בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

סוף שבוע טוב לכולם.

ודאי תהיתם מדוע בלוג זה לא התעדכן מזה מספר ימים.

הסיבה פשוטה ויותר גבירותיי ורבותיי, אין קאונטר ולכן בעצם אין סיבה לכתוב, הרי כולנו (ובכלל זה גם עבדכם הנאמן) קאונטרהוליקים אנונימיים ואם אין מונה כניסות לבלוג, אין בעצם סיבה לכתוב...

או במילים אחרות, לא היה לי יותר מידי זמן השבוע וגם בעצם עכשיו אין לי זמן, פשוט כתיבת שורות אלו מהווה תרוץ מצוין לא לעשות דברים אחרים, חשובים יותר, מפני שעליהם אני מקבל ציון...

ורק מספר מילים נוספות בהקשר תקיפת המונים, בדיוק לפני מספר ימים הכנסתי משמעות חדשה למילה האנגלית COUNTERATTACK.

בניגוד לפירוש המקובל - "מתקפת נגד", הסברתי את המילה כ"מתקפת מונים" (פרטים בסוף פוסט זה).

יכול להיות שאני, במילותיי הסטתי את ההמונים המשולהבים להפעיל הרצות ובכך לגרום ליריב חבוט להשבית את מערכת ספירת הכניסות לבלוגים השונים?

על המתייוונים החדשים והעיראקים העתיקים

כפי שבודאי לא ידוע לרובכם, אני עושה בחיי דברים שונים ומשונים. אחד הדברים האלה הוא עזרה לנוער מאחת השכונות היותר בעייתיות בחיפה. וכך מצאתי עצמי במהלך השבוע, נמצא באחד המרכזים הקהילתיים בחיפה, מסביר על חג החנוכה למספר ילדים, לא חשוב מאיזו עדה.

אחת הבעיות שנתקלתי בהן הייתה שהחומר הכתוב היחיד על חג החנוכה שהיה ברשותי היה חוברות הסברה קטנות בהוצאת "בית חב"ד" שאמנם היו צבעוניות, מנוקדות ומלאות איורים, אבל את התוכן בהן, מצאתי בעייתי.

לשם דוגמא, ניתנו בחוברת דגשים רבים מידי לדרכים המדייקות והמדוקדקות למצוות חג החנוכה שאולי מתאימים למסגרת העולם הדתית, אבל בוודאי לא למסגרת העולם החילונית (כמו השעה המדויקת בה מותר להדליק נרות, מה משך הזמן המינימאלי שנרות אמורים לדלוק וכדומה).

או למשל מאוד הפריעה לי העובדה ש"אמת סובייקטיבית" לגמרי, כפי שהיא נקבעה על ידי אנשים מאמינים, מוצגת לילדים כ"אמת אובייקטיבית", כלומר נתונים היסטוריים שאין לחלוק עליהם (למרות שמביני דבר יטענו שגם על עובדות היסטוריות ניתן ואף רצוי להתווכח, אבל כזכור, מדובר בברושורים מנוקדים לילדים צעירים מאוד).

לכן, הרגשתי צורך עז לעבור עם הילדים על מאפיינים שונים של חג החנוכה, כפי שהם מוצגים אליבא דבית חב"ד ולהוסיף להם פרשנות משלי, הסברים משלי וכמובן להוסיף עוד מידע שלמדתי במסגרות לימודי הדת החילוניים שלי, שמשום מה לא מוזכרים בפרוספקט שהיה ברשותי ואיתו נאלצתי לעבוד.

דוגמא מובהקת שאביא כאן, היא השוואת המציאות ההיסטורית של ניסיון ביסוס ההגמוניה היוונית בתקופת סיפורי נס החנוכה לניסיון ביסוס ההגמוניה האמריקנית בימינו. מבלי להרחיב כאן יותר מידי, אזכיר שבשני המקרים מדובר במעצמה של התקופה המדוברת, המנסה להכפיף את עמי העולם המוכר לתרבות ולערכים שלה.

