בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

סוף שבוע נפלא גבירותיי, רבותיי וגם לאלה שאינם נופלים תחת הקטגוריה של גברות ורבותא (שזה בארמית, אם אינני טועה גדוּלָה).

בקטע זה יופיעו דברים משעשעים ודברים קשים.

אם ברצונכם "לבדר עצמכם עד מוות" (או סתם ליהנות מקצת אסקפיזם זול) אתם מוזמנים לקרוא את הקטע על אמא שלי והאוטו או סתם לצפות בסרטון המקושר בתחתית בקטע.

אם בלספק את הצרכים הקוגניטיביים שלכם חשקה נפשכם, קראו את עניין הפקעת הקרקעות ומילותיו של בוגי (נכון בוגי נשמע שם של מפלצת רשעה?).

אם בלספק את הצרכים האינטגרטיביים שלכם חשקה נפשכם, פשוט תזמינו חבר ותקראו ביחד איתו.

ואם בלספק את הצרכים האַפקטיביים שלכם תבחרו, אזי תבחרו לקרוא את הקטעים שצוינו כאסקפיסטיים.

הומור שוויצרי

האם רק אני שועשעתי מעצם העובדה שאחד ממשרדי הממשלה בשוויץ נושא את השם "Department of Defence, Civil Protection and Sports"?

איך בדיוק מכפיפים את הספורט לאותו משרד ממשלתי עם הצבא?

תאמינו לי, משוגעים השוויצרים האלה...

מצד שני, יש להם כל מיני סעיפים חביבים בחוק ובחוקה על הגנת בעלי חיים, שמירה על איכות הסביבה והשו"ס הגדול ביותר - כל מיני זכויות שגם בעוד אלף שנים לא יהיו בישראל - הזכות לחוקק, הזכות להציע משאל עם ועוד כל מיני דברים מגניבים שרק אזרחי הקונפדרציה המאגניבה יכולים להרשות לעצמם...

ובכלל, בישראל קיים מושג כזה "משרד החינוך, התרבות והספורט" ואני לא מוצא את זה חכם במיוחד.

כדי שלא תגידו "אבל לא אמרו לנו"

אני מביא כאן קישור למאמר המערכת של "הארץ" על הפקעת קרקעות פלשתינאים במזרח ירושלים בשם חוק נכסי נפקדים מתחילת שנות החמישים.

אני לא חושב שיש לי הרבה מה להוסיף למאמר המתומצת הזה שאני מסכים עם הכתוב בו וחושב שזה פשע לגזול את אדמת הרש מבלי שהוא יכול לעשות כלום.

ומה שהכי כואב בזה, הוא שהחלטת הממשלה בעניין שכזה בעל רגישות רבה, נעשה בחשכת הליל (באופן יחסי, הרי אם זה פורסם ב"הארץ", בסופו של דבר, אז זה כבר לא חשאי), בתקופה בה אותה ממשלה מדברת על תוכנית התנתקות משטחים אחרים שמעניינים אולי מטי מעט.

אל תאמינו לרמטכ"לים

מעט משעשע (ומאוד עצוב) לקרוא את הדברים שנאמרו או לא נאמרו על ידי ראש המטה הכללי - רב אלוף משה (בוגי) יעלון בשיחה עם תלמידי כיתות י"ב בבאר שבע.

על פי הנאמר (לפי עדות תלמידים שהיו נוכחים בשיחה שהייתה סגורה לתקשורת), ביקש הרמטכ"ל מהתלמידים לא להאמין לתקשורת, הואיל והעיתונאים נמצאים במלחמת רייטינג, כך שהזמן ישפוט אותם ולא לטובה.

נו, הוא מחדש הרבה. כאילו שהתלמידים הם חבורה של אימבצילים שחיכו למילותיו של האיש החכם ועכשיו הם רואים את המציאות כמות שהיא...

מדוע אם כן לא טרח לציין בפניהם באותה הזדמנות שהוא כנציג הבכיר הצבא שאמור להגן על ישראל, לא חף משיקולי רייטינג שיקדמו אותו באופן אישי בקריירה שלו וכמובן גם יקדמו את המערכת שהוא אמון עליה (שאת הצלחתה כאמור יזקוף לבסוף לזכותו)?

אם כבר גילוי נאות, אז עד הסוף, לא?

אני באופן אישי, הייתי ממליץ לילדים גם לא להאמין לרמטכ"ל. אני לא סבור שהוא שונה בהרבה מסגנו שמרגיש "מכה קלה בכנף" (או שהיה זה "זעזוע קל בכנף"?!) כאשר חפים מפשע נהרגים. אותו סגן רמטכ"ל שכאשר היה מפקד חיל האוויר, לא היססו גורמים בחיל האוויר שתחת פיקודו להעביר מידע שקרי על טיב ה"פצצות החכמות" (וממתי פצצות יכולות להיות חכמות, רק ראשי מטה כללי מסוקסים יכולים להיות חכמים ולדעת מה טוב) שחיל האוויר השתמש בהם.

