בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

רציתי לראות מה עלה בגורל ממשלת ישראל החדשה שהושבעה היום.

יכלתי לבחור לגלוש באתר "הארץ", אבל החליטו להחליף עיצוב ואגב כך לשים פרסומת לסלקום עם טעינת האתר, כך שהחלטתי לוותר.

יכלתי לבחור לגלוש לאתר NRG על מנת לצפות בידיעה, אבל כולנו יודעים שמדובר באתר מרגיז שעל מנת להגדיל את מספר החלונות הנצפים (והרווחים מצפייה בפרסומות אגב כך) מעביר מהעמוד הראשי למדורים השונים ולא לכתבה הרלוונטית.

אז מה לעשות, נותרתי עם YNET...

(כן, ישנן עוד אפשרויות, אבל יש תחומים, כמו מידע לגבי הרכב הממשלה, שאני מעדיף לקרוא בגרסה המקוונת של העיתונים הגדולים)

וכך מצאתי בפנאי את התמונה הבאה:

שמתם לב מה מאפיין את שרינו הבאים (מלבד העובדה שכולם מכוערים אחד אחד ובלתי פוטוגנים בעליל)?

אמת, ראשם של כולם קוצץ...

כפי שאמרה מלכת הלבבות Off with their heads...

האם יש כאן מגמתיות של YNET במטרה להציג את שרינו וראש ממשלתנו כאנשים בלי ראש על הכתפיים, אנשים שראשם נוסר ומוחם נשפך החוצה?

במבט שני. באמת התמונות של רובם ככולם ממש לא מחמיאות.

אבל כבר כתבתי בנושא תמונות לא מחמיאות בעבר, לגבי את וואלה.

ואחרי הפלפולים, הגיע הזמן לדון בגופה של ממשלה שמיום היוולדה נראית כמו גופה מקרטעת...

הממשלה הושבעה ברוב של 58 תומכים לעומת 56 מתנגדים (שישה חברי כנסת נמנעו).

גם 58 התומכים, אינם בהכרח מהקואליציה, אלא יש בהם גם את חברי סיעת יחד (בעבר מרצ) שתומכים בממשלה מבחוץ.

באופן אירוני, טומי לפיד, מי שישב בממשלת שרון לא מעט על מנת לקדם את ענייני השלום הוא כעת יו"ר האופוזיציה.

צחוק הגורל?

מעולם לא הצבעתי שינוי, בכל זאת, היה לי קצת קשה לתמוך במפלגה שמחלקת בעיתון הרשמי שלה משחק "סולמות ונחשים" בו מדגימים שלב אחר שלב כיצד החרדים עושקים וגונבים את כספנו.

אבל בכל זאת, קצת התאכזבתי שחברי שינוי לא הצליחו להעביר חוק שיאפשר נישואים אזרחיים בישראל.

או למשל מאוד הפריע לי שמפלגת שינוי לא פעלה להסדיר את ענייני הכיור הרפורמי והקונסרבטיבי.

או בקיצור, מפלגת שינוי ישבה בממשלה ולא עשתה כלום...

ואפילו את השלום המיוחל לא הביאה...

אבל אני לא בא אליהם בטענות. אני לא מצביע של מפלגת שינוי וכנראה גם לא אהיה...

אבל אני מוכרח לציין שאהבתי את הסלוגן שלהם "יש לפיד לחילונים" - זה צילצל מצויין, במיוחד בג'ינגל.

רגע, איך נגררתי לאופוזיציה?

בכל זאת, יש אנשים שמזהים אותי עם השמאל הפוליטי בישראל, מה שגורר אותי מהר מאוד לאופוזיציה...

אז שוב נחזור לממשלתנו האהובה, שבדומה לדגם הסקנדינבי היא ממשלת מיעוט (כפי שלמשל קורה בדנמרק שם מאז 1980 צורת הממשלה הדומיננטית היא קואליציית מיעוט [או במקרה השוודי והנורווגי, שם מפלגה אחת מרכיבה ממשלת מיעוט] - ותודה לרוד האג ומרטין הארופ על ספרם המצויין ממנו הבאתי את הנתונים הסקאנדינביים).