הואיל ובישראל אנחנו צופים בדריסת רגל אמריקנית משמעותית, אבל לא בסכסוך אלים כפי שמדובר בסיפורי חג החנוכה ולכן הרחבתי מעט את הדוגמא האמריקנית העכשווית מיחסי ארה"ב-ישראל, לפעילות האמריקנית בעיראק מאז תחילת שנת 2003.

ארה"ב מנסה לכפות (כמובן במטרות צודקות) את הדברים שטובים לה, מבלי להתחשב כמובן יותר מידי ברצונות המקומיים. כפי שהיוונים לא התנגדו שהיוונים ימשיכו לעבוד את האלוהים שלהם, בתנאי כמובן שיעבדו גם את אלי היוון הנפלאים (הם כה נפלאים עד אשר גם היום רבים כל כך סוגדים לעושר התרבותי הגלום במיתולוגיה היוונית) ולכן, כך על פי סיפורי חג החנוכה, הכניסו היוונים פסלים לבית המקדש, כך גם האמריקנים כיום לא מתנגדים שהעיראקים ימשיכו לעבוד את אללה וימשיכו במנהגיהם השונים, בתנאי כמובן שיפתחו "דמוקרטיה ליברלית", "שוק חופשי" וכמובן יפתחו סניפים רבים של מקדונלדס, על מנת שגם העם העיראקי יוכל לטעום את מוצר הדגל של התרבות האמריקנית הנאורה.

אין בכוונתי כמובן לפגוע באמריקנים או ביוונים, בעיראקים או ביהודים, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהסיפור של חג החנוכה הוא למעשה סיפור עכשווי.

וכפי שכבר קבע פילוסוף גרמני בן המאות הי"ח והי"ט, גאורג וילהלם פרידריך הגל שמו (קישור עלוב בעברית, קישור מפורט באנגלית), כל עם נמצא ברמת ההתפתחות המדינית המקסימלית שלו בהתאם לרוח הזמן שלו ולכן כל ניסיון של כפיית מערכת מדינית חיצונית לא מתאים וסופו להכשל (מה שלא מתאים לדוגמא של יפן לאחר מלחמת העולם השניה, אבל נעזוב זאת כעת).

ורק לסיום, לחיזוק הנקודה שלי, אספר עוד דבר אחד על החוברת החב"דניקית שקראתי והסברתי לאחרים. בין כל הסיפורים באיגרת של חב"ד לחנוכה, היה סיפור שנועד להסביר מדוע אוכלים לביבות גבינה בחנוכה (הסבר שלי - הלובי של יצרני החלב לא הסתפק בחג שבועות), על אישה שהאכילה את "המצביא היווני" (לא מצוין איזה, כי היה רק מצביא יווני אחד לאורך כל ההיסטוריה) בגבינה מלוחה, דבר שהצמיא אותו מאוד. היא השקתה את הבחור באלכוהול וכאשר היה שיכור כלוט, חתכה את ראשו והציגה אותו למנהיגי היהודים.

אכן סיפור נפלא ומרגש שכולם יסכימו אותי שבהחלט לא מתאים להיכנס לפולקלור של אומה המדגישה את היותה נאורה ובטח ובטח שלא להיכנס לסיפורי הילדים של אותה אומה.

אבל הואיל והסיפור כן נכתב וכן פורסם, דווקא בתקופתנו, דווקא בפרוספקט שנוצר על ידי גוף דתי ונועד לחלוקה לדור הצעיר, האם אין זה מן הראוי לעשות אנלוגיה למקרה אחר, דומה, גם כן בתקופתנו, גם כן בחסות הדת?

אני מתכוון כמובן למה שאנו מכנים כיום ברבריות אסלאמית. אותם זרים מערביים שנחטפים בעיראק על ידי כנופיות ומוצאים להורג, שלא נאמר נשחטים לעיני מצלמות הטלוויזיה.

האם קשה לראות את הקשר בין הדברים?

