בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

למען ההגינות, לא באמת רציתי להיכנס לזה. מה הטעם להיכנס לוויכוחים תיאלוגיים או היסטוריים על ספרים ומגילות מפוברקים או לפחות כאלו שעברו עריכה כה מסיבית שקשר בינם לבין אירועים אמיתיים מקרי בהחלט.

ובכלל, פורים תמיד היה חג שמח וחביב עבורי. וכי מה יכול להיות רע בקרנבל או עדלאידע? תמיד, למעט כמה שנים בתיכון בהן הרגשתי בוגר מידי, אהבתי להתחפש.

זאת ועוד, מידי פעם כאשר אנשים מבחינים שאני נמנע משתיית אלכוהול ושואלים אותי אם אני לא שותה מתוך אמונה דתית, אני מסביר שעל פי היהדות דווקא מצווה לשתות ואף להשתכר, וכדוגמא אני מביא את פורים, שם מצווים היהודים להשתכר עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כמה הדיוטות זה אף מרשים והם מתלוצצים שהם מעוניינים להתגייר. עד שאני מסביר להם על מנהגים פרימיטיביים, ברית המילה היא אחד הפותחים את הרשימה, והם נמלכים בדעתם ונותרים באמונתם או חוסר אמונתם.

אולם אתמול אמא שלי כתבה לי חג שמח. אחרי שציינתי כי יום פטריק הקדוש בכלל חל יום קודם לכן, היא אמרה שהיא התכוונה ל"חג פורים הקדוש". השיחה שהתגלגלה הביאה אותי לכתוב את הקטע הזה.

שאלתי האם היא מתכוונת לחג בו עושים פוגרומים בגויים והיא מצדה היתממה.

הקשתי ושאלתי את אמי האם אי פעם קראה את מגילת אסתר. היא השיבה שכן. לא נראה לי.

בפרק שמונה במגילה מסופר כי "מרדכי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן ; והעיר שושן, צהלה ושמחה וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". תוצאה לא מזיקה בהתחשב בכך שהצילו את המלך אחשורוש והרשע הגדול, המן, הוצא להורג יחד עם בני משפחתו. מצווה לשמוח ולזכור את היום ההוא, לא?

ואז הפרק התשיעי והלפני אחרון, הקליימקס של מגילת אסתר שעבורו יושבים רבבות-רבבות יהודים בבתי הכנסת ומרעישים בכל פעם בה שומעים את שמו של הצורר.

לפתע "ישלטו היהודים המה בשונאיהם". הנה היהודים נשאו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא והם החלו להרוג בלא יהודים.

בשושן הבירה רצחו היהודים בדם קר חמש מאות איש ביום אחד, אחדים מהם בני המן (נניח שזה מצדיק רצח), אך רבים ודאי היו עוברי אורח תמימים שכל חטאם היה שלא היו יהודים וליהודים ניתן כוח. למחרת הרגו היהודים עוד 300 איש.

אם מותם של 800 איש בעיר אחת לא נראה רב, בשאר הממלכה של אחשורוש, 127 מדינות מהודו ועד כוש, הרגו היהודים "חמישה ושבעים אלף" (75,000) נוכרים.

מסופר שהיהודים היו בגילופין אותה שעה, אך איזה בית משפט יקבל זאת כתירוץ?

על אף הכתוב שבתמצות לעיל, אמא שלי אמרה לי "רצוי שלא תהיה צדיק הדור". וכי מה הקשר בין "צדיק" למי שנחרד מחגיגת רצח המונים?

אמא שלי, בשכנוע עצמי שכן אותי היא תתקשה לשכנע, אמרה כי "זה רע להלחם ולהרוג אבל בודאי אתה מכיר את המשפט הקם להרגך השכם והרגהו‬". נו באמת. כיצד רצח רבבות גויים לאחר שכבר תואר כי היהודים הוכיחו כי הם בעלי הבית בחצר המלך ועל פיהם יישק דבר ולכן לא נשקפת להם כל סכנה ייחשב כהגנה עצמית?