באופן אירוני, כתוצאה ממסורת שהתגבשה בישראל והייתה רווחת בשנות השמונים, ממשלה המורכבת ממפלגת העבודה (בת 19 חברי הכנסת) ומפלגת הליכוד (בת 40 חברי הכנסת) מכונה "ממשלת אחדות לאומית".

כל כך מאוחדים הם, שאפילו "מורדי הליכוד" לא תמכו בממשלה.

כאמור, מדובר בממשלה צרה, ממשלת מיעוט.

הפעם האחרונה שבישראל הייתה ממשלה שלא היה לה רוב מוצק בכנסת ובכל זאת היא המשיכה לתפקד ולפעול, הייתה באמצע שנות התשעים, עת ממשלת רבין השנייה, רצה קדימה עם הסכמי אוסלו ותוכנית השלום עם הפלשתינאים.

רבים ערערו על הלגיטימיות של ממשלה כזו, אשר נשענה על רוב דחוק של חברי כנסת משמאל בסיוע חברי כנסת ערביים (וסגן שר אחד שמכר את קולו בעבור מיצובישי) ובסופו של דבר, היו אנשים שאותם ערעורים בלגיטימיות של הממשלה, ערערו את נפשם מדעת ואחד מהם, בתמיכה די מאסיבית של גורמים משיחיים (שאנו שומעים גם כיום, חלקם ענדו עד לא מכבר טלאי כתום), החליט לקחת את העניינים לידיים ולירות בראש ממשלת ישראל - יצחק רבין.

שלוש יריות בגב התחילו, או למעשה המשיכו תהליך שאנו נמצאים בעיצומו, סופו ידוע, אך המסלול בו יתפח לוט בערפל.

ומדוע אני מזכיר זאת?

ובכן, אני הראשון (או בין הראשונים) שמברך את תוכנית ההתנתקות.

אבל אני כן רואה בעיה בכך שתוכנית כזו, שהיא שנויה במחלוקת קולנית (לא מוצדקת לטעמי) תעבור על ידי ממשלה שהיא אמנם ממשלה לגיטימית בישראל (אין שום מניעה בחוק שממשלה תושבע ברוב של 58 חברי כנסת), אבל היא ממשלת מיעוט.

מדוע נמנע ראש הממשלה לפזר את הכנסת, לטרוף את הקלפים וללכת לבחירות חדשות?

נכון, קיים סיכון מסויים. יתכן וכמו שקרה לאהוד ברק כאשר שאל "אתם רוצים בחירות?" ומצא עצמו מחוץ לכס ראש הממשלה, גם שרון לא יצליח בבחירות הבאות.

אולם כעת אנו בשיטת בחירות חדשה/ישנה, בה בוחרים מפלגות ולא ראשי ממשלה.

כעת חברי כנסת ממפלגתו של שרון עצמו לא תומכים בו. 13 חברי כנסת מהליכוד למעשה הם אופוזיציה לראש ממשלה של הליכוד, יותר מרבע מגודל הסיעה עצמה.

כאשר נוצר בלגאן כזה במפה הפוליטית, אי סדר רציני הגובל האנרכיה פוליטית, שינוי כה חד מהלך הרוחות ששרר בעת קיום הבחירות הקודמות, נראה כי הגיעה השעה ללכת לבחירות חדשות.

בבחירות הבאות, כאשר תוכנית ההתנתקות ולמעשה הסדרי השלום בין ישראל לפלשתינאים יונחו על הכף, יחליט הציבור באיזה דרך הוא מעוניין.

בדרך המטורפים עם הטלאי הכתום שמערערים על לגיטימיות הממשלה שהם בעצמם בחרו את נציגיה (ובין לבין גם קוראים לסרוב פקודה בצבא).

או בדרך שבסופו של דבר תחלץ את ישראל מהבוץ המדיני בו היא שרוייה.

אני מאמין שרוב הציבור בישראל יבחר בסופו של דבר באפשרות ההגיונית ביותר ולא יילך שולל אחרי משיחי השקר והשקל שלשם שמיים ימררו את חיי היושבים על האדמה.

אבל גם אם בסופו של דבר תוצאות הבחירות יובילו להקמת ממשלת ימין שתחליט על מלחמה כוללת בכל מדינות העולם גם יחד, עדיף הדבר על המצב כיום בו מורכבת ממשלה על בסיס תוצאות בחירות שנראות היום לא רלוונטיות יותר מתמיד.