אני מוכרח לציין שהייתה לי זו הפעם הראשונה בה שמעתי על "סיפור הגבורה" של אותה אישה יהודיה אמיצה שערפה לבדה את ראשו של "המצביא היווני". אני מימי לא התחנכתי על כך שמעשה עריפת ראשו של אויביך בשנתו הוא מעשה הרואי ומוצדק.

כמובן שלא כל הסיפור עליהם גדלתי הם יפים, גם סיפורים דתיים אחרים אינם תמיד הומאניים, אבל דווקא לאחר שהבאתי את הדוגמא העיראקית-אמריקנית, אני תוהה האם קיים סיכוי שבעתיד, אולי בעוד שנים, נחזה בישראלים שכורתים ראשי כופרים, הכל כמובן בשם "הדת הזכה והטובה" שהינה "דת שוחרת שלום ואהבה", מפני שכיום, בינקותם, הם ניזונים מסיפורי חנוכה ברבריים?

כמובן שכזה קשר כזה יהיה קשה להוכיח מדעית, אבל בהחלט ניתן לדבר על קרקע פורייה לתופעות כאלו שייקרו.

ברית הרשעים

יתכן ועולם העסקים רעש בשבוע האחרון, יתכן ולא.אבל גם אם כן, ודאי שלא היה זה בגלל העסקה הזו בה חברת אינטרנט זהב רכשה את חברת אקוונט.

תזכורת מי היא אקוונט - חברה שלפני כשנתיים הונתה מאות גולשים כאשר הציעה להם לעבור בחינם לאינטרנט המהיר ובתמורה נתנה להם חיבור בפס איטי במיוחד שהביא לניתוקים רבים ותסכול רב.

את הכסף אגב, עשתה בכך שהשאילה במחיר סמלי של כמה מאות שקלים מודמים ולאחר מכן, כאשר גררה לקוחות זועמים מכל קצוות הארץ להחזיר את המודם, גבתה כספים על כל מיני כבלים שלא הוחזרו (משום שלא סופקו).

(דברים ברוח דומה שכתבתי לפני שנתיים המספרים על נסיוני האישי עם אקוונט)

ואינטרנט זהב, בהנהלתו של אלי הולצמן, הבעלים של חוות מזור המייצאת קופים לניסויים. פה לא ארחיב את המילים, אלא רק אקשר לחומר בנושא מטעם האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים.

יופי של שילוב, אני מוכרח לציין. לא סתם בחרתי לידיעה הבהחלט לא מרעישה הזו את הכותרת "ברית הרשעים"...

נטע זר בלב התרבות

כתבה יפהפייה בטיימס המסכמת את סוגיית המאבק בין האסלאם לשאר אירופה, על רקע של אירוע טראגי שהתרחש ב-MARSEILLE שבדרום צרפת, בו קיפחה נערה צעירה בת גילי (23) את חייה לאחר שנסכלה באבנים מסיבות דתיות.

אחת הסוגיות החמות באירופה כיום היא כיצד יש להתייחס למיעוט הגדול של 13 מיליון מוסלמים החיים באירופה וכיצד יש להתמודד איתם.

3 מיליון מוסלמים (בעיקר ממוצא תורכי) בגרמניה, 5 מיליון מוסלמים (בעיקר ממוצא צפון-אפריקאי) בצרפת הם לא מיעוט קטן שאפשר להתעלם ממנו, במיוחד כאשר אותו מיעוט אינו מיעוט שקט המעוניין להיטמע בחברה בה הוא חי, אלא להיפך, מדובר בקבוצות גדולות של אנשים שחיים חיי התבדלות והם מנוכרים לחברה בה הם חיים, הרבה בזכות ההקשר ההיסטורי בו הם תופסים את המציאות העכשווית, לפיה הוריהם הובאו (או באו) לאירופה על מנת להיות כוח עבודה זול, על מנת שזה יחזיק את אותן מדינות עשירות ויעסוק בעבודות הדורשות כוח אדם זול.

הוריהם והם נוצלו לטענתם. הם לא באו לאירופה בהכרח מבחירה, אלא כתוצאה ממצב פוליטי-כלכלי שנוצר במדינות מהן שבאו שנוצר על ידי...

