בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בערב שבת, בעודי רוכב מהעבודה, החלטתי להאריך את המסלול הקבוע על מנת לשבור את השגרה וכן למצוא רקע מעניין לפרוייקט השנה השלושים (מין משימה שכזו שהחלטתי לקחת על עצמי לצלם בכל יום תמונה מיום הולדתי ה-29 עד יום הולדתי ה-30 הבא עלינו לטובה. הרעיון הוא ליצור בתום השנה סרטון שמציג כל תמונה במשך שנייה או שתיים כתזכורת למקומות בהם עברתי והחוויות אותן חוויתי במהלך השנה השלושים של חיי. על אף שבאופן כללי אני מאוד מרוצה מחיי בימים אלו [ אמנם תמיד יכול להיות יותר טוב], מדובר בשנה משעממת להחריד. הימים בהם במשך שנה יכולתי לטייל מסביב לעולם חלפו, אם כי במוקדם או במאוחר אני מניח ומקווה שישובו).

וכך, רכבתי דרך כיכר מריון (Merrion Square), מקום הולדתו של הסופר אוסקר ויילד, כיכר פיצוויליאם ודרך אדלייד עד שהתחברתי עם רטמיינס ומשם הביתה לכפר החביב בדרום דבלין.

בליבה של כיכר פיצוויליאם, אחת מפינות החמד של דבלין, גינה פרטית שאינה פתוחה לקהל הרחב, אם כי כבר יצא לי להתהלך בתוכה מספר פעמים (היה זה אירוע פרטי אליו נקלענו במקרה בפעם הראשונה, בעוד היה זה שוק חג המולד [הפחות מוצלח לעומת זה בדוקלנד] הפתוח לכל בפעם השנייה).

בכיכר, במקרה או שלא במקרה, שוכנת השגרירות של ערב הסעודית הידועה גם כסעודיה. אמנם מדובר בממלכה (שלא נאמר דיקטטורה) אסלאמית הנשלטת על ידי בני גילו של תרח הזקן ומתבססת בעיקר על ייצוא זהב שחור ומתן בסיס לכוחות המזויינים של ארצות הברית, אך יש בה גם דברים טובים, או למצער לא מזיקים, למשל הסמל הלאומי (National Emblem) שלה המורכב משתי חרבות ועץ דקל.

מרחק כחמש דקות רכיבה משם, דרך דרך אדלייד, בפורטובלו, ישנו סניף, אחד מני רבים, של רשת המזון המהיר אברקבברה (Abrakebabra), משחק מילים שכזה המשלב את מילת הקסם אברקדברה עם המילה קבב, המשמשת בעיקר לתיאור מה שאתם מכירים כשאוורמה ופחות לקציצת הבשר הצלוייה.

הלוגו של הרשת, שני דקלים ושביל מעוקל מזכיר את הסמל הסעודי, שלא נאמר מעוצב בהשראתו...

די מזמן, עניין של חודשים, החלטתי שאני מעוניין לצלם את השניים בהפרש זמן קצר ולהציג את ההשוואה. התוצאה לפניכם:

דלת שגרירות ערב הסעודית בדבלין ורשת המזון המהיר האירית אברקבברה - מצאו את ההבדלים

אינני מלא קנאה בסעודים. לא הייתי רוצה לחיות בארץ שהיא מדבר שומם שרק מרבצי הנפט משמשים כזכר לאקלים שאפשר חיים משגשגים בעבר. אינני מסוגל לתאר את החיים במדינה בה נשים יכולות להחזיק במכונית, אך לא לנהוג בה (וחסכו את הבדיחות חסרות הטעם על כבישים בטוחים יותר). לא הייתי רוצה לחיות על פי חוקי השריעה, נדיבה, ברוכה וסובלנית ככל שתהיה (כך לפחות על פי התומכים בה). חוקי האלוהים הם חוקים מעשי אדם שזוכים להגנה שלא לצורך.

אך כאשר עוברים ליד השגרירות הסעודית, ובעצם על יד רוב השגרירויות, קשה להתפעל מחוסר הצורך בסידורי ביטחון מופרזים.

נסו לשהות דקות ארוכות על מפתן השגרירות האמריקנית או הישראלית, שלא נאמר לצלם, מבלי להיות מתושאלים על ידי כלומניקים חנוטים בחליפות.

בכל אופן, כפי שכבר ציינתי, הדרך בין השגרירות הסעודית לאברקבברה עוברת דרך דרך אדלייד (Adelaide Road), אחד הרחובות המקסימים בדבלין הנושק לתעלה הגדולה מצפון.

