| 7/2003
סוף השבוע נגמר, אוף!
הפוסט הבא הכתב אתמול בלילה וישראבלוג מום מה החליט לשבות לזמן מה, אז אני מעלה אותו לרשת כעת.
הנה, חלף לו עוד שבוע וכמו המשפט הידוע, ששמעתי רק מהמ"מ בטירונות, "לכל שבת יש מוצאי שבת" והנה עוד שבוע חדש בפתח.
אני מוכרח לציין שהיה סוף שבוע נחמד ביותר, ביום חמישי סיון באה אלי, ביום שישי נסענו אליה והיום בערב חזרתי עם אמא שלי וחברה שלה, אחרי שהן היו בסוף שבוע בת"א (ואת הסיפור על השריפה במלון שלהן כבר סיפרתי).
והנה עוד כמה דברים שמתחשק לי לכתוב עליהם:
טבעול
ביום שישי, כמה שעות לפני כניסת השבת, נסענו סיון ואני לחנות המפעל של טבעול בקיבוץ לוחמי הגטאות, כי מלאי ההמבורגרים הצמחיים שלי נגמר והייתי צריך להצטייד בתחליפי בשר באופן דחוף.
קנינו מקלוני טופו (טעים) וקציצות גבינה ופטריות לעצמי, קציצות מרוקאיות צמחיות, קציצות גבינה ופטריות ונגיעות תירס וגבינה לסיון ולאחותי קנינו קציצות גבינה ופטריות (כן, גם לה), ושניצלוני תירס גם לה.
כך מצאתי את עצמי חותם על כך שאני מסכים שירדו מכרטיס האשראי שלי 320.36 ש"ח בתחילת החודש הבא...
טוב, אני מניח שפוסט לעידוד הצמחונות יבוא ביום אחר.
דבר אלי בפרחים
בדרך חזרה מלוחמי הגטאות, שמתי לב שבכל פינה נמצאים מוכרי פרחים.
כן, לפני כל חג ובערבי שבת, תמיד ממלאים את הדרכים בארץ אלפי מוכרי פרחים.
חשבתי לי, מה כל כך מושך בפרחים שאנשים רבים כל כך קונים אותם (והרי לא היו כל כך הרבה מוכרי פרחים, אם לא היו אנשים שיקנו אותם)?
אני מניח שהתשובה תמונה בניחוח שפרחים מפיצים ובמראה הצבעוני והיפה, אולם עדין אני חושב שמדובר במשהו קצת מלאכותי, הרי פרחים אמורים לצמוח באדמה ולא להיות נדונים למוות בתוך אגרטל.
זה די אכזרי ומאבד את כל המטרה, כאשר הפרחים הם באגרטל ולא בעדנית (ועדיף בגינה ואפילו, חס וחלילה בטבע).
עבורי, פרחים שנקטפו, מסמלים מוות. בלוויה של אבא שלי הביאו פרחים, אשר קמלו תוך מספר ימים, אולי כסמל לדעיכה ולרקבון של אנשים שמתו.
ואם כבר נזכרתי בפרחים בלוויה של אבא שלי, אני נזכר שהיו כמה וכמה זרי פרחים שהונחו על הקבר הטרי ביום הלוויה.
יום או יומיים למחרת, באתי עם חבר לקבר (כן, לא באמת נשארתי בבית כפי שנהוג, אני לא מאמין בזה), בעיקר כדי לצלם מצבות (על מנת שנוכל לבחור מתוך מבחר אחד לאבא שלי) וגם כדי לפקוד את הקבר.
כאשר הגעתי לקבר, נדהמתי לגלות שמתוך חמישה או שישה זרים גדולים (נו, העגולים האלו עם ההקדשה מארגונים גדולים, כמו ששמים כל שנה בהר הרצל) נותרו רק שניים...
כן, לא נעים, אבל בבתי הקברות יש אנשים אשר גונבים זרי פרחים מקבר אחד, מורידים את הכיתוב, שמים כיתוב משלהם ומניחים על קבר אחר...
איזו חוצפה, יש דברים שאפילו המצב הכלכלי הרעוע במשק לא יכול להצדיק, אני זוכר שבאותו עת זה די הרגיז אותי, למרות שהעצבות ותחושת האובדן, לא הניחו לי באמת להתעצבן, והעצבים הם יותר בדיעבד.
חדשות מהחוף המזרחי
אותו חבר שטס לפני מספר ימים לארה"ב ולא הספיק לנחות וכבר התקשר לשאול את אח שלי שאלות בקשר לאכסניה, הספיק להתקשר עוד כמה פעמים.
הואיל ובסוף השבוע הבית שלי נשאר ריק, הוא לא תפס אותנו כל הזמן, אבל זה לא הפריע לו לנסות ולנסות ועכשיו, לקראת לילה הוא התקשר ותפס אות אח שלי.
