| 7/2003
כמה סיפורים מהחיים (חלקם שלי וחלקם של אחרים)
ירד מהסוס
כריסטופר ריב, השחקן אשר גילם אתסופרמן מבקר בימים אלו בארץ.
לכאורה, עוד ביקור של שחקן הוליוודי מפורסם, אשר כמוהו כבר ביקרו בארץ הקודש בשנים האחרונות.
אבל כידוע, מדובר באדם מאוד מיוחד, אשר לפני כשבע שנים נפל מהסוס עליו רכב, הוא כמעט נהרג, אולם חייו ניצלו בנס ומאז הוא נותר משותק בכל
כופו.
על אף הנכות הקשה, השכיל ריב להתמודד יפה עם המצב החדש שנכפה עליו, הוא מקיים מסעות ברחבי ארה"ב ובעולם ומנסה לגייס תמיכה למחקרים בתחום
מערכת העצבים בזכות הכריזמה העצומה שלו ובזכות מי שהיה לפני התאונה.
אני חושב שמאבקו של ריב לחיות ולחיות בכבוד מעורר הערצה.
נכון, אני מניח שמאחורי הקלעים של מערכת יחסי הציבור המשומנת של הכוכב (יש לזכור שיש לו הרבה כסף לממןמערכת שכזו), קיים אדם שלא פעם אמר
נואש, ולמרות כל זאת, בתוכו קיים הזיק, אותו ניצוץ המפעם בכולנו, גם בקרב אותם אנשים דכאוניים שמהרהרים לא פעם על התאבדות, אני מדבר
על אותו כוח מיסתורי שגם אם אדם מאס בחיים, עדיין כאשר הוא ייגע בחפץ רותח הוא מיד יירתע לאחור (ויש אר יסבירו שמדובר באינסטיקט בלתי רצוני,
אך כאמור, לתפיסתי, זהו גם האינסטינקט לחיים ולכן כל כך הרבה אנשים מדברים בשבחם של החיים והחיים זכו למשמעות כה מיוחדת בכל כך הרבה
חברות).
בכל אופן, נחזור לריב, ריב נפגש עם כל מיני אנשים חשובים, עם נשיא המדינה, עם שר החוץ ועוד סוללה של כוכבים ומפורסמים, שלדעתי רצו
להגשים חלום ילדות ולהפגש עם סופרמן ועקב כך גם אולי לצבור נקודה לזכותם, על היותם אנשים חביבים המפרגנים לנכים.
נשאלת השאלה, כמה מתוכם היו נפגשים עם מר כריסטופר ריב, אם הוא לא היה כוכב סרטים, אם הוא לא היה מגיע לביקור בישראל על גבי רוח היותו
סופרמן שירד מהסוס, אלא אם היה מדובר בסתם פגוע חוט שידרה...
אין לי על כך תשובה חד משמעית, אני חושב שנכון וראוי היה שכל אותם מי ומי יפגשו עם ריב, אולם חשוב לזכור שנוסף על ריב, הנכה החביב, יש עוד
נכים רבים, קשיי יום, אשר קולם לא נשמע ובכל יום, אין מי שיסדר עבורם מלון מיוחד סוויטה מיוחדת במלון דן בת"א, אלא הם נאלצים להתמודד עם
תחבורה ציבורת שלא מתאימה במאה אחוז לצרכיהם, מקומות בילוי שרובם לא מתחשבים בהם, לצערי הרבה אנשים תופסים את אותם אנשים מוגבלים כמטרד
ולא כגיבורים וזה די עצוב לי.
ובניגוד לכריסטופר ריב
קראתי היום על כך שאם חד הורית החליטה לשים לאחרונה קץ לחייה, היא כתבה מכתב התאבדות אשר ביתה בת ה-12 קראה ושיכנעה אותה לא לשים קץ
לחייה.
אבל אז, החליטה האישה שעל אף תחנוני הבת, היא תנסה להרוג את עצמה, היא בלעה כדורים רבים וכך מצאה את עצמה במקום שכולו טוב, רק שהיה
מדובר בבית החולים ולא בעולם הבא...
אני שואל את עצמי שתי שאלות:
א. כיצד זה שהיא תתאבד, יעזור לבת שלה, שלכאורה היא מנסה לעזור לה?
הרי ברור שהמצב הכלכלי של הבת לא ישתפר פלאים כאשר האם תתאבד (אין איזה ביטוח שייתן כסף רב ליורשים של מישהו שבחר להרוג את עצמו בדרך לא
טבעית), מצבה הנפשי ידרדר ובכך לא רק שלא תעזור לביתה, אלא גם אולי תהרוס לביתה את החיים לגמרי.
מדובר באישה חלשה אשר משתמשת בתירוץ של דאגה לילדים ככיסוי למאיוס שלה בחיים.