במקום בית הכנסת הראשון שנבנה בדבלין בשנת 1892. הוא נמכר על ידי הקהילה היהודית לפני כעשור וכיום משמש כבניין משרדים. הוא נראה כך:

בית הכנסת הישן - דבלין

מעניין הוא שכאשר אין מחלוקת טריטוריאלית או סכסוך אתני, לא נלחמים על כל מבנה קדוש. כתבתי מזמן על בתי כנסת, כנסיות ומסגדים שעברו הסבה משימושה של דת אחת לאחרת.

בנוסף, הנה למשל המסגד המרכזי של דבלין ב-South Circular Road שימש ככנסיה בטרם נרכש על ידי הקהילה המוסלמית. הצלב הוחלף בסהר וזה הכל. התוצאה כאן.

או למשל עוד כנסייה האחת הסמטאות הסמוכות המוצעת למכירה או השכרה. אם אתם מעוניינים במשרד קרוב למקבלי ההחלטות החשובות שם למעלה, אתם עשויים למצוא בזה שימוש.

מרחק דקות רכיבה משם ברטמיינס (Rathmines) או רטגר (Rathgar), אני לא בטוח היכן בדיוק זה נופל (לטענת הקהילה היהודית המקום נופל ברטמיינס, לדעתי הסמיכות הגיאוגרפית מכתיבה שהמקום הוא ברטגר). אפשר לראת את המבנה המשמש את הקהילה הרפורמית או המתקדמת.

שום שלט לא מעיד שמדובר בבית כנסת או מבנה ששייך ליהודים. גם החזית נראית לכל היותר כמבנה המשמש מתנ"ס:

בית הכנסת הרפורמי (אורח חיים) בדבלין

בצד שמאל ודאי הבחנתם במבנה עתיק יותר דבוק למבנה החדיש. וכך זה נראה כשמסתכלים מקרוב:

ומיותר קרוב:

מזהים את מגן הדוד?

אינני בטוח מתי בדיוק נבנה המקום. אך המסתור של בית הכנסת הישן בצל החזית החדשה מעניין.

כאמור, קשה לנחש שמדובר בבית כנסת. בפעם הראשונה שחיפשתי את המקום, פספסתי אותו ונאלצתי לחזור על עקבותי עד שהתעורר בי החשד שהמבנה הסתמי הזה הוא בעצם בית תפילה יהודי.

מרחק כחמש דקות רכיבה משם מגיעים לטרניור (Terenure. אגב תעתוק לעברית, המסמך הזה מטעם הקהילה היהודית כתוב בלשון כה מצחיקה. העברית פחות או יותר בסדר, עם טעויות מעת לעת. אבל התעתוק לעברית שמות המקומות מאנגלית מעורר חשד קל שהמתרגם שלט באידיש יותר מאשר בעברית - ליסעסטר אוועניו = Leicester Avenue. את Terenure הם תעתקו כ"טערעניור") בדרך הראשית המובילה מהעיר לראטפרנהם.

בית הכנסת העומד שם, חדש יותר, שוכן במבנה יפה, אך עושה רושם שמדובר במבצר קטנטן עם כל הגדרות, השערים ועמדות השמירה:

בית הכנסת האורתודוקסי דבלין

והנה, בתוך פחות מחצי שעה, כולל עצירה לצילומים בשגרירות הסעודית, אברקבברה וקניית תה יסמין בבית התה שברטמיינס לבטקה, ביקרתי שלושה בתי כנסת.

ישנו עוד בית כנסת אחד דבלין, קטן יותר, בו מעולם לא ביקרתי (ובכן, מעולם לא טרחתי להיכנס לאף אחד מהם, אם כי אני בטוח שאנסה לסדר משהו בבית הכנסת הרפורמי ולו רק להתרשם ממנו מבפנים).

ישנה גם מאפייה יהודית בפורטובלו (עם מוכרים סינים) ומוזיאון יהודי (מתישהו, איזה יום ראשון, אולי אקפוץ לביקור) סמוך למאפייה.

כל מיני שירותים לא נחוצים, לפחות עבורי, אבל בהחלט מרתקים. באופן אישי, אני מבקר לא מעט בחנויות שמוכרות אוכל חלאל (כשר מוסלמי), על מנת לרכוש תבלינים, אם כי לאחרונה נסגרה החנות הפקיסטנית שאהבתי לפקוד ובמקומה אני רוכש תבלינים זהים בחנות סינית שמריחה כמו דגים רקובים.

במדינה בה כ-87% מזדהים כקתולים ו-4% כחסרי דת (מפקד האוכלוסין של 2006, זה של 2011 רק פורסם וטרם שמתי לב לנתונים שפורסמו בענייני אמונה), מרתק לראות כיצד מיעוטים יכולים לחיות בשלווה במדינה של כל אזרחיה, לא רק של הרוב הדומיננטי.

נכון, הס מלהזכיר הפלות לפי שעה, אך רישום דמוי נישואים לזוגות חד מיניים כבר קיים ובקרוב גם נישואים בין בני אותו המין יתאפשרו.

בקרוב אצלכם. או שלא.