בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

טוב, כמעט פרח לי לחלוטין מהראש.

בימים אלו אנו חוגגים את חג הקורבן (או בשמו הערבי עיד אל אדחא).

יש לזה כמה יתרונות...

ראשית זה אחלה תירוץ לעשות הודנא, זה ואולי העובדה שנבחר יו"ר/נשיא פלשתיני חדש.

שנית וזהו יתרון גדול ל"קפיטליזם הציוני"...

הייתי כעת בגרנד קניון בחיפה. סתם קפצתי על מנת לקנות מרקרים יחד עם אמא שלי שבכלל הציעה את הרעיון, על מנת שהיא תמסור איזה ציפה לתיקון.

כמות המכוניות הייתה רבה. הצפיפות נראתה לי רבה מידי, בהתחשב בעובדה ביום החורפי שעבר על כוחותינו (ע"ע ברד) והעובדה שחבר שאמו קפיטליסטית ובעלת חנות בקניון אמר לי ש"הגרנד קניון זה כבר לא מה שהיה פעם" ו"היום אנשים באים לקנות פחות"...

אבל ישר נדלקה הנורה הקטנה הזו מעלה הראש, משל הייתי אלמר ג'יי פאד ועלה בראשי רעיון כיצד לצוד את באגס באני.

נזכרתי שכעת חג הקורבן וכך אמרתי לאמי.

כאשר צעדנו בשערי הקניון או יותר נכון עמדנו בבדיקה הביטחונית המיותרת (כי הרי להתפוצץ בקניון חיפאי בחג הקורבן, זה הגיוני כמו לעשות פיגוע במסגד - מצד  שני זה בדיוק מה שעושים בעיראק, שם צפויות בחירות חדשות בעוד כשבוע בעזרת אללה), תחזיתי אכן התממשה...

נשות כפרי הצפון גדשו את הקניון, עטויות רעלות בשלל צבעים. גברים מוסלמים לבושים בהוד ובהדר לכבוד החג אחזו ידיים לילדים ערבים קטנים.

המראה היה מרגש.

אך לא הזלתי דמעה חלילה, כי המקבילים חובשי הכיפה שלהם מילאו את הקניון גם כן.

וזה איזן את השמחה שלי, בצורה זו או אחרת וגרם לי להרהר לא מעט...

אלה שונאים את אלה, ואלה את אלה. כמובן שאף אחד לא יצהיר שהוא שונא אף אחד, אלא פשוט לא מסכים לדעתו של האחר אם נשאל...

אבל למי איכפת?

חגיגת הקפיטליזם חייבת להמשך...

אנשים עם שקיות ניילון ונייר ממותגות התהלכו להם בקניון או ישבו בבתי הקפה.

חייבים לקנות, חייבים לקנות! כי היום חג...

חג הקורבן...

לרגע חשבתי שאחת המצוות בחג הקורבן היא עלייה לקניון ולא נגיד עלייה למכה, חאג', לכבוד פרשת עקדת ישמעאל...

כן, זוהי הרי הסיבה שחוגגים את חג הקורבן. עקדת ישמעאל. אללה ביקש מאיברהים שיקריב את בנו יקירו - ישמעאל על הר ערפאת (או, האירוניה נשפכת).

כשאללה ראה את מסירותו של איברהים, הוא שלח לו כבש במקום...

אני יודע, זה נשמע מוכר לכל מי שלמד קצת תנ"ך בבית ספר, ולא בכדי.

אפשר לכנות אותם מעתיקנים. אפשר פשוט לומר "השמות והמקומות שונו לצורך העלילה"...

אללה = אלוהים

איברהים = אברהם

ישמעאל = יצחק

הר ערפאת = הר המוריה

כבש = אייל (כבש)

איך זה תמיד הכבשים נשארים כבשים?

שתיקת הכבשים?

למען ההגינות, ראוי לציין שלא היהודים המציאו את עקדת יצחק, גם סיפור זה היה קיים בגרסאות מעט שונות בעולם העתיק ולא היהודים המציאו את הגלגל...

הנה למשל הדוגמא ההלניסטית על אגממנון שעמד להקריב את ביתו איפגניה כדי לפתות את האלה ארטמיס שברגע האחרון החליפה אותה באילה...

