בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

עוד סיפורים על תמונות...

התמונה הראשונה היא תמונה שצילמתי אתמול, איש אחד שלא ידע אם לבחור להתאבד בתלייה או בקפיצה.

מה עשה?

עמד על הגג, שלשל חבל.

היום בצהריים עדיין ראיתי אותו על הגג, כך שכנראה שאין זו תמונה אחרונה, רגע לפני ההתאבדות.

יתכן אגב שהוא סתם עבד על הגג, אבל הרבה יותר טוב להאמין לתיאוריות אובדניות...

את שתי התמונות הבאות צילמתי הבוקר, בערך בשבע וחצי.

תולי החליטה לעשות אמבטיה, כפי שהיא עושה בד"כ, בתוך האמבטיה עצמה.

לא, אני לא משתמש בסבון מוצק בעת רחצה באמבטיה, זה עוד שריד לימים שעוד אנשים השתמשו במקלחת הזו.

בתמונה השניה ניתן להבחין בחתולה בעת ניתור אל מחוץ לאמבטיה.

את ההתמונה הבאה צילמתי די מזמן והיא למעשה חידת טריוויה.

מדובר בשלט על אחד המבנים בשדרות בן גוריון במושבה הגרמנית בחיפה.

מי היה מאמין?!

דוד בן גוריון היה אדריכל!!!

מסתבר שגם הכרזה על עצמאות במבטא משעשע יכולה להחשב סוג של אדריכלות.

נוסף על כך הוא היה ראש ממשלות ישראליות (סתם ראש ממשלות, לא "ראש ה-ממשלה" חלילה) והיה גם שר הבטחון הראשון.

נוסף על היותו אדריכל, ראש ממשלה ושר ביטחון, הוא גם היה פילוסוף...

כן, דוד בן גוריון היה "הוגה דעות".

ואם זה לא מספיק, הוא גם היה רטוריקן בחסד, או כפי שהשלט מציין "נואם דגול".

הוא היה חלוץ (היתכן ורחוב החלוץ בחיפה גם כן נקרא על שמו?) בנגב.

במקומות אחרים הוא לא היה חלוץ כנראה.

דוד בן גוריון היה ממניחי היסוד של תנועת הפועלים (שברבות הימים כונתה מפא"י - מפלגת פועלי ארץ ישראל ולאחר מכן "המערך", "העבודה" ו"ישראל אחת").

וגם של ההסתדרות. זאת אומרת שאם לא היה דוד בן גוריון, יכול להיות שהיינו מרוויחים ולא היה לנו גם עמיר פרץ?

כל כך מעט אינפורמציה על שלט אחד...

למה למשל לא כתבו לנו שאישתו הייתה פולה?

מדוע לא צויין ששם משפחתו המקורי היה גרין?

או (כפי שציינה ורד) היותו ממציא התסרוקת הלבנה העומדת?

אלו גם פרטים חשובים שהיה ראוי להכניס לשלט המסכן.

להזכירים, מדובר בשלט על בית פרטי. אפילו בשלטי רחוב לא מצאתי כזו רמת פירוט (או הגזמה)...

אתם יודעים, שדרות בן גוריון נמצאים בלב שכונה המיושבת בעיקרה בערבים. לא אתפלא אם כל תפארת הציונות המגוללת בשלט, נמצאת על בית של ערבים. לא שיש בזה פסול, פשוט אני מוצא את זה מעט אירוני.

והתמונה האחרונה, שני ספלים שקניתי בבייג'ינג ביולי דאשתקד (בכל זאת, 2004 היא היסטוריה).

מדובר בשניים מתוך שלושה (את היפה ביותר נתתי לאנה מתנה, כי מאוד אהבתי אותו) ספלים שהחלטתי לקנות מפני שכל מי שמכיר אותי (או עוקב אחרי כל פיפס שנכתב בבלוג), יודע שיש לי חולשה אדירה לכלי פורצלן, בעיקר כחולים, עם כל מיני תמונות טבע או טבע פיקטיבי.

אמנם אני לא מרבה לשתות תה, אבל ידעתי שאם יש משהו שכן ראוי לקנות בסין, הרי אלו שלושת הספלים הנפלאים הללו!

את התמונה הזו כתבתי בהשראת הפוסט הזה של ערן ובהשראת שירו של בוב דילן.

אם נהנתם ספרו לחבריכם ו/או עשו מנוי.

לא נהנתם ספרו לי.

אלעד