כן, על האירופים.

לא נראה לי נכון לקבוע אם גישתם צודקת או מוטעית, במיוחד כאשר לא הבאתי כלל את הגישה האירופית (על רגל אחת אומר שאותם אנשים הובאו כעובדים [לא עבדים] כי בארצותיהם הבלתי מפותחות היה רע ולכן גם מעמד אזרח לא מגיע להם, לפחות במדינות מסוימות, כמו גרמניה), אבל ראוי להבין שאכן מדובר בבעיה אמיתית אשר מידי פעם אנו זוכים לשמוע על רסיסיה, כמו למשל הירצחו של מפיק הסרטים האנטי-מוסלמים ההולנדי Theo van Gogh על ידי מוסלמים.

רבים אולי יגידו "מגיע לאירופים האלה", שיראו קצת מה המצב אצלנו. אני סבור ששמחה לאיד מסוג זה אינה במקום. בסופו של דבר אנחנו ניצבים בפני אותן בעיות, במינונים שונים ובתפאורה קצת אחרת, אבל כאמור, הבעיות הן אותן בעיות.

הניכור בין האוכלוסיה המוסלמית לאוכלוסיה הלא מוסלמית הוא תופעה גלובלית. אנו עדין לו בסכסוך ההינדי-מוסלמי בתת היבשת ההודית, בסכסוך הנוצרי-מוסלמי באירופה, סודן ובארה"ב וכמובן בסכסוך הישראלי-מוסלמי במזה"ת.

מה אם כן יש בו באסלאם, שהאנשים המאמינים בו באים בסכסוך אלים עם שכיניהם, ללא כל תלות במי הם אותם שכנים (לצורך העניין גם סכסוכים בין פלגים שונים, כמו השיעים והסונים הם סכסוכים דתיים שאפשר להכליל כסכסוכים בין שתי דתות שונות)?

אני מניח שאמנם קל מאוד להעלות את הטיעון שמדובר בסכסוך כלל עולמי בין האסלאם לבין שאר הדתות. כהוכחה לכך ניתן למשל להביא גם את הטיעון שהעלתי זה מכבר, על אותם סכסוכים בין מוסלמים לבין בני דתות אחרות ברחבי הגלובוס. אבל אני חושב שמדובר בסכסוכים מקומיים שהיו קיימים משחר ההיסטוריה, כאשר ההיבט הדתי פשוט מהווה טריגר.

אם נבחן למשל את הסכסוך הישראלי-פלשתיני, שהוא סכסוך טריטוריאלי-אתני לכל דבר ושני הצדדים נעזרים בממד הדתי על מנת להעצים אותו ולהפוך אותו לטוטאלי (בין אם זה שכנוע אנשים לבצע פיגועי התאבדות בתמורה לחיי נצח כקדושים בעולם הבא ובין אם שכנוע אנשים להישאר בחבלי ארץ נידחים, נתונים למתקפות בלתי פוסקות, מפני שמדובר באדמת קודש שניתנה על ידי הקדושה ברוך הוא ואסור לעוזבה).

או אם ניקח את הסכסוך בסודאן, בו מוסלמים לבנים מקבוצה אתנית אחת בצפון המדינה אוחזים במושכות השלטון, בזמן שבדרום שחורים נוצרים מנותקים ממנעמי השלטון.

וכמובן הדוגמא האירופית, של גידול באוכלוסיה המוסלמית שבעבר הייתה מיעוט באירופה הנוצרית (כמובן, מדובר בהפשטה של הדברים לצורך הדיון, כי הרי בתקופות שונות במקומות שונים באירופה, הייתה כבר קהילה מוסלמית גדולה, כמו בספרד בתקופות מסוימות, תורכיה עד ימינו וכו') וכיום היא עדיין מיעוט, אבל מיעוט משמעותי שרוצה לשמר את המסורת מהמקומות מהם הגיע וכמובן לקבל ייצוג לדעותיו ואמונותיו במדינה בה הוא חי.