אז זהו, זה היה סיפור חג הקורבן שלי, סיפור מרגש מאין כמוהו...

הקפיטליזם טוב לכולנו - הוא מאחד את כולנו תחת קורת גג אחד - גג הקניון.

כולנו שוכחים את צרותינו בעבור עוד סוודר אחד בקסטרו.

משעשע שאחד המותגים הקפיטליסטים מכונה קסטרו, כמו שמו של המנהיג הקומוניסט הקובני הישיש...

משעשע, אך לא מפתיע, בהתחשב שצ'ה גווארה שכבר הפך להיות מותג קפיטליסטי נדרש.

ולסיום, אם כבר בביקורת קפיטליסטית עסקינן (אם זה לא היה ברור עד כה, בימים אלו אני תופס את הקפיטליזם, את תרבות הצריכה ו"חרושת התרבות" [כפי שידידינו מפרנקפורט נהגו לכנות אותה] בצורה שלישית למדי), הרי שמצאתי פגם מאוד מהותי בקניון.

אולי זה רק אופייני לישראל, כי אני קצת מתקשה להיזכר בתופעה דומה מחו"ל (מחוץ לארץ, אני מסרב להשתמש באות ב').

הקניון מפוצץ בכרזות!

כרזות פרסום כמובן.

תאמרו "הרי זה ברור, מדובר במעוז הקפיטליזם". "נכון" אומר לכם, "אולם יש ויש". אני מבין את הצורך של המפרסמים לדחוף לכולנו, במיוחד כאשר אנו כבר בתוך הקניון, היישר אל תוך התודעה את תרבות הצריכה. אבל מדוע לא יכלו לעשות זאת מראש?

הרי בבניית הקניון השקיעו מיליונים. אני מניח שגם האדריכל שלשל אל כיסו כמה זוזים.

לא יכול היה הארכיטקט לדאוג שהפרסום ייעשה בצורה חכמה?

להקדיש מקומות מיוחדים לפרסום, כמו שעושה אגב כל עירייה ממוצעת בהציבה לוחות מודעות, על מנת להציב בהם את הפרסומות?

המצב כיום הוא שעל כל עמוד תלויה בחופזה מודעת פרסומת, מהתקרה משתלשלים חוטים מכוערים שקוראים לצרכן האומלל שנמצא באובר דראפט לבוא ולקנות, לבוא ולרכוש לבוא לצרוך...

CONSUMING PARTY רק אצלנו במרכז המסחרי וכולכם מוזמנים, סליחה, חייבים להשתתף!

או שאולי הנהלת הקניון צרת האופקים היא האשמה. יוצרת קניון מכוער שנראה כמו שוק במקרה הטוב ומזבלה במקרה הממוצע. דוכנים פזורים במעברי הקניון, כיסאות מלאי סועדים (שלא נאמר בולסים) מעשנים חוסמים את המעברים שאין בהם דוכנים (לעיתים גם כאשר יש) וכמובן - פרסומות המפוזרות בצורה כאוטית ברחבי הקניון.

נראה כאילו אין יד מכוונת, כאילו אין מנהל שמנמן החנוט בחליפה ומקבל משכורת דשנה בעבור מלאכת ארגון הקניון.

או שמא אלו אנחנו, הצרכנים שמוכנים לנהור לקניון ולרכוש כל מה שיימכר שם. בתירוץ שהיום חג, בתירוץ שיצאה השבת, בתירוץ שהנה סוף העונה (והרי הברד של היום מזכיר לי את משפטו של סר ווינסטון צ'רצ'יל על כך שאין זהו הסוף, אפילו אין זה תחילתו של הסוף. לכל היותר זה הסוף של ההתחלה) וכדאי שנרכוש הרבה ומהר.

אנחנו שמוכנים להסתובב במזבלות המרופטות שמכונות קניונים - בשם הביטחון המזויף שהם מקרינים, אנו אלו שמביאים לעיצוב המכוער של הקניון, לשלטים המכוערים בפזורים בו ואנחנו הסיבה שכל הקטע הזה נכתב.

הקורבן של חג הקורבן הזה הוא אנחנו!

ועד החג המוסלמי הבא - שלום.
אלעד