| 8/2003
הודעות, מגבלות, תמונות ומחשבות סופניות
SMS זבל
"הקטע הזה נכתב אתמול, יום חמישי ה-7 באוגוסט בסביבות שבע בערב)
מאז שיש את מכשיר הטלפון הסלולארי בחברת פלא פון, אחת לכמה זמן אני מקבל הודעת טקסט (SMS - Short Message Servive) פרסומית, בד"כ ממספר טלפון בעל הקידומת 067 (אורנג') ובד"כ עם השאלה המפתה "נמאס לכם להיות לבד?" (לא, אני חודשיים לבד ובעצם אני וסיון נמצאים די הרבה זמן ביחד, למשל בשעת כתיבת שורות אלו היא מרותקת לבאפי בסלון).
אז כל הסיפור הזה נמאס עלי די בהתחלה, פשוט כל פעם לא מצאתי את הזמן להתקשר למוקד הלקוחות של פלא-פון כדי להשמיע קול זעקה חלוקה.
ובכן, היום היה היום, היום, לאחר שקיבלתי מאותו מספר את אותה הודעה מטרידה, החלטתי לנקוט יוזמה והתקשרתי כדי להודיע על המטרד.
ומה הסתבר לי?
מדובר באיזו חברה פרסומית אשר מטרידה את כל לקוחות פלא פון באופן סדרתי (יתכן גם עוד חברות) בניגוד לחוק.
הם פשוט מריצים באופן סדרתי את כל מספרי הטלפון בקידומת מסויימת ושולחים אליהם הודעות.
אז העברתי למוקדן את המספר, הוא מצידו הבטיח לי שהנושא הועבר לטיפול המחלקה המשפטית של פלא-פון והטיפול יכלול בין היתר פניה של פלא פון לבעלים של המספר הזה, על מנת שיוציאו אותי מרשימת הדיוור שלהם, נוסף על נסיונות חוקיים למנוע את המטרד הזה (ודומים לו).
אני מקווה שזה ייפסק וכך אוכל להמשיך לחיות לבד, שמח וטוב לבב.
ותדעו, שאם מטרידים אתכם בהודעות SMS, אז יש למי לפנות ואתם בהחלט מוזמנים לדרוש מחברת הטלפון הסלולארי שלכם למנוע את המטרד.
ובאותה הזדמנות, גם ביקשתי להפסיק לקבל הודעות פרסומת מחברת פלא-פון, בעיקר אלו שמנסות לשכנע אטתי להוריד רינגטונים, דבר די טיפשי בהתחשב בעובדה שאני מקבל אותם חינם מחברים.
ארץ האפשרויות המוגבלות לאנשים "מוגבלים"
אז למי שזוכר וגם למי שלא, יש לי חבר שנסע לפני כשבועיים לארצות הברית של אמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (שמתם לב שמדובארצות [רבים] הברית ובארץ [יחיד] האפשרויות הבלתי מוגבלותי?), על מנת לעבוד במובינג (העברות בקיצור).
אותו חבר ידוע כאדם שקל להלהיב אותו, לא תמיד מחובר למציאות ובהחלט לא יודע להעריך נכונה קשיים שהוא עשוי להתקל בהם (עבורו, כל הדברים קלים, הוא חושב שכולם ימתחו לדום לפי פקודתו, עד אשר הוא מתנגש בקיר המציאות).
התכנון המקורי שלו היה לטוס לארה"ב, לעבוד שם מספר חודשים, לעשות ימבה כסף אשר יממן את המשך הטיול לכמה חודשים טובים בדרום אמריקה ("אלעד, ככה כולם עושים, בארה"ב כל הישראלים זה מאפיה, כולם עובדים בזה ועושים ים כסף").
מה קרה בפועל?
הוא נחת בארה"ב, מספר שעות לאחר מכן הוא כבר התקשר אלינו הביתה, משום שהיו בעיות באכסניה שאח שלי עזר לו למצא בהארלם (וזה שאח שלי עזר לו, זו טעות פטאלית עבור שניהם, כי כעת החבר מתקשר כל כל שטות להתייעץ עם אח שלי ורבאק, הוא בארה"ב וזה די יקר), כך שהוא דיבר עם אח שלי דקות ארוכות, עבור משהו שאח שלי לא יכל לפתור מישראל והחבר יכל בקלות לפתור לבדו, אם היה בוחר להפעיל את הראש.
