בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בקרוב, בעוד שיעור או שניים כמדומני, אסיים סוף כל סוף עם קורס הטאי צ'י המעיק שלקחתי על עצמי.

הוא כל כך מעיק שכאשר התבקשנו לדרג את הקורס, מתוך רחמים כלפי המדריך, הענקתי לקורס את הציון 2 ולא 1 (בכל מקרה זה ציון רע, אבל קצת פחות).

למי שלא יודע, טאי צ'י היא "אומנות לחימה" סינית דאואיסטית שהפכה להיות פופולארית במערב בשנים האחרונות, הואיל והיא שלווה, רגועה ואיטית.

עד כאן הכל נחמד. זו גם הסיבה שנרשמתי לקורס (הסיבה הנוספת היא כי לא הייתה אפשרות לקחת קורס בג'ודו או פינג פונג, שני ענפי הספורט שבאמת רציתי לקחת בהם קורס).

אולם מהשיעור הראשון, הבחנתי שמעבר לאימון הגופני האיטי והשליו, המאמן מכניס כל כך הרבה בולשיט, לפני השיעור ובמהלכו (מזל שמיד אחרי אני מסתלק ולא צריך לשמוע עוד "דברי חוכמה").

אין לי בעיה עם פעילות גופנית, באמת, מהקטע הזה אני נהנה. אבל למה לעזאזל צריך לבלבל במוח על "צ'י" (אנרגיה) שאנחנו אוספים מהסביבה תוך כדי עשיית הטאי צ'י או לדבר על ה"דאן טיין" (מרכז מסה), במקום למשל לדבר על אזור הבטן?

כמובן שהשטויות הסדרתיות המטופטפות לנו מידי שיעור, לא שכנעו אותי, אלא יצרו אצלי רגרסיה עמוקה גם לשאר הפעילויות במהלך האימון.

כמובן, שאני מנסה לקחת הכל ברוח טובה, כך שבכל פעם שמאמנו "הנערץ" מבלבל את המוח על "צ'י", אני פשוט מחייך, לעיתים אף נושף במהירות, כאות גיחוך.

אולם מסתבר שיש אנשים רעים בעולם. מעבר לסטודנטים שכן נהנים שאני מחייך לכיוונם ואלו שמתעטשים תוך כדי קריאת "אפ-צ'י", ישנם פנסיונרים זעפנים (לא כולם, יש כמה קשישות חביבות, אבל יש זקן נרגן אחד שכל הזמן עושה לי פרצופים מרושעים) שאחד מהם (הזקן הנרגן והזעפן) אף התלונן שאני מפריע לו במהלך השיעור...

כמובן שפשוט עברתי מאז לצד השני של האולם, לסביבה יותר תומכת ויותר מחייכת...

בחיי, איך אפשר ללכת לקורס שאף אחד לא מכריח אותך לקחת (במקרה של זעפני) שמטרתו להרגיע ולהוציא עצבים בצורה כזו קנטרנית?

בכל מקרה, יש גם פנים חיוביות לשיעורי הטאי צ'י האיטיים והמשעממים...

תוך כדי חיוך ותנועה איטית (וכמובן אגירת צ'י מנהרות דמיוניים), יוצא לי לחשוב מחשבות שבשום מקרה אחר, כנראה לא הייתי חושב אותן...

למשל, הגעתי למסקנה (המתבקשת) שאם אתה נמצא באולם עם עוד 20 אנשים וכולם עושים דבר מטופש (למשל, להתאמן טאי צ'י), זה לא הופך את המעשים שלך לפחות מגוחכים...

כן, כאשר אני מתאמן טאי צ'י, לא עוזרת לי העובדה שבאותו רגע נתון נמצאים איתי עוד 20 אנשים שעושים את אותה תנועה מטופשת, אין זה הופך את התנועה לבלתי מטופשת, אלא אותי ל"עוד אחד" שעושה תנועה מטופשת...

תוך כדי עשיית טאי צ'י, אני מנסה לחשוב על אותם סינים שהמציאו אותו...

מה בדיוק הם חשבו לעצמם?

"עגור פורס כנפיים", "דרקון יוצא מהמים", "חסידה פורסת כנפיים", "טווס פורס נוצות", "להקיף את הירח", "להשקיע כדור במים" - אלו רק חלק מהשמות של התנועות שעושים בטאי צ'י.

ולא, אין לי מושג כיצד החליטו מתי מדובר בחסידה שפורסת כנפיים ולא בעגור (אני אפילו לא בטוח שמימיי זכיתי לראות עגור פורס כנפיים בטבע).

אין כל דמיון לחיות האלה או לתנועותיהן...

לכל היותר, לכל התנועות הייתי נותן שם אחד : "אדם עושה תנועה מטופשת"...

בחיי, אני לא רוצה להעליב את קהילת המפגרים. יש בהם אנשים מדהימים (וגם אלו שלא, בהחלט לא אשמים בכך), אבל נדמה כאילו את הטאי צ'י המציאו חבורה של אימבצילים בעלי דמיון עלוב.

לסיכום, אם בא לכם לבזבז את זמנכם, אתם בהחלט יכולים למצוא בטאי צ'י את העיסוק הבא שלכם...

אתם גם רשאים להאמין בכל התיאוריה הרוחנית "העמוקה" שעומדת מאחורי התנועות הללו.

למעשה, מדובר בדבר שהוא לעיתים כיף. אני למשל מאוד אוהב תנועה של "יריית חץ מקשת".

אבל בסופו של דבר, טאי צ'י, הוא בהחלט לא הדבר בשבילי.

או במילים אחרות, של רופא סיני מאחת האוניברסיטאות בשנגחאי שמילותיו צוטטו לנו על ידי מדריכנו לפני אחד מהשיעורים, הטאי צ'י עוזר למכלול שלם של מערכות בגוף (פה אני משמיט המון עזרה של פעילות טאי צ'י באופן יומיומי לכל מיני אברים בגוף שחלקם מוכרים וחלקם עלומים), בין היתר לפליטת גזים בלתי רצונית (נשבע לכם, ככה נאמר לנו. כמובן שהכוונה היא שזה משחרר מלחצים ופותר בעיות במערכת העיכול, אבל מזה נתעלם כרגע).

או במילים אחרות - טאי צ'י זה לפלצנים!

אמנם לא טאי צ'י - אבל צילמתי בסין