אני מניח שבמוקדם או במאוחר מרבית הילדים יתגייסו לצה"ל ויבינו שגם הצבא הוא לא בדיוק גוף חף מאינטרסים ולא כל מילה שיוצאת מפיו של גורם צבאי היא אמת לאמיתה.

להיפך, כאשר מישהו מטעם הצבא אומר לכם משהו, בד"כ יש לו אינטרס גדול מאוד.

במקרה של התלמידים בבאר שבע שיתגייסו.

אז כמובן, אני לא בא כאן לשפוט האם הכתבה של אילנה דיין על הרג הילדה הפלשתינאית (שכלל לא זכתה להגיע לכיתה י"ב ולשמוע מילים מפי איש בכיר, כי היו אנשים רעים שהרגו אותה במזיד וביצעו וידוא הריגה כדי שהזאטוטה חלילה לא תתקוף אותם) היא נכונה או לא נכונה. אני לא בא להחליט האם הכתבה אובייקטיבית או יש מאחוריה מניעים. אני לא בא לנתח מה הם המניעים של אילנה דיין.

רק דבר אחד יש לי אל ילדי ישראל:

אל תאמינו לכל מילה שיוצאת מהפה של הרמטכ"ל - תחשבו לפני.

אימהות ורכב זה דבר שלא הולך ביחד

להלן שתי שיחות, אחת מלפני יותר משנה, השניה מהימים האחרונים.

שיחה ישנה

(ברקע נשמע צלצול אזעקת רכב)

אמא של אלעד : אני שומעת משהו מצפצף, רד תראה אם זה האוטו שלי.

אח של אלעד : אין לך אזעקה באוטו...

אמא של אלעד : אה, נכון. שכחתי.

שיחה מהימים האחרונים

אמא של אלעד : שמעת שהאוטו עושה רעשים מוזרים בזמן בנסיעה.

אלעד : כן, אמרתי לך כבר מזמן שאני שומע רעשים. חשבתי שזה מהבלם, אבל זה לא רק בבלימה.

אמא של אלעד : אני התחלתי לשמוע רק מאתמול.

אלעד   : טוב תכנסי עם האוטו למוסך.

אמא של אלעד : יכול להיות שזה הקלאץ'?

אלעד : אבל האוטו שלך אוטומטי, אין בו קלאץ'.

אמא של אלעד : אה, נכון. שכחתי.

אימהות ורכב זה דבר שכנראה לא הולך טוב ביחד...

אחוות מריחי הנפטלין

ביום שני האחרון, נסעתי לאוניברסיטה. הואיל ואנחנו כעת כבר לאחר תקופת המבחנים (מה שמכונה בפי בלבד off-season), בשעה 12:30 באוטובוס לא היה ולו סטודנט אחד לישועה.

כאשר עברתי את מפתן האוטובוס, פתאום זה הכה בי...

האוטובוס שהיה מלא בלפחות עשרים קשישים, הריח מנפטלין (אם אתם לא יודעים מהו ריחו של נפטלין, פשוט תחשבו על הריח שאופף בדרך כלל אנשים מבוגרים, הואיל והם נוטים להשתמש בו ולשים אותו בארון על מנת לשמר את בגדיהם ולדחות מהם את פגעי העש ובו בעת הם מרחיקים מהם את כל החברה האנושית שטרם עברה את גיל 70).

הם היו בדרכם למועדון הקשישים שנמצא במסלול (ונודע לי עליו מאחת הסטודנטיות שהחתימה עצומה כדי שהאוטובוס יעבור בתדירות של יותר מפעם בשעה, אבל זה כבר סיפור לקטע אחר).

בקיצור, לאחר נסיעה של כרבע שעה (בסופה פגשתי מישהי שלא ראיתי כבר תשע שנים, אבל גם זה סיפור אחר) יצאתי מהאוטובוס ובשארית היום רחרחתי את עצמי מידי פעם. בכל פעם שעשיתי זאת החמיץ פרצופי, הואיל וריח הנפטלין דבק גם בי ...

ועל מנת למנוע אי הבנות - הבעיה היא עם הריח של הנפטלין, לא עם הקשישים.

איש מטורף

מי שרוצה לצפות בסרטון משעשע משהו, מוזמן לצפות ולהאזין לסרטון בדף הבא.

ועד כאן להפעם.

אלעד