לאמי הפתרונים. או שלא. הרי סביר להניח שלא העמיקה בנושא.

כמובן, אם רק היה מדובר בסיפור מקראי בדוי שנועד להאדיר את הביטחון העצמי של עם מדוכא על פי רוב, ניחא.

אך כבר היו מי שהחליטו לקיים את המצווה האמיתית של חג פורים כלשונה וטבחו בלא יהודים ביום ההוא. ברוך גולדשטיין שרצח ביריות 29 מתפללים מוסלמים ופצע למעלה ממאה אחרים בפורים התשנ"ד (1994) הוא אולי המפורסם שבהם בעת האחרונה.

תגידו מטורף מעורער בנפשו. אחרים רואים בוא רופא מהולל שעשה את המצווה עליו. ולראייה, קברו הפך עם השנים לאתר עלייה לרגל.

עם הרקע הזה, אני מניח שברור מדוע אני מעדיף לציין את יום פטריק הקדוש ולא את חג הפורים. לא שהסיפור של פטריק שנחטף מאנגליה על ידי סוחרי עבדים, ברח לצרפת, הפך בישוף באנגליה וחזר לאירלנד להפיץ את הנצרות (סרטון משעשע שמסביר את חייו ופועלו של פטריק הקדוש כאן) משכנע בקדושתו ובניסיו. אך עדיף המצעד של ה-17 במרץ, לראשונה נחגג בניו יורק בדיוק לפני 250 שנה אגב, מהעדלאידע היהודית שנחגגת במועד סמוך מידי שנה.

אם להתחפש, אני מעדיף את ליל כל הקדושים (Halloween) בסוף אוקטובר. גם כן חג עם רקע מטופש למדי, אם כי לפחות זוכרים בו את המתים ולא חוגגים רצח המונים.

ואף על פי כן, אני יודע שרוב החוגגים ודאי נבעתים מפוגרומים מסוג זה, היו עושים ככל יכולתם למנוע אותם ובוודאי לא היו משתתפים בהם. אנשים פשוט לא מודעים לסיפור המגילה או מדחיקים ומחפשים בנרות סיבה טובה לחגוג.

אז שיהיה למי שחוגג, חג פורים שמח! רק שלא ייהפך לחג פוגרום...

תחפושת החייזר/מפלצת שלי מליל כל הקדושים 2010 שזיכתה אותי בשובר על סך 25 אירו. בטקה עבדה על המסכה במשך שעות ארוכות... תודה בטקה, אוהב אותך!

ואפשר להתרשם מהגימור של המסכה ב-360 מעלות בסרטון הבא:

עדכון קצרצר מה-20 במרץ 2011

אמא שלי שלחה לי היום טקסט בנוגע לחג מבלי לציין את מקורו. זה לא נראה לי טקסט שהיא כתבה על אך שרק חתימתה התווספה באופן אוטומטי לאימייל. חיפוש זריז בגוגל העלה שהטקסט הועתק והודבק (בשינויי עריכה מתבקשים, כי אמא שלי לא הייתה מעוניינת שהטקסט ייכתב בלשון זכר) כמו עבודת הדוקטורט של קרל פון צו גוטנברג (שר הביטחון הגרמני שנאלץ להתפטר בשל כך לאחרונה) מהקטע הזה מהבלוג של ערן שטרן, "מנ"כל חברת 'יוצא מהכלל' העוסקת באימון אישי ועסקי (coaching) לאנשים פרטיים וחברות, יעוץ ויזמות עסקית".

ואם זו ההשראה ומקור הסמכות של אמא שלי ואפילו רק אם במקרה נתקלה בקטע ואין בה הבושה להעתיק ולשלוח טקסט רדוד ובנאלי שכזה, אזי בהחלט אנו יכולים להסכים שלא להסכים.

וכל יתר הדברים "הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס". אני אגב, לא מצאתי אזכור לסיפור המגילה בשאהנאמה. סיפורי מלכי פרס מרתקים וחשובים מכדי לעסוק בעם פרובינציאלי, מלכת אסתר ומרדכי היהודי.