בכל המקרים הללו מדובר בסכסוכים אתניים, סכסוכים כלכליים ומעמדיים. המרכיב הדתי משמש בהם חומר בערה, משמש קריטריון ברור להבדלה מלאכותית בין אלו שאינם שונים בהרבה, אבל הוא לא מרכיב דומיננטי.

יתכן ואף סביר להניח שלמסגרת הדתית יש השפעות הדדיות וניצחון מוסלמים במקום אחד, מעודד את מאבקם של מוסלמים במקום אחר, אבל לא הדת היא הגורם, אלא הדת היא התירוץ, הדת,באשר היא, מוסיפה חטא על פשע והופכת סכסוך שניתן לפתרון קל (זמני כנראה, מפני שיחסי כוחות משתנים וטעות לראות דברים כקבועים) לדברים שאינם ניתנים לפתרון, בשל היותם מאבק בין שני צדדים צודקים בצורה מוחלטת.

הסכנה היא לדעתי לא מהאסלאם, אלא מהדתיוּת באופן גורף. הסכנה היא באנשים שמאמינים בדתות (ולצורך עניין זה, דת אינה חייבת להיות אחת הדת המוכרות, אלא כל אמונה בכך שמי שמחזיק באותה אמונה הוא צודק במידה כזו שלא יוכל לוותר עליה בשום מקרה זולת מוות) ובכך הופכים לפטאליים.

במצב היפותטי בו העולם היה קיים ללא דת, לא היו סכסוכים דתיים. במצב בו אנשים לא יקבלו את הדת כדבר שהוא אמת מוחלטת וחובה לנהוג על פיו ולסור לדבריהם של נציגיו עלי אדמות (אימאמים, רבנים, כמרים וכדומה), יוכלו בני אדם להידבר האחד עם האחר בצורה כזו שיוכלו להגיע להסכמה בשל היותם שווים.

ואל תתנו למפגשי אנשי דת בני דתות שונות להטעות אתכם. הם לא מגיעים ולא יגיעו לעולם לדרך משותפת אמיתית. לכל היותר הם יגיעו לפשרה כזו שתאפשר להם ולהולכים אחריהם לחיות על מי מנוחות עד אשר ירגישו בטוחים להוכיח לצד השני שהם אלו הצודקים.

ואנקדוטה קטנה לסיום, שוב בקשר לדברים שמתרחשים באירופה. מצחיק קצת לקרוא על השורשים הליברלים הדתיים שמדברים עליהם במדינה כמו גרמניה, בה אמרו לאחרונה גורמים מחוגי הימין שעל המוסלמים להתאים עצמם אליהם אם הם רוצים להיות חלק מגרמניה (או בציטוט של אנג'לה מרקל [ANGELA MERKEL], מנהיגת מפלגת איחוד הנוצרים הדמוקרטיים בגרמניה : “Anyone coming here must respect our constitution and tolerate our Western and Christian roots.”).

זה לא שאני לא מכבד אותם. הרי כל מי שמכיר אותי יודע שאני סבור שגרמניה היום היא מדינה הרבה יותר סובלנית מרוב המדינות בעולם. פשוט מבחינה היסטורית, קצת קשה להתעלם שהשורשים הגרמניים הנאורים, לפחות בעבר, היו השמדה תרבותית והשמדה פיזית של אנשים...

מערכות יחסים

ובנימה קצת שונה. תמיד אני קורא או שומע על הצד שנפגע במערכות יחסים.

מעולם לא יצא לי לקרוא דברים או לשמוע זאת מפיהם של אנשים שלא נפגעו מבן זוגם לאחר שמערכת היחסים הסתיימה.

מוזר קצת העניין הזה. הרי מה הסיכוי שתמיד אפגוש בצד הנפגע ולא בצד הפוגע?

הרי זה מן הראוי שלפחות בחלק קטן מהמקרים אפגוש גם אנשים שיהיו הצד הפוגע, לא?

