בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בזכות ארכיון הסרטים הלאומי הבריטי, נחשפתי למספר לא קטן של סרטונים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים המתארים סצנות מחיי היומיום ברחבי בריטניה, האימפריה הבריטית וגם מעוד כמה מקומות אליהם הגיעו מטיילים בריטים.

אחד מהם מתאר מראות שגרתיים בלונדון בשנת 1903.

שגרתיים ב-1903 כמובן. ניתן לראות אנשים, רובם ככולם ילידי המאה ה-19, מתהלכים מבלי לדעת שעשור לאחר מכן תפרוץ המלחמה הנוראה ביותר שפרצה עד, מלחמת העולם הראשונה. לו היינו מצלמים את הסצנה היום, מי יודע מה תלד שנת 2021...

אני משוכנע שאותם שחקנים מכוח היותם עוברי אורח, לא שיערו שמאה ושבע שנים לאחר מכן, רבבות אנשים יתבוננו בשבריר זעיר מחייהם בהתפעלות...

ואכן, כל כך הרבה השתנה. אם יצא לכם לבקר בלונדון לאחרונה, ודאי שמתם לב שרוב רובם של האנשים כבר לא חובשים כובעים לראשם על מנת לסמל את מעמדם (ואגב כובעים, הכובעים הכהים של 1903, התחלפו בכובעים בהירים כעשור לאחר מכן).

נשים בורגניות לא מתהלכות ברובן עם מטריות ושמלות מגונדרות.

את האוטובוסים האדומים (אני משער שהם היו אדומים. בוודאי אוכל להגיד שבשנות העשרים האוטובוסים של לונדון היו אדומים, אבל הסרטון הזה הוא בשחור לבן) כבר לא גוררים סוסים...

עשור לאחר מכן כבר שלטו הרכבים הממונעים, אבל ב-1903 הסוס שימש ככלי תחבורה עיקרי, במושכו כרכרות. זיהום האוויר ממכוניות לא היה חריף כמו זה מבתי החרושת, אבל המדרכות ודאי הדיפו צחנת צואת סוסים.

פקקי התנועה ב-1903, כפי שניתן לראות היו בעיה גם ב-1903, ללא מכוניות. ולאחרונה בטקה הזכיררה לי לאחר שקראה ספר על ההיסטוריה של דבלין, כי החל מהמאה ה-16 דבלין הייתה פקוקה למדי ומתכנני העיר נאלצו להתאים את העיר לתנועה העולה וגודשת עוד הרבה לפני שהומצאה המכונית, כך שאלו שמתלוננים על התחבורה בעירנו כיום, לא שונים בהרבה מאבות אבותיהם...

מידי פעם, כאשר אני מתבונן בתמונות ילדותי, אני מתחיל לקלוט עד כמה זקנתי. בתמונות פורים ישנות, אי שם מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים, כל המכוניות נראות כה מוזרות. בקליפי מוזיקה משנות ילדותי התסרוקות היו מזעזעות, לפני ש, כך נדמה, המציאו את הג'ל לשיער בשנות התשעים...

ומאז ששמתי לב לכל השינויים הללו, לפני שנים מספר, מידי פעם אני טורח לתעד מראות עכשוויים. ובכן, אין לזה ערך כעת וכפי הנראה לעולם לא יהיה.

אולם מי יודע, אולי מתישהו, זה יצליח להעלות חיוך בפני אנשים שאת פרצופם לא אוכל לדמיין ובשפתם לא אוכל לתקשר.

ואגב, גם הפיקציה של שנת 1903 הייתה יפהפיה למדי, כפי שניתן לראות בסרטון עליזה בארץ הפלאות משנת 1903, הרבה לפני שוולט דיסני חשב ליצור סרט מצוייר.

אלו היו ימים בו סרטים וסרטונים היו יותר כהצגות תיאטרון. התלבושות המהודרות והמשחק ודאי היו מרהיבים עבור הילדים בעשור הראשון של המאה הקודמת, כפי שהם עשויים לעניין ילדים מהמאה העשרים ואחת.

אלעד