בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שנה חלפה, שנה באה והנה, שוב, השבוע בו יום פטריק הקדוש נופל הגיע...

אם לפני שנה טרחתי להביא מספר תמונות מרהיבות מאירלנד של סוף המאה ה-19 שפורסמו על ידי ספריית הקונגרס, השנה לא אתהדר בנוצות לא לי ואביא תמונות שצילמתי בעצמי אשתקד.

בשיחה שקיימתי עם קולגות לגבי יום פטריק הממשמש ובא, יום חג לאומי בארצנו וברחבי תבל, הם אמרו שאירלנד היא כנראה המקום הגרוע ביותר לחגוג את היום, בהנחה ועברת את גיל 14 או 15. כאשר מגיעים העירה, דבלין, בסוף התהלוכה, הכל מלא לכלוך, זוהמה והמוני אירים שיכורים. הם אמרו שחגיגות יום פטריק עשויות להיות מעניינות אם אתה אירי החי בפזורה, למשל בארה"ב או אוסטרליה. אך בדבלין, אם להתנהג כדבלינאי חפצת, הישאר בבית ובקר בבית המרזח המקומי.

וכסימן להשתלבותי בחברה האירית, או משהו כזה, החלטתי עוד בטרם השיחה ההיא לא לקחת יום חופש ביום פטריק הקדוש (17 במרץ) השנה עד לצפות או להשתתף בעדלאידע המקומית. אחרי הכל, התשלום על עבודה בחגים שלא באמת נחגגים מפתה למדי.

אף על פי כן, בטקה ואני עדיין ננסה לספוג עד כמה שניתן מאווירת החג ביום הגדול בחוץ (Big Day Out) בכיכר מריון בסוף השבוע הבא. במהלך השנתיים האחרונות ההפנינג היה חביב וססגוני והנוף מהגלגל הענק היה נהדר, כפי שלמשל אפשר לראות בתמונה הזו.

אז אם אתם בדבלין השבוע - סיכוי קלוש אם כי אני לא צופה שינוי גדול בשנה הבאה ולכן אתם כבר יכולים להתכונן - אתם מוזמנים ליהנות מהפסטיבל. עוד פרטים באתר הרשמי כאן.

בכל מקרה, כך התהלוכה נראתה בשנה שעברה:

תזמורת כלי נשיפה

ילד אירי

החביתה בדרך

גוליבר

במידה והקומפוזיציה של התמונות שלעיל לא הרשימה אתכם, אנא התחשבו בכך שבו בזמן שצילמתי את התמונות הללו במצלמה שבידי הימינית, הסרטתי את הסרטונים הבאים בטלפון הנייד שבידי השמאלית. הם מסודרים בסדר כרונולוגי:

צועדים בקילט (Kilt)

הצבא האירי

תזמורת

בלבולי ביצים

עוד מהמצעד הססגוני

המשך המצעד

בתופים ובמחולות ונמלה ענקית

הסרטון הזה, כשבע דקות, זכה ביותר מ1,700 צפיות משום מה

אגב, קשה לכתוב על תהלוכות וחגיגות ולהתעלם מרעידות האדמה האימתניות שאירעו לאחרונה. הסרטון הזה בגארדיאן ממחיש את העוצמה שברעידה הגדולה שביפן וגל הצונאמי השוטף שבא אחריה. הבתים והמכוניות נשטפו כנמלים שילד מרושע החליט לשפוך עליהן מים. זה בהחלט מסביר מדוע מי שאתרע מזלו ונשטף על ידי הנחשול על פי רוב לא שורד. לא מדובר בשחייה חופשית.

ויתכן, כולי תקווה שלא, שהנורא מכל עוד לפנינו, בהתחשב במצב הכור הגרעיני בפוקושימה. ימים עוד יגידו, אך לפחות האירועים האחרונים ביפן, 66 שנים אחרי שהמדינה הייתה הקורבן הראשון (ובינתיים האחרון) למתקפת נשק אטומי, מסרסים את הטיעון שאנרגיה גרעינית היא נקייה ובטוחה. לא משנה מה נעשה, Shit Happens, וכאשר אסונות מתרחשים, אנו לא רוצים שיקרו בסביבה רדיואקטיבית.