מאז, במהלך השבועיים, אח שלי זכה למטר של אי מיילים ושיחות טלפון מאותו חבר, בשבועיים שהוא בארה"ב, הוא הוציא כל כך הרבה כסף על שיחות טלפון, רק כדי להתלונן על מצבו הכלכלי...
אתמול למשל, החבר התקשר בשעות הצהריים, כאשר אח שלי נסע עם חברה של אחותי לעשות סידורים ל"מסיבה על האש" שהוא ערך בביתנו בערב, כך שיצא שאני דיברתי באופן נדיר עם החבר מארה"ב (די עירוני, בהתחשב בעובדה שהוא חבר שלי ושמי שמדבר איתו בסופו של דבר זה אח שלי, אבל, באמת שזה לא ממש מפריע לי), החבר סיפר לי שארה"ב זו מדינה נוראה, שהעבודה במובינג היא רק בסופי שבוע, כך שעד עכשיו הוא הרוויח בקושי 300 דולר, כאשר הוא ביזבז בערך 1,000 ירוקים (בטח חצי מזה על שיחות טלפון לאח שלי) באותה תקופה וכעת הוא רוצה לטוס לדרום אמריקה, שם עלות המחיה הרבה יותר נמוכה.
כמובן שלא עזרו נסיונות השכנוע שלי, שיהנה מעט בארה"ב ויטייל באתרים תיירותיים בחוף המזרחי, את החבר מובילים רק שיקולים של רווח והפסד (שלדעתי הם ברוב המקרים מוטעים ונובעים מהנחות מוטעות שלו), ולכן בכלל לא מעניין אותו לטייל בארה"ב, אלא רק כיצד הוא בורח משם לדרום אמריקה.
מאוד הפריע לו עובדה, שרוח המציאות, טפחה לו בפנים, כעת הוא צריך לבקש הלוואה מההורים וזה לא נעים, בהתחשב בתכנון המקורי שלו (אם אפשר לקרוא לחפיפניקיות הזו תכנון), על פיו הוא עבד בארץ לממן כרטיס לארה"ב, שם הוא היה אמור לעשות הרבה כסף על מנת לטייל באמריקה הלטינית ולחזור לארץ ולהיות עוד ישראלי המספר איך באמריקה יושבים 300 מיליון פראיירים שרק חיכו שהוא יגיע על מנת לתת לו כסף ואז הוא חרש את דרום אמריקה, שמח וטוב לבב.
ועכשיו, אני אנסה להתנבא, על סמך הכרותי עם החבר, סביר להניח שבעוד ימים ספורים, הטלפון בביתי יצלצל, מעברו השני של הקו, שוב ידבר מישהו מעברו השני של האוקינוס האטלנטי (או הפאסיפי, תלוי לאיזה כיוון הולכים) והפעם הוא יבכה כמה רע בדרום אמריקה, שדרום אמריקה יותר יקרה ממה שהוא חשב ושהטיול שהוא תכנן שיתקיים בערך שנה, יסתכם בלכל היותר שלושה חודשים.
כמובן, יכול להיות שאני אתבדה ואני מקווה עבורו שאני אתבדה ובדרום אמריקה יהיה שונה והוא יהנה, אבל משהו בפנים אומר לי שגם במקרה דרום אמריקה, עדיין החבר יחשוב שאח שלי יכול לסדר לו את כל העניינים בשלט רחוק, דבר שממש רחוק מהמציאות.
חבך, צריך להיות עם הרגליים על הקרקע וגם כאשר מחליטים לקפוץ, צריך תמיד לזכור לברר אם תנחת במקום בטוח או אולי לפניך תהום...
ואגב, מסתבר שאנחנו לא היחידים להם מתקשר החבר להתלונן, אתמול אמא שלו התקשרה גם כן ודיברה, איך לא, עם אח שלי.
אח שלי סיפר לה על המצב אליו הבן שלה נקלע (מחסור במזומנים במדינה יקרה) ומדוע הוא רוצה לעבור משם לדרום אמריקה.
