הייתי צעיר יותר, הדרכתי שלוש שנים בתנועת נוער, עזרתי לילד עם פיגור שכליי (מתישהו פרשתי כי הוא ואני לא הסתדרנו) ובכיתה י"א התנדבתי למשמר האזרחי.
אחרי כיתה י"ב פרשתי מהמשמר, בעיקר משום שחשבתי לעבוד בשמירה על חניון כלשהו (לא הייתי מעוניין לעשות את זה אם הייתי יודע מה כולל שירות צבאי לפני) ולהרוויח כמה גרושים, אולם הייתי מתחת לגיל 18 ולכן בחברת השמורה לחו אותי כלעומת שבאתי, משום שלטענתם "אין סיכוי שהמשטרה תאשר למי שלא מלאו לו שמונה עשר שנים לעבוד בשמירה" ואני נורא התרגזתי על כך שהמשטרה יכולה לקחת אותי לאבטח בחינם כל מיני דברים כאשר נוח לה ולהגיד שאני צעיר מידי בשביל משהו אחר שכרוך בתשלום.
מספר ימים לאחר שהשתחררתי, הרגשתי שגם לאור הקטסטרופה הבטחונית במדינה ולאור הקשיים שכוחות הביטחון נקלעו אליהם (בעיקר על רקע פרישתי מצה"ל :), החלטתי להתנדב למשמר האזרחי.
נכסנתי לתחנת המשמר האזרחי הקרובה למקום מגורי, אמרתי שאני מעוניין להתנדב, מילאתי כמה פרטים (בזמן שספגתי עשן מהשוטר שישב מולי ולא היה שוטר אחר שיעיר לו שהוא עובר על חוקי מדינת ישראל הנוגעים לעישון במקומות עבודה), ויצאתי לדרכי, מיד לאחר שנאמר שהם יחזרו אלי, אחרי שהם יבדקו אם אין לי עבר פלילי.
זה היה בתחילת אפריל השנה, בינתיים עבר הזמן, הספקתי לטייל באפריקה, לחזור, לעשות עוד כל מיני דברים ואז יום אחד צילצל הטלפון והזמינו אותי לבוא לשיחת הסבר למתנדבים חדשים לקראת סוף חודש יוני.
הואיל וכבר היו לי כרטיסי טיסה לגרמניה ליומיים אחרי, אמרתי שאני יכול עכשיו או רק אחרי שבועיים, אז שאלו אותי אם אינ יכול להגיע, השבתי בחיוב ועברתי תדריך מזורז, שכלל בעיקר קריאה של פנקס המתנדב.
שאלו אותי גם אני אוכל לבוא למטווח ביום המחרת, השבת שבוודאי, אולם יותר מאוחר התקשרו להגיד לי שהמטווח בוטל (אוי לא, לא יהיה לי נשק [ולמי שלא הבין, זו הייתה ציניות טהורה, משום שנשק זה דבר מסריח, בעיקר הקרבין של המשמר האזרחי]), כך שאני אאלץ לטווח בפעם אחרת ובינתיים הסיור הראשון שלי תוכנן ל-1 ביולי, יום לאחר החתונה של אחותי בשעות הערב.
הראשון ביולי הגיע, השעה הנקובה הגיעה, וכך גם אני הגעתי לבסיס המשמר האזרחי וחיכיתי.
חיכיתי, חיכיתי ומי לא בא?
כן, ייבשו אותי, לא היה שם אף אחד. מזל שלפני שהגעתי לשם, הלכתי וקניתי לעצמי גלידה מפנק בגלידריה סמוכה, כך שלא היה לי משעמם בזמן שחיכיתי.
אחרי עשר דות או רבע שעה פרשתי חזרה לביתי, כי חבל על הזמן שלי, לא?
אז הייתי מאוכזב, אבל לא ממש הטריד אותי שנשכחתי. פתאום, לפני מספר ימים, צלצל הטלפון בביתי, מעברו של הקו השני נשמע ה מתנדבת אחרת במשמר האזרחי שהודיע לי "ביום שני 21 ביולי יש מטווח, תתיצב ב...".
אויש, המילה הזו, תתיצב, איזו קונוטציה שלילית היא מעוררת בי, "צו התייצבות", "התייצב בשעה הייעודה", זה כל כך צבאי, כל כך עורר בי סלידה.
