לא אפרט כאן את כל בעיותיה של מדינת ישראל בתחומי העבודה (מובטלים רבים לצד עובדים זרים רבים או ניצול של עובדים זרם על ידי עשיית מעשים בלתי חוקיים כמו החרמת דרכונים, הלנה בתנאים-לא תנאים, הפקעת שכר ותשלום שכר נמוך מהמינימום בישראל).
כןאגע בעובדה שפועלים תאילנדים נהרגים ברצועת עזה, כאשר ברור שהסיבה היחידה שהם באים לעבוד במקום הזה היא שדובר במקום שישראלים לא רוצים לעבוד בו (עבודה קשה תחת צל הטרור) ועבורם הכסף שמקבלים - כמאה שקלים ביום, הוא כסף רב ששווה את הסיכון.
הו מאפשר להם חיים טובים יותר במדינתם ולעיתים הכסף הזה הוא פשוט הכסף שמחזיק את משפחתם במזרח הרחוק בחיים.
האם זו הציונות שתושבי גוש קטיף כל כך מתגאים בה?
האם הציונים החדשים הם תאילנדים?
כל כך חשוב לא לפנות את גוש קטיף על מנת לשמור על מקום עבודתם של התאילנדים?
האם קמפיין הטלאי הכתום וההצהרות הלוחמניות של אנשים כמו ולרשטיין מביעים פה לקבוצת אוכלוסייה גדולה, או קבוצה קטנה שמחזיקה פעולה רק בזכות פועלים בודהיסטיים?
מוזר שתאילנדים שהרבה פחות קרובים מבחינה דתית לכל מיני אנשים נחשבים כשרים וערבים נחשבים האוייב הגדול ביותר.
למעשה, זה לא באמת מוזר, סתם אירוני.
כתבה בעיתון הארץ על מקרה המוות האחרון של צ'יטלטדה טפ-אסא שנהרגה בגוש קטיף.