את הקטע הבא כתבתי לראשונה בבלוג שלי על אירלנד - אי האיזמרגד. זו באמת הזדמנות לספר על הבלוג החדש יחסית ולהפנות את הקוראים שמעוניינים לקרוא מידע רלוונטי על אירלנד שם. הואיל והקטע הזה עוסק גם בדיון שאינו גיאוגרפי בלבד, חשבתי שיהיה זה מן הראוי לפרסם אותו גם כאן.
החל מה-2 בפברואר (2012) ועד להודעה חדשה (בעוד מספר חודשים כנראה) רצה
בתיאטרון השגריר (Ambassador Theatere) שבכיכר פארנל, בקצה רחוב אוקונל
תערוכה על גוף האדם.
ב
אחד הפרסומים
לתערוכה נרשם שמדובר בפרימיירה עולמית. אני מעט סקפטי לגבי זה, הואיל
ותערוכות מסוג זה רצות במקומות שונים בעולם. גם דבלין כבר זכתה לארח את
התערוכה לפני כשנתיים-שלוש ולראייה, ראיתי את התערוכה לפני שנתיים וחצי,
ב-27 ביוני 2009 (
הנה הציוץ שלי מהיום ההוא. מי אמר שטוויטר לא מועיל?).
אז מה אפשר למצוא בתערוכה? ובכן, בציוץ שלי כתבתי בקצרה (בכל זאת 140 תווים) את המשפט הבא:
've just seen Bodies the exhibition http://www.bodiesdublin.com Human
body is fascinating, but the Chinese executed exhibits are disturbing
בתרגום חופשי:
בדיוק ראיתי את תערוכת הגופים. גוף האדם מרתק, אבל מוצגים שהם מוצאים להורג סינים מטרידים.
זו בדיוק הבעיה בתערוכה. אני מניח שהרפואה ודאי לא הייתה מתקדמת ללא אנשים אמיצים שביתרו גופות (ראו לדוגמא את הציור הנהדר "
שיעור האנטומיה של דר' טולפ"
שצייר האומן ההולנדי רמברנט במאה ה-17 או כמה מעבודותיו של ליאונרדו דה
וינצ'י). תערוכות מסוג זה עשויות לעורר וכפי הנראה מעוררות את יצר הסקרנות
בקרב רופאים ומדענים לעתיד או למצער מספקות את יצר המציצנות של כאלו שלכל
היותר יהיו קצבים.
אך יחד עם זאת, המוצגים הם בני אדם אמיתיים, רובם ככולם מצאו את מותם
במתקני כליאה סינים או כפי שנכתב בפרסום לתערוכה, "הדוגמאות נתרמו
לאוניברסיטה בדליאן, סין".
לשון אחר, אנשים משלמים ממיטב כספם (20 אירו למבוגר, 16 אירו עם הנחה, 12
אירו לילד או כל המשפחה ב-56 אירו) כדי לצפות באנשים שפעם היו חיים והתהלכו
בינינו ולאחר מותם מוצגים משומרים וחתוכים באופן זה או אחר.
חלקם פרוסים דק כפסטרמה והפרוסות שלהם מוצגות האחת ליד השנייה, על מנת
להציג את השכבות השונות בגוף האדם. מאחרים נלקחו כל האיברים זולת מערכת הדם
וכל שניתן לראות הוא רשת סבוכה של עורקים, ורידים ונימים. הם לא בהכרח
מזכירים צלם אנוש בכל המקרים, אבל הידיעה הזו יושבת בראש במשך כל התערוכה,
בעודך מביט מקרוב בעצמות, כליות, ריאות (של מעשנים מול לא מעשנים, חולי
סרטן מול אנשים בעלי מערכת נשימה בריאה וכו').
אמנם חלפו יותר משנתיים מאז צפיתי בתערוכה, אבל אני עדיין זוכר את אותן
בובות-אדם ניצבות בחלל התיאטרון הישן אוחזות רקטות טניס, משחקות האחת עם
השנייה במשחקי כדור או מבצעות פעלולים אקרובטיים רק כדי להרשים ולבדר את
המבקרים בתערוכה. יש מי שיימצא זאת משעשע. אני מצאתי זאת מזעזע, מחריד
ופוגע, גם אם האנשים האלה תרמו את גופם, מרצון (או שמחוסר רצון או חוסר
ברירה). זה לא בדיוק מדע, אלא סוג שעשוע חולני שאולי מתאים לעידן בו קרבות
גלדיוטרים היו עניין שכיח.
על אף זאת, היה מדובר בתערוכה מרתקת. כפי שכתבתי לעיל, ניתן ללמוד על
מערכות בגוף שכלל לא הייתי מודע לקיומן או לאופן בו הן נראות לפני התערוכה.
חלק אחר בתערוכה הראה עוברים שהופלו בשלבים שונים של ההריון וניתן לראות
כיצד בשלבים די מוקדמים של ההריון העובר הוא לא פחות מאשר תינוק ננסי. הראש
אנושי, הידיים, האצבעות וכל יתר האיברים שם ורק מחכים כדי לגדול.
כשמתבוננים בתינוקות הזעירים שוחים קפואים בפורמלין לא ניתן שלא להזדעק נגד
הפלות ולחשוב שמדובר ברצח של חסרי ישע ולא נאמר בהסרת מצבור תאים חסר
זכויות (וזה דיון אירי ארוך. הפלות אינן חוקיות ברפובליקה האירית. אבל זה
אולי לפעם אחרת).
ובכן, הרשמים שלי מהתערוכה מופיעים למעלה. אמביוולנטי בלשון המעטה.
אם אתם בדבלין בתקופה הקרובה, בהחלט אפשר לשקול לבקר בתערוכה. המחיר די
יקר, במיוחד כאשר רוב המוזיאונים בעיר הם בחינם. אבל בהחלט מדובר במשהו שלא
רואים כל יום, אפילו אם אתם עוסקים ברפואה פתולוגית!
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