אז הוא מתחיל לעבוד במובינג (לא השיר של סופרגראס, אלא סתם עבודה בהובלות) בעוד כמה ימים ובינתיים בכל צעד ושאל, הוא מתקשר לאח שלי על מנת לשאול אותו שאלות מפגרות.
למשל היום, הוא התקשר כדי לספר שהוא עזב את האכסניה שהוא ישן בה (עשה צ'ק אאוט) וכעת הוא מסתובב ברחובות הארלם עם התיק הגדול על הגב.
איכשהו, הוא מצפה שאח שלי ממרחק אלפי קילומטרים יעזור לו למצוא דירה
אבל אח שלי הוא לא קוסם, ולמען האמת הוא אפילו לא כל כך מוצלח בלמצוא דילים זולים לחו"ל, כך שהרבה הוא לא יכל לעזור לו.
בסוף אחרי שאח שלי אמר לחבר (שלדדעתי ושמחתי, הפך להיות יותר חבר של אח שלי מאשר שלי) שהכסף שהוא מבזבז על שיחות הטלפון ממנהטן לישראל יותר גבוה מהכסף שהוא יחסוך אם יילך לאכסניה זולה יותר, הוא הבין ששיחה בינלאומית, זה לא שיחה לקצה השני של השכונה וסגר את הטלפון.
באמת, אני מאוד מעריך את העובדה שהוא טס לארה"ב, לבד, לעבוד בעבודה לא חוקית ללא רישיון (מה שאומר שאם יתפסו אותו, יגרשו אותו מארה"ב לכל החיים), עבודה פיזית קשה בתנאים מחפירים.
אבל, קצת עצמאות, אני בכל הטיולים שלי בחו"ל (והיו כבר איזה חמישה ללא ההורים) לא התקשרתי הביתה כל כך הרבה כפי שהוא התקשר לדבר עם אח שלי בשלושה ימים האחרונים!
טוב, אבל אני מניח שזה משום שאני לא ממש אוהב לדבר עם אף אחד מהבית שלי, משום שאני ערכתי טיולים בהם מראש ידעתי מה אני הולך לעשות פחות או יותר ומשום שבאופן עקרוני אני הרבה פחות תלותי.
הטכניון
טוב, הנה משהו שכבר איזה שבוע אני רוצה לכתוב ולא ממש מצאתי את ההקשר הנכון לכתוב אותו והואיל ואני לא רואה את ההקשר הנכון מגיע בקרוב, אז אני אכתוב את זה ללא כל הקשר:
"הטכניון הוא המקום היחיד בו אנשים עם משקפיים בעובי תחתית בקבוק עראק, מבט פוזל, שיניים עקומות ומבטא רוסי (ואין לי כלום נגד אנשים עם כל התכונות הנ"ל או חלקן) מרגישים בבית".
ואני כותב את המשפט הזה מתוך הסתובבויות אין קץ, אשר כל פעם העלו בי את המחשבה, מה היה קורה לו לא היה טכניון שהאנשים הדחויים חברתית האלו יבלו בו את זמנם?
אגב, לא כל מי שמכוער עם משקפיים, זה אומר שהוא חכם. סתם רציתי שתדעו.
מחכים למלאך, מלאך המוות
ועוד משהו שלא בדיוק ידעתי היכן לדחוף, בשבוע שעבר הלכתי בשכונה בשעות היום ומתישהו תפסתי שהשכונה שלי מפוצצת באנשים זקנים המחכים למות.
זה די עצוב לראות את אותן חבורות של זקנים, אשר יושבים יום יום על הספסל, מספרים באידיש על החיים העלובים שלהם ומחכים שיבוא מישהו ויגאל אותם.
גם כאשר אני מבקר בבית אבות בו סבתא שלי גרה, אני מוצא את עצמי שואל הרבה פעמים "בשביל מה?".
בפעם האחרונה שהייתי אצל סבתא שלי בשבוע שעבר, הבאתי מצלמת וידיאו והקלטתי את הווי המחלקה הסגורה שהיא גרה בה.
כל דמות שם היא קריקטורה בשר ודם, אנשים שבשל כל מיני מחלות הקשורות לזיקנה (דוגמת אלצהיימר) לא מודעים לדפיקות שלהם וחיים בעולם משלהם.
האינטרקציה בין אותם זקנים, יחסי הגומלין שלהם, מאוד מאוד מעניינים.
יצא לי לתפוס דרך עדשת המצלמה, כיצד אחד הזקנים חוטף לחברו למחלקה את ספל התה, רק לשם שעשוע, יצא לי לצלם אנשים במצוקות רגעיות המתחלפות תדירות לפרץ שמחה בלתי מוסבר.
