בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הגעתי לסרטון הזה דרך קישור בגוגל+:

אז מה יש שם?

מלאכת מחשבת. נאומים ודברים של נשיא ארה"ב ברק אובמה ומזכירת המדינה (שרת החוץ) הילארי קלינטון שנישאו בגנות דיכוי המחאה במצרים, לוב,  סוריה, איראן וכו' (וכו' לא כולל כמדומני את ערב הסעודית, כי בכל זאת, נפט במחיר סביר חשוב מזכויות אדם) מובאים במקביל לתמונות וסרטונים שצולמו לאחרונה בארה"ב, סמוך לוול סטריט, שם נראים מפגינים מוכאים ומדוכאים על ידי המשטרה.

על מנת להשאיר יד לדמיון, מובאים גם סרטונים של מפגינים מהמהפכות שפקדו את המזרח התיכון לאחרונה, הסטודנט שניצב לבדו מול טנק בכיכר טיאננמן, בייג'ינג, סין. דבריו של מרטין לותר קינג בזכות שוויון (בעיקר בין הגזעים) וכן הלאה.

בשבע דקות, אפילו פחות, המסר שעולה מהסרטון הוא ברור. בימים אלו ממש, בארה"ב ובמקומות שונים ברחבי העולם, קיים דיכוי של בני אדם אשר לא נופל מזה של משטרם רודנים שזה מכבר קרסו או עומדים בפני קריסה.

המסקנה המתבקשת - ימיה של דיקטטורת וול סטריט קצרים כי ההמון מתחיל להבין שעובדים עליו.

או לחילופין, ימיה של הדיקטטורה הפיננסית עוד ארוכים, בשל מדינאים (או אם לדייק, פוליטיקאים, כינוי הגנאי של אותן חיות בדיוק) צבועים המשתפים פעולה עם בעלי הון ומשטרה אכזרית ושוטרים שאינם שונים בהרבה מעמיתיהם ממדינות החושך. אך לפחות, אותם מפגינים אמיצים חושפים את השקר ברבים וגם זה משהו.

שלא אובן לא נכון. אני מעריך אנשים שעומדים על שלהם, שמוחאים, שמפגינים כנגד מה שנראה להם לא הוגן ולא צודק.

אני גם סבור שהמערכת הקיימת לא צודקת. רבים, רבים מידי נותרים מאחור או נאלצים להיאבק בצורה מבישה על מנת לחיות בחברה המבוססת על אי שוויון מובנה. אחרי הכל, על מנת שפלוני יהיה מילארדר, המונים צריכים לעבוד כדי ליצור את המיליארדים מבלי להינות מהם (או לפחות ליהנות רק מחלק זעום מהם) או מה שמרקס כינה ערך מוסף (Surplus).

במובנים מסויימים, אני קרוב יותר ליוצרי הסרטון מאשר למקטרגיהם.

אך יחד עם זאת ההשוואה הזו בין משטרים דמוקרטים לדיקטטורים צורמת.

נכון, בין דמוקרטיה לדיקטטורה מפריד קו עדין. משטרים אפלים נהגו ונוהגים לצייר עצמם כדמוקרטים או למצער רפובליקאים, היינו מייצגים את עניין הציבור באופן לא פחות ואף טוב יותר מהדמוקרטיות המערביות המתחסדות. ומהצד השני, גם דמוקרטיה פירושה פשרות ולעיתים כפייה של דברים לא נעימים (מי רוצה לשלם מיסים?).

אבל זו בדיוק הנקודה. אם ניו יורק היא בנגאזי, כפי שמנסה הסרטון להראות (כמובן, הגזמה לצרכי שכנוע), אזי ספקטרום שלם של הבדלים תהומיים מתבטל.

המטרה הבלתי מוצהרת של הסרטון היא לעודד אנרכיה. לשון אחר, מפגינים, בין אם הם מפגינים נגד שלטון החוטף אזרחים, מענה אותם, שולח אותם לגולאג או סתם "מעלים" אותם ובין אם הם מפגינים כנגד מערכת בנקאית אימפוטנטית שעושה רווחים מבלי לחלוק עם הציבור בימים טובים ודורשת מהציבור להצילה בימים רעים, הם תמיד צודקים (במקרה הנ"ל, עושה רושם שהם צודקים בשני המקרים) ולכן הפתרון זהה - הדחת הרודן או העפת הפוליטיקאים המשתפים פעולה בהעברת כספי מסים לכיסם של מנהלים כושלים.

אבל יש הבדל. לפחות באופן פורמאלי, כל המתנגדים למצב הקיים יכולים להתאגד, או באחת המסגרות הקיימות או להקים מסגרת חדשה משלהם.

ההפגנה כאמצעי שכנוע היא דבר נהדר. אבל המנסים לשכנע צריכים לקחת בחשבון שלא כולם ירצו להקשיב להם.

בעודי עובר באוטובוס ליד המאהל שהוקם מול הבנק המרכזי ברחוב דיים (תמונה למטה), שמעתי שתי נשים מגיבות למראה המאהל.

האחת שאלה את השנייה, על מה הם בעצם מפגינים. חברתה ענתה שהיא באמת לא זוכרת...

רוצה לומר, המצב הקיים נובע מאדישות של רוב האנשים, התעסקות בשגרת חייהם (או אם תרצו בזבל שמורעף עליהם על ידי הקפיטליסטים שיוצר תודעה כוזבת ואמונה שהמצב הוא די טוב) או חשש שיהיה רע יותר אם תפעל (כלומר, אם יש לך עבודה שאמנם לא מכניסה הרבה לכיסך בסוף החודש, אך ללא אותה עבודה הייתה גר ברחוב, תחשוב פעמיים לפני שתחליט לשבור את הכלים).

וההתרשמות שלי היא שזה מה שמרגיז את רוב המפגינים בניו יורק ובמקומות אחרים הנחשבים דמוקרטים. הם יודעים שהצדק עמם. מאז ומעולם היו אנשים למעלה שנהנים מניצול, ישיר או עקיף של אלו הנענקים פחות.

אך הם יודעים שהאפשרות לשנות פתוחה בפניהם באופן תיאורטי, אף סגורה באופן מעשי, שכן ההמון מופרד ונמשל.

מעניין לראות כיצד זה יתפתח. אני מצפה שעולם כמנהגו ינהג אחרי הכל...

דבלין, אתמול