| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 7/2003
אבא לא בבית, כנראה שלא ישוב
לפני כמה דקות התקשרה מישהי ושאלה בנימוס אם אפשר לדבר עם אבא שלי.
השבתי בנימוס שלא.
היא שאלה אותי, מדוע לא והשבתי, כי הוא לא נמצא.
זה לא הספיק, היא התעקשה להגיע לחקר האמת ושאלה "מתי אפשר יהיה לדבר איתו?".
השבתי שכנראה שזה לא יהיה אפשרי ולאחר שהיא שאלה מדוע, השבתי "יש שאלות שפשוט לא שואלים".
לאחר שהבינה שהוא לא נמצא, היא שאלה אותי מה אני עבורו.
השבתי שבן. היא שאלה אם אני עובד, השבתי שלא ואני סטודנט.
היא שאלה אותי אם אני משלם מס הכנסה (שאלה קצת טיפשית, כי אנשים שלא עובדים, בד"כ לא משלמים מס הכנסה, כנראה שהיא התבלבלה בין מס הכנסה לביטוח לאומי - א,י), השבתי שלא כי אני חייל משוחרר.
אחרי שהיא הבינה שרק מאבא שלי כנראה תצמח לה הישועה, כי רק לו היא תוכל למכור את הבולשיט שהחברה שהיא עובדת עבורה מנסה למכור, היא חזרה ושאלה מתי היא תוכל לדבר עם אבא שלי.
בשלב הזה אני מוכרח לציין שנמאס עלי המשחק ושהיא כבר הפכה להיות מטרד של ממש.
לשאלה "מתי יהיה אפשר לדבר עם אבא שלך", השבתי "אני יכול לתת לך מספר החלקה שהוא קבור בה ותנסי לשאול אותו בעצמך".
באותו רגע כל הנחמדות שלה הסתכמה ב"טוב, שלום" וטריקת טלפון.
אני מוכרח לציין שאני חושבשלא יפה להשתעשע באנשי טלמרקטינג, הרי גם הם בני אדם ולכן מה שעשיתי אולי לא היה במקום (על אף שאם היא היתה קולטת את המסר שאני לא מעוניין לשוחח איתה וכנראה שגם אבא שלי לא ממש שש לדבר איתה, היתה נחסכת ממנה אי הנעימות).
אבל באמת, אבא שלי נפטר לפני שנה, שמונה חודשים ושנים עשר ימים וזה לא מפריע למועדוני לקוחות להפציץ אותו בפרסומות, לבנק לשלוח לו מכתבים (והרי הם יודעים שהוא מת), לסוקרים ולאנשי טלמרקטינג להתקשר אליו ועוד שלל הפתעות שאת חלקן הספקתי לשכוח ואני מניח שאת חלקן טרם הספקתי להכיר.
עלה במוחי הרעיון, להקים מין מאגר מתים שכזה, אשר שמותיהם ופרטיהם של כל מי שעברו מן העולם יופיעו בו וכך כל אותם מטרידים יוכלו להתעדכן מי כנראה כבר לא יזדקק לשירותיהם וכך גם הם יחסכו כסף רב המתבזבז על שיחות טלפון מיותרות וגם יחסכו הרבה עוגמת נפש מאנשים המנסים להתגבר על השכול.
אני מניח שאני אשמח להצטרף למאגר שכזה, ולו רק כדי שלא אהפך לקורבן של אותם "משווקים סדרתיים".
אני מניח שההצעה שלי לא כל כך ראלית, אולם זכורה לי הצעה נוספת שעלתה, למיטב זכרוני בארה"ב (ויכול להיות שעלה גם משהו דומה בישראל) לחוקק חוק אשר יחייב את חברות הטלמרקטינג להתקשר רק לאנשים אשר ירשמו מיוזמתם למאגר של אנשים המוכנים שימכרו להם מוצרים דרך הטלפון באופן אקראי.
ההבדל בין המצב היום למי שלא מבין, זה שבמקום שהחברות יוכלו להתקשר לכל מי ששמו מופיע במאגרים שלהם (וזה כמעט כל מספר טלפון במדינה, למעט מספר מספרים חסויים) הן יוכלו להתקשר רק לאנשים שירשמו למאגר כלשהו.
נשאלת השאלה מי יהיו אותם אנשים תמימים אשר יבקשו להכניס את שמם ומספר הטלפון שלהם למאגר, אני מניח שהם לא יהיו רבים, למרות שכפי שאומר הפתגם הידוע "פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים", ואני מניח שהרבה אנשים יכניסו את שמם לאותו מאגר, בהתאם לפיתויים שונים ומשונים, כפי שניתן לראות כיום באינטרנט אנשים המכניסים את שמם ותא הדואר האלקטרוני שלהם בהתאם להבטחות טיפשיות מצד בעלי אתרים שונים.
וזהו, אני מקווה שכבר יפסיקו להטריד אותי ואם זה לא ייעשה מצידם של המוכרנים, אני מקווה שזה ייעשה מיוזמתם של חברי הכנסת או אנשים שיבקשו מהם לעשות כן (עופר לנדא, ראה נושא למכתב לרשויות [הנה אני מחזיר על פוסט מלנקק של עופר]).
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
