| 8/2003
יוליוס ואוגוסטוס קיסר ותלאות יום שישי בדרכים
על חודש יולי, חודש אוגוסט ואפילו על חודש פברואר
טוב, אתמול, לכבוד חודש אוגוסט הנקרא על שום אוגוסטוס קיסר, עלתה הטענה שיוליוס ואוגוסטוס קיסר, גנבו כל אחד מהם יום מחודש פברואר והסיפו אותו לחודש הקרוי על שמם (חום יולי אוגוסט) וכך נותר פברואר עם 28 ימים, בעוד ביולי ואוגוסט, יש 31 ימים.
אני מוכרח לדבר שמדובר בתאוריה מעניינת ומהכרותי (המצומצמת משהו) את הנפשות הפועלות, הוא נשמע סביר בהחלט.
החלטתי לבדוק את את הטענה ומה יותר טבעי מאשר לשאול את ג'יווס (מנוע החיפוש הכי מגניב ברשת ללא כל צל של ספק)?
אז שאלתי שאלה פשוטה באנגלית פשוטנ, מדוע בפברואר יש 28 ימים (why are there 28 days in february)?
ובאמת, התשובה שקיבלתי לא איכזבה, יוליוס קיסר אשר קבע את לוח השנה היוליני שהחזיק כאלף וחמש מאות שנים (למעשה גם כיום משתמשים בו, עם תיקונים קלים שהוכנסו בתקופת האפיפיור גרגוריוס), כלוח שנה בן 365 ימים בשנה, החליט לקרוא לחודשהחמישי על שמו (יולי היה החודש החמישי, הואיל והשנה הרומאית התחילה במרץ, באופן מאוד הגיוני, כי הרי מדובר באביב, תחילת ההתחדשות) והרי לא יאה שהחודש של יוליוס, שליטה של רומא לא יכיל 31 ימים ולכן נגנב לו יום מהחודש האחרון של השנה, פברואר וכאשר ממשיך דרכו אוקטבינוס (אוגוסטוס)עלה לשלון, אחרי הרצחו של יוליוס ("et tu brute"), הוא החליט שגם על שמו צריך להקראחודש בשנה הרומאית וכממשיך דרכו של יוליוס, מה מתאים יותר מלקבל את החודש שאחרי החודש שעל שמו, כלומר חודש אוגוסט...
אך אבוי, בחודש אוגוסט, היו רק 30 ימים, והאם זה יאה שבחודש שנקרא על שם אדם במעמד אל, יהיו כל כך מעט ימים?
מיד נגנב עוד יום מהחודש האחרון של השנה וכך הפך פברואר, החודש האחרון בשנה לחודש מאוד מיוחד, כי הרי יש בו רק 28 ימים...
לפחות הוא מיוחד בעיני, בתור הבן הכי קטן במשפחה, האחרון החביב...
והנה כמה קישורונים:
למי שרוצה לקרוא על לוחות שנה, מומלץ לבקר כאן (יש לוחות שנה שמישים כמו שנת ההיג'רה, הסינית, היהודית וכו וגם כאלו שכבר לא ממש בשימוש, כמו לוח השנה של המאיה, הצרפתי וכדומה)...
למי שמעוניין לקרוא על ההיסטוריה הרומאית, שהיא דבר מרתק ללא כל צל של ספק, כאן יש קישור לאתר תמציתי בנושא (ממנו לקוחה התמונה של אוגוסטוס)
חלאות יום שישי על הכביש
נסעתי היום למסגר את התמונה הנפלאה של רפאל שקניתי בדרזדן.
משום מה המיסגור אמר לעלות לי 190 ש"ח, שזה נראה לי די הרבה, אבל, מה לא עושים בשביל לקשט את החדר באמנות רנסאנס משובחת...
בכל אופן, בדרך למסגריה, הייתי עד לשני כלי רכב שנתקעו אחד בשני בצומת, ובמקום לפנות את הצומת ולהחליף ביניהם פרטים, הם פשוט עמדו במרכז הצומת ולא עשו הרבה, חוץ מלחסום את הצומת ולגרום לנהגים אחרים, ביניהם אני לעשות עיקוף משונה.