ב. כיצד יש בעולם אנשים שהחיים שלהם כל כך קשים כמו כריסטופר ריב, אשר הם זקוקים לעזרה בפעולות הפשוטות ביותר, למשל אפילו שתיה, בעוד
אנשים אחרים אשר לא יוותרו על החיים שלהם בעד שום הון של העולם (דבר טיפשי בתחשב בכל שכל הון שבעולם לא יכול להשיב חיים), בעוד אנשים במצב
טוב לאין שיעור (ואינני יודע את טיב מצבה הגופני של האישהף אבל סביר להניח שמצבה טוב בהרבה משל ריב) מוכנים להשליך את חייהם כך סתם, בעבור
סיבה פחותה בהרבה (ואין אני מזלזל בסיבות אשר הביאו את אותה אישה לנסות להתאבד)?
אין לי תשובה חד משמעית לעניין, אני מניח שזה עניין של אופי שונה והשקפות עולם אחרות.
הפרה המשוגעת
הלכתי היום במרכז הכרמל עם אינגריד כאשר לפתע פתאום, הבחנתי בפרה.
הלכנו מהר לעבר הפרה, כאשר לתומנו חשבנו שמדובר בפרסומת לתנובה.
כאשר אמרתי שלפרה הזו יש שיער ארוך, היא הורידה את המסיכה ומתחת למסיכה התגלתה ילדה, סופר (סופר זה סוג של דלק) חמודה שהסבירה שהיא נגד פיטום אווזים (וכעת שאני חושב על זה, מה הקשר בין פיטום אווזים לפרה?) ובכלל הרג של חיות. כמובן שאני בתור צמחוני, הרגשתי קצת נבוך שלילדה בת 12 (היה מדובר בפרה צעירה) יש ערכים יותר נעלים משלי ואני רק צמחוני, אולם זה לא הפריע לי לספר שגם אני צמחוני וכך ניהלנו שיחה קצרה, על כל מיני אידיאולוגיות שונות בדבר ניצול בעלי החיים בעולם, ואגב כך העלתי את התאוריה שהאורז שמיובא לארץ, מקורו במדינות בהן מנצלים חמורים על מנת לחרוש שדות ולכן זה לא בסדר לאכול אורז (לרגע היה לילדה מבט מתנצל על כך שהיא אוכלת אורז).
בסופו של דבר חתמתי על עצומה נגד פיטום אווזים (הרי זה חשוב, לא?), נתתי את האי מייל שלי (יש לי תחושה שאני אצטער על כך) ואף אינגריד ואני תרמנו יחדיו חצי שקל, נגד פיטום האווזים המסכנים ותרמנו אף יותר כאשר הלכנו לכיוון הכרמלית, והפסקנו (בעיקר אני למען ההגינות) להטריד את הפרה המסכנה והטבעוני הכפר-סבאי (שגר בחיפה) שהיה עם הילדה-פרה.
ולסיום אנפץ שתי סטיגמות
עליתי על משהו גאוני בעקבות כמה אנשים שלומדים איתי :
"זה שמישהו ממוצא רוסי (נו, ברור שמדובר בעולים חדשים מבריה"מ לשעבר, הרי זה כינוי שהשתרש) לא אומר שהוא גאון במתימטיקה".
פשוט יש כזו סטיגמה שממש הרבה רוסים טובים במתימטיקה וזה קישקוש, כמו כל אוכלוסיה, גם בקרב העולים עובד פעמון גאוס המפורסם לפיו חלק מהאנשים מוכשרים מאוד בנושא מסויים, חלק ממש גרועים בו והרוב מאוד בינוניים בקריטריון אותו בחרנו להציג.
ואם כבר הזכרתי את זה, גם אנשים שיש להם שמות אנגלו-סקסיים, השם לא מהווה ערובה לכך שהם באמת טובים באנגלית.
למשל אני מכיר מישהו ששמו דיויד (כמו למשל דיויד ברוזה), כלומר הוא מתעקש שיקראו לו דיויד ולא דוד, דודו, דודי וכו'.
אותו דיויד, מסתבר, על אף שהוא גם בילה כמה שנים טובות בארה"ב, הוא, איך נאמר, לא בדיוק דובר אנגלית מלידה ולמעשה הוא לא סופר מצטיין באנגלית, כפי שהיינו חושבים לו רק שמענו את השם ולא הכרנו את הבן אדם.
וזהו, הנה סוף השבוע מתחיל.
מחר סיון באה אלי (אם כי קיים סיכוי שאני אבוא אליה במקום).
מחר חודש חדש ולכן כנראה שבפעם הבאה שאני אעדכן את הבלוג, העדכון יופיע בדף אחר (אלא אם מישהו קורא את הבלוג בפורמט RSS, פרטים בצד שמאל למעלה).
אז סוף שבוע טוב, תחילת חודש טוב לכל השאר.
לכל אלו שלא אוכלים בימים אלו בשר, בשל העובדה שכעת אנחנו בין ראש חודש אב לתשיעי בחודש, אני מחזק את ידיכם וממליץ לכם להמשיך לא לאכול בשר גם לאחר מכן...
בקיצור, שיהיה סוף שבוע רגוע ל-כ-ו-ל-ם.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