ובכן, מעבר לעובדה שהפוגעים בד"כ לא ששים לא ספר על היותם כאלה, אני חושב שבכל מערכת יחסים קורסת שני הצדדים פוגעים ונפגעים במקביל.

לכל בן אדם הרבה יותר קל כמובן להכיר בצד הנפגע שבו, לראות מה בן הזוג לא עשה בסדר פגע בו, אבל קצת יותר קשה לראות מה בפעולות שלך עצמך שעשית פגע בבן הזוג. הרי אתה אהבת אותו והתחשבת בעוד שהוא עשה דבר שפגע בך.

אז אני ממליץ (ואני מתכוון ליישם זאת באופן אישי) להסתכל תמיד גם על הצד השני. מה אנחנו עשינו שפגע בו. כיצד יכולנו למנוע את הפגיעה הזו. גם אם זה לא יעזור במאה אחוז, הרי שלפחות נדע שעשינו את המרב לנסות להבין מה לא בסדר באנו, כלומר הצד שאנחנו יכולים לשנות ולא בבן הזוג, כלומר הצד שרק הוא אחראי על השינוי של עצמו...

אם מבינים את זה, הרבה יותר קל לסיים מערכות יחסים ברוח טובה או טוב מכך, לא לסיים אותן ולהגיע לעמק השווה...

הדבר החשוב ביותר

מה הדבר הכי חשוב בחיי?

קראתי את דבריה של חברתי הטובה מיפן איה, על מהו הדבר החשוב ביותר בחייה.

איה ציינה מספר דברים חשובים, כמו השפה, כלומר היכולת לתקשר עם אנשים אחרים בצורה חופשית, כסף שמאפשר להגשים כל מיני דברים גשמיים, מודעות עצמית ובעצם כל כך הרבה דברים קטנים.

כן, יש כל כך הרבה דברים חשובים בחיים (ועוד יותר דברים לא חשובים) שקצת קשה לבוא ולהצביע על דבר אחד חשוב שהוא-הוא הדומיננטי בחיים.

המכלול הכולל אפוא, הוא הדבר החשוב בחיים. אם תיקח את אחד המרכיבים ולו הקטן ביותר, הרי שחייך ישתנו.

סביר להניח שבסופו של דבר, כל דבר שתיקח מחייך, ייווצרו חיים מקבילים שגם הם יהיו אופטימאליים עבור מי שחי אותם, אבל הם לא יהיו החיים שלך.

וכך, כל אותן חוויות מצטברות ואין אחת ולו השולית ביותר עולה על אחרת, גם זו שנראית המרכזית ביותר.

ובהקשר דומה, אני מפנה לדבריה של "שלוותא אברבנל" על האירועים והחוויות הקטנים שעושים את החיים ועל הכמיהה והרצון לשנות את אלו הנוכחיים.

הכנסת עושה גם דברים טובים

ברכות לחבר הכנסת רומן ברונפמן שהניח על שולחן הכנסת הצעה לטיפול בספאמרים.

בישראל קיימים הרבה חוקים טובים - למשל חוק למניעת עישון בקניונים, חוקים למניעת הלנת שכר ותשלום שכר מינימום.

הבעיה היא אי אכיפתם של אותם חוקים נפלאים.

נקווה שהחוק נגד ספאמרים ייאכף כמו שצריך.

יש מיליארד סינים שכורים

אני מוכרח לציין שהנתון שקראתי עליו בטיימס האחרון, לפיו בשנת 2003 מתו 6434 כורי פחם סינים בתאונות (על פי נתונים רשמיים של ממשלת סין, כי על פי הערכות ארגונים לזכויות אדם, המספר עשוי להגיע לכדי 20,000 איש) די הדהים אותי.

כל מי שהקראתי בפניו את הנתון הזה התבדח ואמר "גם ככה יש יותר מידי" או "בשבילם זה כמו שני הרוגים".

כמובן שמדובר בהומור, אבל הוא מראה זילות נוראה בחיי אדם.