אני מניח שאחד הגורמים לתאונה, הוא העומס הנורא שיש ביום שישי בשעות הצהרים. פשוט מוזר איך כל כך הרבה אנשים, בוחרים לנסוע דווקא בשעות מאוד ספציפיות, בהן ידוע שהרבה אנשים אחרים בוחרים לעשות כן וכך כל הדרכים נחסמות. בשעות אחר הצהריים ביום שישי, הכבישים ריקים לחלוטין וזה יוצר קונטרסט מאוד מעניין, כך שאי אפשר להכליל את הנהיגה ביום שישי כדבר אחד, אלא צריך לחלקה לשניים ואף שלושה חלקים (בוקר-צהריים, ערב, שעות הלילה המאוחרות).
בכל אופן, הפקקים (למעשה הביטוי האנגלי Traffic jam המתורגם לעברית כגודש תנועה עדיף, כי התנועה לא עומדת במקום, אלא זורמת לאיטה) של יום שישי, גרמו לי לחזות בעוד תופעה מאוד אופיינית לישראל, ההתנהגות הישראלית ברמזורים.
על פי מה שמלמדים בבתי הספר לנהיגה, כאשר האור ברמזור ירוק והצומת לפניך חסום, צריך להמתין לפני הצומת ולא להכנס אליו.
אולם תאוריה לחוד ומעשים לחוד והרבה מאוד אנשים בישראל בוחרים לקחת את החוק כהמלצה לא מחייבת בלבד, הם נכנסים לצומת, נתקעים בו, בינתיים האור ברמזור מתחלף לאדום וכך הם לא מאפשרים לנהגים אחרים שרוצים לעבור בצומת לעבור וכך נוצר מעגל קסמים של פקקים ההולכים וגדלים, הרבה מעבר למה שהיה קורה לו כל אחד היה נוהג על פי חוק, ולא מצפצף עליו (שני ביטויים מגניבים מעולם הנהיגה).
זה דבר כמובן ידוע, אבל היום שמתי לב שיש אנשי חצי מנומסים, כאשר הם רואים את הצומת חסום, הם ממתינים לפני הצומתף גם כאשר יש להם רמזור ירוק, אולם, כאשר האור ברמזור מתחלף לצהוב, ישר הם לוחצים על דוושת הגז על מנת להתקע בצומת כאשר להם כבר יש אור אדום ברמזור וזה כדי שהם יחסכו לעצמם סיבוב המתנה אחד ברמזור.
במובן מסויים, האנשים החצי-מנומסים הללו, יותר מעצבנים מאלו שבלי חשבון נכנסים לצומת, בין אם הוא פנוי ובין אם לאו, כי אותם אנשים שממתינים שהאור יתחלף, יכולים לבחור שלא להכנס כאשר הם רואים אור אדום בעוד אלו שכבר נכנסו לא יכולים להשיב את הגלגל (עוד ביטוי מכוניות) אחורנית.
ובמובן מסויים, אני יכול להבין את אלו שנכנסים לצמתים חסומים, משום שתמיד מאחורי אדם טוב (כמוני למשל) הבוחר לא להכנס לצומת שהוא יודע שהוא עלול להתקע בו ברמזור אדום, נוהג אדם עצבני אשר יצפצף לנהג שלפניו שבחר לנסוע כחוק.
זו הסיבה שכל כך נהנתי לנהוג בגרמניה. שם ידעתי שכאשר אני עוצר במעבר חציה, אני ממלא את חובתי כנהג ולא מסכן את הולכי הרגל בכך שמישהו יעקוף אותי על גבי מעבר החציה, שם גם כאשר נוהגים 200 קמ"ש, שומרים ומקפידים על חוקי התנועה, דבר אשר כאן לא עושים גם כאשר תקועים בפקק, בגרמניה אנשים יורדים לשוליים על מנת שתעקוף אותם, גם אם הם נוהגים "רק" 180 קמ"ש בעוד שבישראל תמיד תמצא את אלו שנתקעים במסלול השמאלי או האמצעי, במהירות שמונים קמ"ש, כאשר מותר לנהוג 100. בקיצור, אני לא נהנה לנהוג באר., אלא עושה זאת באמת רק לשם תחבורה ממקום אחד למשנהו.
טוב, שיהיה סוף שבוע חלומי ובטוח בכבישים (למרות שאני מניח שבסופו של דבר נתבשר על כמות נכבדת של הרוגים בכבישים בסוף השבוע הזה).
שחודש אוגוסט, לא יהיה חם מידי (ואם הוא כן, אז אנחנו נלחם בו באמצעות מזגן).
ויאללה ביי.
אלעד
אוגוסטוס קיסר - האיש והחודש
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