אבל הבלגתי על עוגמת הנפש שנגרמה לי מהמילה המצמררת הזו, הבלגתי על כך שכבר בפעם הראשונה שבאתי להתנדב, המשמר האזרחי דפק לי ברז, והלכתי אתמול למטווח.
למה הכוונה הלכתי?
הייתה לי הליכה של יותר מחצי שעה ברגל, כי המקום בו הייתי צריך להתייצב הוא די רחוק, ובא לי לעשות קצת ספורט.
הגעתי, מהר מאוד יצאנו משם לכיוו המטווח.
במטווח היו חמישה או שישה מקצים, אני הייתי באחרון.
אני מוכרח לציין שהמטווח מטעם משטרת ישראל, הרבה פחות מציק מאחיו הגדול בצבא ההגנה לישראל...
למי שזכורים המטווחים בצבא, חבורה של מיליון איש, באים וטווחים, כאשר הוראות הבטיחות כל כך נוקשות כך שהן לכשעצמן יכולות להרוג מישהו.
נכון, הבטיחות מעל הכל, אבל צריך גם לירות מתישהו...
ועל אף האמור לעיל על בטיחות בצה"ל, עדיין מטווח צה"לי הוא ארוע מפחיד, בו אתה יודע שאתה עלול לקפח את חייך, בעבור הטמטום של חבריך לנשק (חברים לנשק, עוד פנינה תוצרת לובשי הירוק).
אז כפי שציינתי, המטווח במשטרה הוא שונה לחלוטין, הרעיון אותו רעיון, פגיעה עם רובה במטרות רחוקות, אולם כל שאר הדברים שונים.
התדרוך אורך כחמש דקות ובכלל, הכל כל כך מהיר והרבה יותר כיפי מבצבא...
בצבא, איכשהו יודעים להפוך כל ארוע בעל פוטנציאל לכיפיות, למטלה - טיול צבאי - מטלה שצריך לסחוב בה נשק, להכין כל מיני דברים וכו', מטווח, מה שאמור להיות כיף, הופך לסיוט מתמשך, בקיצור, אפשר להגיד כי "בצה"ל יודעים איך להפוך כל כיף למטלה"...
ולסיום, אני רוצה לרשום כמה מילים שגם אשפיע על אדם אחד בהם, אני חושב שעשיתי את שלי (אויש, כמה שהמשפט הזה נדוש):
התנדבות היא דבר חיובי ואני ממליץ לכולם לעשות את זה, כי ברגע שאתה מתנדב לעשות משהו שאתה נהנה ממנו, אתה נוסף על תחושת ההנאה, מרגיש תחושה של יעילות, של תרומה לחברה, שאתה עושה משהו למען אחרים ולא רק עבור עצמך ובסופו של דבר זה גם תורם לך עצמך.
אז המשמר האזרחי הוא אופציה, אופציה לא רעה בכלל, בהתחשב בזה שבשעתיים בחודש אתה תורם את תרומתך הצנועה לקהילה.
אם כל אדם בישראל, היה תורם שעתיים בחודש לטובת הכלל, תחשבו כמה שעות תרומה בסך הכל היו מצטברות (למי שאין כך לעשות את החשבון, כ-12 מיליון כל חודש).
אני אגב כבר שכנעתי חבר להצטרף למשמר האזרחי, ובזמן הקרוב הוא אמור לבוא לאותו בסיס משמר אזרחי ולתנדב, אבל ברור שזו לא הדרך היחידה, אפשר להתנדב במד"א (מגן דוד אדום), אפשר להתנדב בכל מיני גני ילדים, בתי אבות, אגודות לאנשים במצוקה, צער בעלי חיים, אנונימוס וכמובן עוד עשרות אגודות, ארגונים שעושים מלאכה חשובה וכמובן שגם לא צריך אותם, בשביל לעזור למי שרואים שהוא זקוק לעזרה.
ולמי שלא יודע איך, אני מצרף קישורים לפורום המשמר האזרחי ופרום התנדבות בתפוז.
וזה היה סופו של פוסט לעדוד ההתנדבות, שאני בהחלט רואה כדבר מבורך וחשוב!
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