זה מוזר, כי אני יודע שביום מן הימים יתכן וגם אני אהיה במצב דומה. אני מניח שלא יפריע לי שיצחקו עלי בשלב זה, כי בלאו הכי אני לא אבין, אבל גם כעת, אני לא חושב שיש פסול בכך שמישהו יצחק עלי בזיקנתי, הרי כולנו נגיעה לכך ביום מן הימים (אם לא נהרוג את עצמנו קודם), כך שגם עלינו יצחקו ולכן יש לנו זכות לצחוק על אחרים, לא כך?
במיוחד אם לא מדובר במשהו פוגע, אלא בצחוק אשר משמעותו ניסיון להתמודד עם עליבות החיים.
דמוס קרטיה
דמוקרטיה, שלטון העם (דמוס קרטיה) ביוונית.
יצא לי לקרוא מאמר די חביב אשרמטרתו למיטב הבנתי היא להעביר את המסר, שאנשים טובים מתרחקים מפוליטיקה, כך שמנהיגינו הם סוג ב', ברירת מחדל שכזו, של אנשים שלא בהכרח יודעים לנהל הכי טוב את העניינים, אבל הם אלו שהיו מוכנים לעשות את זה והיו אנשים טיפשים שבחרו בהם, בעיקר בשל תופעת העדר.
נטיית הלב היא להסכים עם מאמר שכזה, אולם כאשר חושבים על הדברים יותר מכמה שניות, מבינים שמנהיג של מדינה, נאמר ראש הממשלה הוא לא זה שקובע הכל.
יש הרבה מאוד גורמים בלתי נבחרים אשר משפיעים על הלכי הרוח, תקשורת, אנשים בעלי השפעה שלא חייבים לעמוד בראש המדינה על מנת שיתחשבו בדעתם והם יוכלו להשפיע על הדברים במידה רבה יותר מקולם בקלפי.
בכלל, עם כל החסרונות של השיטה הדמוקרטית, עדיין אני חושב שעדיפה דמוקרטיה על שלטון דיקטטורי, למעשה אני מאמין גדול בחופש. אמנם בני האדם רעים בטיבם, כפי שנאמר כבר בעבר, אולם עדיין החופש הוא דבר כל כך נפלא שרק כאשר מאבדים אותו (בצבא לשם דוגמה), מבינים עד כמה הוא דבר יקר.
אבל זו באמת בעיה עם כל הרוע שקיים בעולם, תמיד יקומו האנשים שירצו להרוס לאלו שיהנו מהחופש, תמיד יהיו את אלו שלא יסתפקו בחופש שניתן להם וינסו לגזול מהאושר של אחרים.
וכאן נכנסת הדמוקרטיה ושמה סייגים והגבלות על החופש של אנשים, ניתן לשלול את החופש, של אלו אשר פגעו בחופש, ניתן לשלול את החיים לאלו ששללו חיים של אחרים, ניתן לפגוע בממון של אלו שפגעו בשל זולתם.
הרעיון כל כך יפה והביצוע במחוזותינו כל כך כושל שזה גורם לחלק מהאנשים להרהר בדבר החזרה לדמוקרטיה.
זה די עצוב.
למעשה, גם הקומוניזם הוא רעיון שבתאוריה של מרקס ואנגל נשמע ממש טוב (אני באמת צריך לשאול מאחותי את המניפסט הקומוניסטי) ובפועל בני האדם הרסו.
אני מניח שמתישהו אני אקח על עצמי בתור פרוייקט למצוא שיטה אלטרנטיבית לדמוקרטיה שתהיה טובה יותר, אבל בינתיים אני מניח ששמירה על הדמוקרטיה הישראלית היא משימה חשובה יותר.
טיפש מכדי להיות נשיא
ואם כבר עסקתי בדמוקרטיה, הנה קישור לאתר חביב, אשר מטיל ספק בכישוריו של ג'ורג' בוש הבן להיות נשיא ארה"ב של אמריקה.
יש בו כל מיני סרטונים משעשעים, כמו ראמספלד (על משקל סיינפלד) ואחרים...
אז למי שימצא זמן, באמת אתר מומלץ (וטרם בחנתי את כולו).
וזהו, יכלתי לשבת ולכתוב עוד שעות, למשל על כך שאני לובש כעת את המכנסיים אשר לבשתי ב-28 באפריל, אותו יום אומלל בו נשדדתי בדרבן.
המכנסיים, אשר נחתכו על ידי האולרים של שני השודדים השחורים אשר ניסו לחפש את ארנקי (שהגיע אליהם תוך כמה שניות), עדיין עם כיס דגמ"ח אחד קרוע, אשר ביקשתי מאמא שלי לתפור והיא התעצלה לעשות כן.
אז הואיל ועבר כבר די הרבה זמן, החלטתי שאני לא אתקן את כיס הדגמ"ח הקרוע, על מנת שזה ישמש לי תזכורת לכך שצריך להיות זהיר ולא להסתובב בשכונות מפוקפקות של ערים מלאות פשע בדרום אפריקה, או כל מקום אחר בעולם.
ובינתיים, שבוע טוב לכל הקוראים וגם לאלו שלא.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