זהו, עוד משפחה בישראל, הפכה להיות תלויה באח שלי (דבר די מפחיד שחושבים על זה)
שרגון החדר
ארגנתי מחדש את מראה החדר שלי, למען הסר ספק, לא ערכתי מהפכה רצינית, אלא פשוט תליתי את התמונה המדהימה של רפאל אשר קניתי בדרזדן ורק בשבוע שעבר מיסגרתי אותה.
אגב מיסגור, כאשר הבאתי את התמונה למיסגור, נכנסו לחנות שתי נשים בזמן שאני בחרתי מסגרת, הו שאלו את בעל המסגריה של מי התמונה הפרוסה על גבי השולחן, הוא השיב "של הילד", כאשר הסתכל עלי בגאווה. שתי הנשים העירו משהו על כך שמדובר בתמונה לחדר מגורים (סלון) ולא לחדר שינה (את הטענה הזו הפרכית ברגע, כאשר סיפרתי על כך שחדרי משמש במה להצגת יצירות של האומן הסוריאליסטי הדגול רנה מאגריט ולכן תמונה של אומן הרנסאנס לא תגרע מיופיו של בחדר) ולאחר מכן הן שאלו מדוע אני תולה בחדר שלי תמונה בעלת סממנים נוצרים (מריה ויש במרכז התמונה כפי שניתן להבחין בתמונה שאני מצרף), על כך השבתי בטיעון הכל כך מוכר שישו ומריה היו יהודים כשרים, אשר את כל חייהם חיו כיהודים ורק שנים לאחר מכן, הם הפכו לאיקונות נוצריות.
נראה שהן הבינו עם מי יש להן עסק, מה גם שמדובר בציור באמת יפהפה והרי מותר לי לתלות בחדר שלי מה שאני רוצה (חוץ משלדים של אנשים שרצחתי:).
בקיצורף כעת מפאר את החדר שלי עוד ציור נקסים, וכך יש איזון בין שני ציורים סוריאליסטים של רנה מאגריט (הטירה של הפירנאים והאיש עם התפוח על הפנים) ושתי יצירות מופת מהרנסאנס (המונה ליזה של לאונרדו דה-וינצ'י והמדונה עם הילד של רפאל).
עכשיו כל מה שנותר לי זה למצוא מקום לתמונה של הקופה והגור שלה, שאח שלי צילם באוגנדה, אבל אני מניח שתוך כמה ימים אני אפתור גם את הבעיה הזו.
אפילוג - מחשבות סופניות
וזהו, תשעה באב חלף עבר לו, כעת נותר רק סוף שבוע רגיל.
אתמול כאמור, סיון הגיע אלי והיום בערב היא כבר צפויה לחזור חזרה לביתה, על פי בקשתי שאני רוצה להקדיש קצת זמן ללימודים.
בקשר למסיבה שהיתה בבית אתמול, בה שרפו חלקי גופות רבים על מזבח המנגל, אז נתקלתי בבעיה נפשית קלה שיש לי, מאז שאבא שלי נפטר (ולדעתי זה היה קיים גם לפני כן), מידי פעם, כאשר אני מסתכל על אנשים, בעיקר כאשר מדובר על קבוצה של אנשים, אני חושב כיצד הם ייראו לאחר מותם, על איזו הבעת פנים יסתכל הרופא אשר ייקבע את מותם, האם הם יהיו זקנים או צעירים, היכן הם ימותו ועוד שלל מחשבות שאני מניח שאם הייתי מספר עליהן באותו הרגע (דבר שלעיתים אני עושה), רבים היו מחשיבים אותי למשוגע.
בשלב זה, מדובר בהבזקים בלבד, לא מדובר במשהו אשר משתלט על חיי, אין מדובר במשהו שמפריע לי לתפקד או לישון, לכן אני מעדיף לא להתעסק עם זה, לא לטפל בזה ואני משכנע את עצמי שהמוות מעסיק עוד רבים וטובים (ואני אפילו לא חושב שאני רחוק מהאמת בכך שאני חושב כך.
וזהו בינתיים, אני מאמין שיהיה בסרר.
סוף שבוע נהדר לכולנו.
אלעד
התמונה של רפאל, בד"כ אנשים מכירים רק את המלאכים מלמטה
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