בכרייסט צ'ארץ', ניו זילנד, שם גם כן ארעה רעידה חזקה שגבתה מחיר יקר, יש לי חבר מהימים בהם חייתי בסלובקיה, ג'רמי. ניסיתי ליצור איתו קשר כאשר נודע לי על האסון וחלפו מספר ימים עד שהוא חזר אלי. הוא היה בטיול מסביב לאי במשך כחודש.

לכשהתפנה לבסוף, החלפנו מספר מסרים. אחד המסרים שהעברתי לו כתגובה על האסון שפקד את העיר בה נולד ובה הוא מתגורר (ושוקל לעזוב בשל הבלגן) הוא שאירועים מהסוג הזה ממחישים עד כמה אנו שבריריים. רגע אחד אתה נמצא בביתך, במבצרך והופ, לא חולף זמן רב ואתה בלבו של אזור מוכה אסון. גל צונאמי, רעידת אדמה, הר געש, בצורת, גל קור (כמו זה שחווינו פה בינואר ובדצמבר 2010 וכתוצאה מכך שובשה אספקת המים למשך כחודש בעקבות אובדן מים מהצינורות שנסדקו) ויתר פגעי טבע יכולים לשנות את חייך במהירות בלתי נתפשת. להוסיף לאלה אסונות מעשה ידי אדם - מלחמות, אירועי טרור, כיבוש ומצור, רשלנות פושעת או ניהול כושל המייבשים מקורות מים (חישבו על ימת אראל שכמעט נעלמה או ים המלח והבולענים הסובבים אותו מאז מקווה המים החל להצטמק עם השלמת שכר דגניה) והשאיפה לנורמליות שתמיד דמתה לי כאנושית למדי נראית כעומדת כנגד כל הסיכויים.

לפני מספר שנים ניתחתי כיסוי אסונות טבע בעיתונות ישראלית במשך מספר עשורים. מעבר לתפיחת הכיסוי והעצמת הססגוניות בה הוא מתואר (אם כי להודות על האמת, הכיסוי הסנסציוני אינו חדש כלל ועיקר. בדקו למשל את כיסוי אסון הטיטאניק בעיתון "הצבי" של איתמר בן אבי באפריל ומאי 1912 [נגיש כאן]), יד אלוהים גם כן לא נפקדת מהדיווחים. הכתבות אולי לא מפנות את האצבע ישירות לבורא עולם, אך בהחלט התחושה שעולה מקריאת עשרות ואף מאות כתבות עליהן עברתי היא שאנו, הקטנים, אך ורק רגלים במשחק השחמט של מישהו גדול שיצר אותנו.

וזו גישה מוטעית. מעבר להנחת היסוד השגויה באשר למי שקובע את חוקי הטבע (אסונות עשויים לפגוע במוסלמים מאמינים, נוצרים מאמינים, יפנים וסינים מאמינים וכן, הייתה גם רעידה גדולה שזקני צפת כבר לא זוכרים אך בהחלט עשוי להכות ב"עם הנבחר" כך שמאמינים מכל הזרמים יתקשו לשכנע אותי שיש יד מקוונת באסונות הללו), מה שאסונות טבע מעבר לשליטת בני האדם מוכיחים זה שהיכולת של החברה האנושית להתארגן משחקת תפקיד משמעותי בתגובה לאסונות. היכולת לאתר מקומות מועדים לפורענות קיימת וכן היכולת לתקן תקנות המתחשבות בזעזועים אפשריים ולבנות בהתאם. מדינות מסודרות ורציונאליות עושות משהו עם זה. מדינות אחרות מקוות לטוב. לא מפליא שרעידת האדמה בהאיטי, מדינה כושלת, לפני כשנה יצרה כאוס אדיר בעוד הרעידה היפנית מנוהל תנוהל בצורה מיטבית.

בינתיים, סולידאריות אנושית ותכנון הם המפתח להפחתת הצער והכאב כאשר אסונות מתרחשים על הקליפה השברירית והנודדת עליה אנו חיים.

שיהיה לכולם שבוע ירוק.