בל נשכח שאותם שני מיליארד טון פחם (35% מתפוקת הפחם בעולם באותה שנה) שנכרו בסין בשנת 2003, משמשים גם אותנו.

למשל החשמל שמפעיל את המחשב בו אני כותב דברים אלו ואתם קוראים אותם (אם בכלל) מופק בחלקו על ידי פחם. גם אם הוא לא מיובא מסין, הרי שבעקיפין קנייתו מגדילה את הכרייה בסין.

או כל אותם מוצרי צריכה המיוצרים בסין, באותן ערים אפורות בהן לא ניתן לראות את השמיים, משתמשים בחומרי גלם הנחצבים שם. הסינים במקרה זה משלמים מחיר כפול - הן זיהום האוויר שפוגע בבריאותם ואיכות חייהם של מאות מיליוני אנשים והן אלפי ההרוגים מידי שנה בתאונות מכרות.

כפי שכבר ציינתי, המספר העצום הזה, שמהווה כ-80% מסך כל ההרוגים במכרות פחם בעולם מידי שנה הוא מספר שמעולם, עד לפני מספר ימים לא הייתי מודע אליו.

מבחינתי, חייתי בעולם מובן מאליו בו פחם מגיע באוניות מהמרחקים ותו לא...

חוסר ההתעניינות שלי קצת הזכיר לי קטע מהספר "עולם חדש מופלא" של האקסלי בו צריכת מוצר הצריכה היא העיקר ולא הידיעה של הכוחות הפועלים מאחורי הקלעים.

במובן מסוים גיליתי חוסר אכפתיות ואדישות שרק בדיעבד אני מבין שהוא נובע מהדחקה והרצון להנציח מצב שהוא טוב לי ורע לאחר.

בזמן שאני יושב בחדרי המחומם והמואר, במעמקי האדמה, בחושך וקור, עובדים פועלים סינים במחוז SHAANXI או בדרום סיצ'ואן, או פועלים שחורים בדרום אפריקה. כל אותם מקומות שהייתי בהם מעל לפני השטח, אך מעולם לא השכלתי לחפש את המציאות שמתחת לפני השטח, והם אלו שבעצם אחראים להכל, אותם אנשים שאני ובעצם כולנו חייבים להם תודה.

אותם אנשים שמסכנים את חייהם מידי יום (סכנה שאגב לא ניתן למנוע אותה לחלוטין, אבל אפשר לצמצמה באופן משמעותי, שכן תנאי הבטיחות בסין הם מתחת לכל ביקורת ולראיה מספר מקרה התמותה למיליון טון פחם שנכרים הוא 3.71 בסין, בעוד שהוא עומד על 0.040 בארה"ב ו-0.086 בדרום אפריקה), הם אלו שמאפשרים לנו לחיות חיי נוחות, שלא נאמר נהנתנות כאן.

ולא, הם לא הופכים להיות מיליונרים בעקבות עבודתם, לכל היותר הם מקבלים משכורת ממוצעת למדי בקנה מידה מקומי ומחפירה עד מאוד בקנה מידה עולמי.

וזהו להפעם, ברכות ליורש העצר הירדני החדש, בנו של מלך ירדן, הנסיך חוסיין בן העשר (כמה קל לזכור את שמות מלכי ירדן - עבדאללה, חוסיין, עבדאללה, חוסיין וחוזר חלילה...) שהחליף את בנו האהוב של המלך חוסיין המנוח והמלכה נור - חאמזה. ולא, אני לא רואה בכך דבר חיובי או שלילי, אלא רק צעד שמראה כמה משטר מלוכני הוא דבר שלא מתאים לתפיסת העולם שלי.

המשך חג חנוכה שמח.

אני שם כאן תמונה של סופגנייה שצילמתי שלשום לכבוד חג החנוכה ותמונה של דינה שהתלוננה שאין תמונות שלה באף אתר אינטרנט.

 אלעד

סופגניה עם ריבה (וסוכר על האצבע) לכבוד החנוכה

תמונה של דינה באינטרנט, כדי שלא תוכל לטעון שאין כאלה...